אנחנו על המפה – ביקור בתערוכה במוז"א 2/2

ברוך בואכם/ן לחלק השני. אנו ממשיכים להתהלך, לצפות ולהתבונן, בחללי תערוכת "מפה". ואנו תקווה שאתם/ן, הקוראות והקוראים, מהלכים עמנו.

אורי ריזמן (שלהי שנות ה-60) – אשה-הר

 

התיישבות

במרווח שבין מעשה ההתיישבות החלוצי בשנים של טרם-מדינה לבין ההתנחלות בשטחים, שנכבשו במלחמת ששת הימים, מתמקמים ייצוגים של ערכי יסוד של הבית וסמלי ההתיישבות במבט רטרואקטיבי. ההיאחזות במקום והבית במובנו המטפורי מוצגים כתנאי קיומי לצד התממשותם כתוצר אידיאלוגי הנתון לתמורות העתים.

גל וינשטיין (2010-2009) – נהלל

זאב ז'בוטינסקי ושמואל פרלמן (1927) – אטלס

דוד טרטקובר (2005) – כתם

דוד טרטקובר (2005-1987) – אנו אוהבים אותך, מולדת

יגאל זורע (2014) – ישראל דו קומתית

זויה צ'רקסקי (2013) – ללא כותרת

 

תביעה לשייכות

משמעויותיהם של דימויים המייצגים מראות של נופי הארץ, צמיחה, בנייה והתיישבות, מתחלפות בזיקה להקשריהם. כך הדימויים מוצגים פעם בהקשר ציוני מובהק בשנותיה הראשונות של המדינה, פעם בהקשרה של ההתנחלות בגדה המערבית ופעם בהקשר פלסטיני. באופן זה מגויסת שורה של דימויים בעלי זיקה לקיום בנרחבי המולדת, שמסומניהם ידועים וקבועים, להצגת מגוון תפישות בהקשרים מתחלפים. יתר על כן, על-פי אותו דגם מוצגת צורת השטח התחום בקו המתאר של גבולות ישראל כסמל לזהות לאומית ישראלית ובו-בזמן משמשת גם סמל פלסטיני נפוץ.

בן ציון לוריא (עורך), אטלס ידיעות אחרונות (1974-1962) – כיבוש הארץ על ידי יהושע

שמואל כץ (1958) – מפת הקיבוץ הארצי

עלי גרוס (1969) – כרזה ליום העצמאות תשכ"ט (התנועה למען א"י השלמה)

האחים גבריאל ומקסים שמיר (1973) – למגר אויב, להציב גבול

 

אז מה היה לנו? אנחנו יוצרים בעצמנו את המפות שלנו, המפה שבזיכרון, האדם אינו אלא תבנית, גבול, התיישבות, תביעה לשייכות.

ואולי מן הראוי הוא לסיים/לסכם במילות הפתיחה הפוגשות את הצופה/המבקר במבוא התערוכה:

קיומו של קשר למקום במובניו כבית וכמולדת הוא הנחת המוצא העוברת כחוט השני בתערוכה. קשר זה משקף ערכי יסוד אוניברסליים המחברים אדם לסביבת חייו, והוא נחשף בשורה של מבטים רפלקסיביים ופרשניים, המתנסחים באמצעות מפות ודימויי נוף ואדם.

מפה מציגה שטח שאי אפשר להקיפו במבט. המפה אינה טריטוריה, כשם שמילה היא לא האובייקט שהיא מייצגת. מפת ישראל, כמו שמה של מדינת ישראל, נחווית בתודעה כמסמן של זהות ושייכות, שבכוחו לחולל חיבור רגשי; היא מופיעה כייצוגם של שטח בעל קווי מתאר מוגדרים, נקודות ציון מוסכמות וטופוגרפיה ידועה. התערוכה חושפת מגוון זיקות בין המפה לטריטוריה באופן שייצוגה של הטריטוריה מבעד לעיניהם של אמנים מהדהד עמדות אתיות והיבטים חווייתיים, שלא נוכל לראות במפה הרשמית. ייצוג כזה חושף מפות, המשקפות נקודות מבט אישיות וקבוצתיות, ונוגע במפגשו של אדם עם נופי מולדתו, עם מראות הנולדים מתוך נסיבות אידיאולוגיות, מאבקי אינטרסים ופרקטיקות יום-יומיות.

במפגש בין רצף כרונולוגי של מפות רשמיות של ישראל לבין ייצוגם של מראות, המזוהים כנופי המולדת בתקופות שונות, נוצר היתוך, שאינו מתאפשר בדרך אחרת, כשהמבט ברצף המפות מעומת עם יצירות אמנות, המקרינות קשר מרובד למקום, להיסטוריה, לנופים, לאדמה, לפלורה ולאדריכלות. ייצוגם של רכיבים אלה מצטרף להצגת היבטים שונים, לעתים דו-משמעותיים או אף ביקורתיים, המגייסים את רכיביו של המושג מולדת להתבוננות נטולת עכבות במקום ולהתוויית המראות המסמנים בשטח את שולי הטריטוריה הלאומית.

צילומים: משה הרפז (23.3.18). כל הזכויות שמורות לאמנים וליוצרים. כאמור, אני שימשתי ברשימה זאת כיונת דואר בלבד. חסרת דעה פוליטית… לכם/ן, הקוראים והקוראות, שמורה הזכות להינות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: