אנחנו על המפה – ביקור בתערוכה במוז"א 1/2

היש מצב שבו גיאוגרף לא יבקר בתערוכה הקרויה "המפה – לקרוא בין הקווים"? הרי הכנה או עריכה או יצירה של מפה, מכל סוג שהוא, שייכת, בהגדרה, לגיאוגרפיה. ואפילו יש לנו שם לענף זה – כרטוגרפיה.

ולכן, כותב שורות אלו וזוגתו שתחייה, ארזו עצמם (לבד) ויצאו אל הדרך והגיעו ל-מוז"א. על משקל MOMA. עניין של מיתוג. מוזיאון ארץ ישראל (רמת אביב). וזאת אשר ראו, כתבו ואף צילמו.

 

אנחנו יוצרים בעצמנו את המפות שלנו

השימוש במפה כאמצעי לחשיפת רכיבים ביוגרפיים ותהליכי יצירה מהדהד מגוון תגובות לאירועים והתרחשויות בשטח. היצירה כפעולת מיפוי נחווית כהתבוננות אקטיבית המשלבת חשיפה והסתרה, מגייסת פרקים מתולדות האמנות ורותם תהליכי יצירה אינדיווידואליים, מבטים וזיכרון אישי לעיצובה של מפה כתיבת תהודה לתהליכים דינמיים במרחב הקולקטיבי.

לארי אברמסון (2015) – עיר II

מרים ברוק-כהן (1995) – שכונת אל-חנק, אום אל-פחם

אבנר בר-חמא (2010) – הארץ המובטחת, ספר הספרים

אסתר כהן (2016) – ברקנים

אבנר בר-חמא (2005) – השם גבולך שלום, חלב חיטים ישביעך

מורן שוב (2011) – מבוא המקרא: תורה ונביאים ראשונים

מורן שוב (2014) – טופוגרפיה במלחמה על ירושלים

כרמל אילן (2013) – אדמה

דוד טרטקובר (2017) – ללא כותרת

 

המפה שבזיכרון

איך ממשיגים שטח שאנחנו מתהלכים בו, אבל אף פעם לא ראינו אותו במלואו? איך מתרגמים בתודעה את צורותיו ומרקמיו? את שוליו? איך יוצרים דימוי המקרין תחושת שייכות, או לחילופין, זרות? התפישה החושית היא פרגמטית, לכן התודעה נוטה להשלים את מה שאינו נתפש בחושים בסיועו של הזיכרון. המפה שבזיכרון היא הייצוג הפנימי של הסביבה החיצונית, היא המפה הקוגניטיבית שהוטבעה בתודעה. אמנים בחרו לגשת לסוגיה זו במספר דרכים: חשיפת רכיבים נוסטלגיים והטענתם בממד פוליטי בגוף המפה; גיוס מנגנוני הראייה, הצנזורה והזיכרון להתבוננות אישית במפה; התוויית מפות שבהן המרחב נראה נטול גבולות, או פעולות של האנשה ודקונסטרוקציה.

אילת זהר (2000) – פוסטר ירוי

אשרף פואח'ירי (2012) – המרפסת של הרצל

זאב רבן (1929) – בוא וראה את הארץ (כרזה)

 

האדם אינו אלא תבנית

נהוג לראות במתאם ההרמוני בין אדם למולדתו, המוצג במשפט השירי הידוע "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו", מטפורה לקשר בין אדם לאדמה ובין הפרט לטריטוריה הקולקטיבית. אבל ברובד עמוק יותר, מתאם זה מייצג פרדיגמה המתממשת בנוף המולדת. כלומר, האדם הוא התבנית, הוא הדגם המשנה את מבנה מרחב המחייה ואת תכונותיו. האנשה ומיזוג המפה בתווי הפנים, באזורי גוף שונים או בפריטי לבוש היו לדרך מטפורית מקובלת להצגת פרדיגמה זו, והתביעה להקרבת החיים למען המולדת הייתה למרכיב המובנה בה. היצירות מתניידות בטווח שבין הפנמה של האתוס הלאומי לבין ייצוג מבטו של בן המקום, המבקש לחמוק מאידיאליזציה.

יגאל זורע (1974-1973) – רישומי מלחמה

מיכאל דרוקס (1975-1974) – דרוקסלנד

מור פרז (2016) – ללא כותרת

 

גבול

הגבול המדיני מפריד בין אוכלוסיות, תפישות עולם ונרטיבים היסטוריים. קו הגבול של ישראל הוא תוצר של לחימה והסכמי שביתת אש, חלקו גבול רשמי וחלקו קווי הפרדת כוחות בעלי מעמד ארעי. הוא תוחם שטח שהוא ארץ מולדת לאחד וארץ אויב לאחר. קו הגבול במפה הוא סימן מוסכם, קו שאינו מייצג את פני השטח, המרוצפים גדרות הפרדה, חומות ומחסומים, ועוביו אף אינו תואפ את קנה המידה של המפה. הוא קו וירטואלי המתורגם בשטח לטיפולוגיה של רכיבים מגנים, חוסמים ומבדלים, הזרועים לאורכו ומזוהים בצורותיהם. בנוסף על מבטם של אמנים באזור הספי הזה, יש בהם המבקשים להציג את הקו הירוק – קו הגבול ההיסטורי – כשלעצמו, ויש המבקשים לחשוף אותו משני עבריו כסימנה של עמדה מוסרית ולהציג את חותם נוכחותו המטפורית בחיי היום-יום של תושבי הארץ.

מושון זר-אביב (2005) – גבולות קבע

רוני מנו (2017) – קו התפר

אבנר בר-חמא (2005) – היום גוש קטיף, מחר יפו!

דגנית ברסט (1976) – אטלס ארץ ישראל

לילך מדר (2017) – אייר-אטלס

חיים מאור (1975) – כאן מרוכזים הדברים היקרים לי ביותר

פריד אבו שקרה (2012) – ללא כותרת

יגאל זורע (2014) – מפת ישראל הפוכה

עדו בר-אל (2016) – ללא כותרת

ציבי גבע (1988) – כאפייה

עזרי טרזי (2015) – עיר מחולקת

יהושע נוישטיין (1985) – מאוורר מעל למזרח התיכון

דוד טרטקובר (2016) – ים הגדול

פרידל שטרן (1954) – מפות מדברות

דוד ריב (1992) – ילד וחייל

גיא רז (1999-1992) – מפת מחסומים

גיא רז (1999-1992) – אבני מחסום

גיא רז (1999-1992) – אבני מחסום (פרט)

גיא רז (1999-1992) – אבני מחסום (פרט)

מיקי קרצמן (2014) – ללא כותרת

אילת זהר (2011) – שלטי גבול

דוד ריב (1985) – קו ירוק עם בית אסיה

דוד ריב (1985) – קו ירוק עם כלניות

פריד אבו שקרה (2008) – הקו הירוק

עד כאן חלק 1. המשך יבוא בקרוב…

צילומים: משה הרפז (23.3.18). כל הזכויות שמורות לאמנים וליוצרים. אני שימשתי ברשימה זאת כיונת דואר. לכם/ן, הקוראים והקוראות, שמורה הזכות להינות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: