הגרדום

ובאחד האמשים ישבתי בחברתו של ז'ו͘אָאוּ גימָרָאֶס רו͘זָה, רופא, דיפלומט וסופר, ומתוך אותיות שמו מבינים אתם שהוא מברזיל, ושהניח על שולחני ספר/סיפור, ושאלני, בשקט ובחרש, מדוע אין אני מצוטט מספרו זה באחד מציטוטי הרבים? הנה כי-כן בחרתי עבורכם קטע, מתוך הספר המסוים הנ"ל, האוחז 536 עמודים. הקטע שלנו משתרע רק על כ-3 עמודים…

ועשיתי כמעשה זוכה הנובל שכתב כי טובל הוא קולמוסו בדיו ומעתיק עבורנו. שיהיה משהו לדורות הבאים!

כאן, במקום הזה, כבר ראית, כשאומרים נהר זה רק הסאו פרנסיסקו, נהר השיקו∙. האחרים, הקטנים, אלה הנָוו͘ת. ופה ושם נחל. ועכשיו אני נזכר: בנחל בין-הנהרות תראה חווה ישנה, ששם היה חדר כמעט גדול כמו הבית, מתחת, חפור במעבה האדמה – שם עינו עבדים ואנשים, עד שהרגו אותם מעט-מעט… אבל כדי לא לשקר, אני אגיד לך: אני בזה לא מאמין. מחבוא כדי להסתיר בו זהב, אוצר ונשק, תחמושת, או כסף מזויף, זה כן. צריך להזהיר אותך: האנשים האלה משתעשעים יותר מדי בדברי הבל, מנפיחת חמור הם עושים הוריקן סופה. מאהבת ההמולה. הם רוצים-כי-רוצים להמציא פלאים נפלאים, אחר-כך הם עצמם בסוף פוחדים ומאמינים. נראה שכולם זקוקים לזה. נראה לי.

ככה, תראה: יש אדמה – ביצה רצחנית, בנחל סיז – שקע שם עדר בקר כמעט שלם, ונרקב; בלילות, אחר-כך, ראו שם בחוץ, איך מתפרשות ברוח, מהמדמנה, וממשיכות בלי סוף, אין-ספור שלהבות כחולות, אורות ביצה, תעתועים. אנשים שלא ידעו ראו את זה, וברחו בטירוף. ובכן, הסיפור הזה נפוץ בכל מקום, אולי הרחיק לנסוע יותר ממך, אמרו שזה אות לעונש, שהעולם ייגמר בנקודה הזאת, כי בעידני עידנים סירסו שם כומר, פה קרוב עשרים פרסאות, כי הכומר לא הסכים לחתן בן עם אימא שלו עצמו. ואפילו חרזו לזה שירים: האש-הכחולה-של-סוף-העולם. אֶה, אֶה?…

עכשיו, הגרדום, אני ראיתי אותו – גרדום מודרני, מלבני, עצים זקופים היטב בגובה, עץ טוב, חום: עץ הסוּקוּפּירָה. הוא היה בראש גבעה, אחרי סאו סימאו דו בה, קרוב לגדה הימנית של הפְּריפּיטינגָה. הגרדום היציב לתלייה נבנה שם במיוחד, כי לא היו להם ברֵרות לכלא, והטיפול בפושעים במסע היה קשה, עקר את האנשים מהעבודה. שם, אם כן, השתמשו. לעתים, לשם השלמות, באו ואפילו הביאו את הנידון, על גב סוס, אל הגרדום, בפומבי. רק שאיש עני בא להשתכן ליד, כמעט מתחת לגרדום, גבה את הנדבה שלו, בכל שעת כושר, ואחר-כך חפר את החפיר וקבר את הגופה, ושם צלב. יותר לא כלום.

לא כך היה כשאחד רוּדוּזֶ'רְיוּ די פְרֶיְטָס, מבני פְרֶיְטָס האדמוניים מאָגְוָה אָלימפָּדָה, שלח-חִייב אחד מהבנים שלו להרוג אדם אחר, לחפש ולהרוג את אותו אחד ששדד מזבח זהב מכנסיית אַבָּדִיָה. שם, אז, במקום לבצע את הנחוץ, אח זמם עם אח, באו השניים והרגו הם עצמם את אביהם הזקן, במכות מגל. אבל קודם הם קישטו את המגלים, טוו חבלי סיבים ושלל צמחים. והעלו את הגופה לרום הבית – בית קטן יפה, בית לבנים, המשובח ביותר באותו מקום. ואז הם אספו את הבקר, והלכו למרחקים למכור אותו. אבל תפסו אותם מייד. עזרנו לתפוס אותם. ככה, שבויים שלנו. עשינו משפט. ושם, אילו היה מֵדֶיְרוּ וָז, מייד היה שולח את השניים לגרדום הסביר כל כך. ועדיין, המפקד שלנו, בזמן ההוא, כבר היה – אתה יודע: זֶה בֶּבֵּלוּ!

עם זֶה בֶּבֵּלוּ, אוח, מסלול הדברים היה שונה תמיד, לפי הנסיבות. ברעם" "חריונים! בשביל מה השחזתם את המגלים בכוונה תחילה?" הוא חקר. שני האחים ענו שהם עשו את זה לכבוד הבתולה הקדושה, כדי שגברתנו תתיר מראש את החטא שהם עמדו לחטוא, ואכן חטאו ככתבו וכלשונו. עד כמה שזֶה בֶּבֵּלוּ נראה רציני, מפוכח, נפוח, אבל בלי קמטים במצחו, מייד ראיתי שהוא צוחק מבפנים. כך, כך, הוא אמר: "הבתולה הקדושה…" והאנשים כולם הסירו את הכובעים, בחרדת כבוד. "ובכן, אם היא סולחת או לא, אני לא יודע, אבל אני סולח, בשמה, הטהורה, אמנו!" זֶה בֶּבֵּלוּ פסק. "האם האב לא רצה להרוג? ובכן, הנה הוא מת – התוצאה זהה. אני מוחל! יש לי הכבוד לסכם את הנסיבות בפסיקה זו, בלי אפשרות לערעור ולא לביטול, חוקי וחקוק, בהתאמה!…" ועוד זֶה בֶּבֵּלוּ הוסיף, כי העריך: "מחילה היא תמיד הדבר הצודק והנכון…" פּירְלימְפּים, פּירְלימְפָּם. אבל, כיוון שהיה צורך להעניש איכשהו את שני האחים, הוא דרש לטובת החבורה שלנו את אותו עדר בקר שמן, ועד מהרה מכרנו, לכיסנו. ומהמקרה הזה גזרו גם שיר יפה על הגיטרה. אבל אני מצהיר שזֶה בֶּבֵּלוּ קבע ככה בהזדמנות הזאת רק למען דוגמת ההגינות. בדרך כלל, כשפגשנו איזה עדר מסודר, הוא גבה רק מס של בהמה אחת או שתיים, לקיומנו בימים. הוא אישר שצריך לכבד את העבודה של אחרים, ולהדור א העיקשות והסדר בסֶרְטָאוּ העצוב.

מקור: ז'ו͘אָאוּ גימָרָאֶס רו͘זָה (2016 [1956]), הסֶרְטָאוּ הגדול, מפורטוגזית: ארז וולק, ספרית פועלים. ע' 77-75.

כל הזכויות שמורות להוצאה. אנו כאן רק מבחינת נתינת מתאבן לקוראים. אין לעשות בציטוט זה דבר וחצי דבר פרט לקרוא וליהנות (כך אני מקווה…). ושכרי יהיה אם תקראו את הגרסה השלמה ולא המקוצצת.

אגב – והיה אם מישהו/י שואל/ת היכן הוא הסרטאו – שיפתח/תפתח את הקישור הזה.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: