סובב אגם יאנקיאוה (Lago Lianquihue)

והיה ויש בידכם זמן, יום לכל הפחות, ואתם שוכנים על שפתו של אגם יאנקיאוה (Lago Lianquihue), בצ'ילה הרחוקה מכאן לפחות 20 שעות טיסה נטו ו-5 אזורי זמן, לא כולל משכי המתנה וכד', הנני להציע לכם סיבוב סביב האגם. צאו מפוארטו ווארס (Puerto Varas) וסעו הפוך לכיוון התקדמות השעון – דהיינו מזרחה. ותשלימו את הסיבוב בעצמכם… כמובן שאתם יכולים להפוך את ההמלצה. זאת בסך הכול רק המלצה. ורק שלי…

האגם הוא לב ומרכז ההתיישבות הגרמנית בצ'ילה. מסביב, בכול עיר או עיירה באזור – פוארטו מונט (Puerto Montt), פוארטו וואראס, פרוטיאר (Frutillar) ועוד – מצא תמצאו שריד, אמיתי או משוחזר, או כאילו/בדמות, מבנה/בניין מתקופת ההתיישבות הגרמנית. נשיא צ'ילה סבר שהגרמנים חקלאים טובים ויעזרו לו ליישב את האזור שהיה די ריק. הוא קרא להם לבוא. והם באו. זה קרה במחצית השנייה של המאה ה-19.

והאזור היה ריק – יען כי המהגרים האירופאים גירשו משם את השבטים המקומיים. במיוחד את המאפוצ'ה. למרות ההסכם. גירשו אינה המילה המתאימה. הרגו וטבחו. יען כי מאימתי כיבדו המהגרים האירופאים את ההסכמים עם ילידי המקום? לא האירופאים-אמריקנים את ההסכם עם האינדיאנים ילידי אמריקה, לא הספרדים את ההסכם עם הקצ'ואה (אינקה), לא המהגרים האירופאים את ההסכם עם המאורים ילידי ניו זילנד. בקיצור – האדם הלבן (המהגר האירופאי), במרבית המקרים, לא כיבד את ההסכמים עם ילידי הארץ אליה היגר, ועליהם חתם.

גם מעבר לגבול, בצד הארגנטינאי, תמצאו דוגמאות להתיישבות הגרמנית. הבולטת ביותר היא כמובן ברילוצ'ה (סן קרלוס דה ברילוצ'ה – Bariloche), שלתקופה מסוימת בתולדותיה אף הייתה קן צרעות נאצי ושמשה מקלט לנ"ל שהצליחו להימלט משם ולהסתנן אל פטגוניה. וכמובן קיבלתם, ללא תוספת תשלום, הסבר מדוע וולף, שמידט ווייס נושאים שמות פרטיים כגון חורחרה, קרלוס, קלאודיו וריקרדו.

כיוון שאין רשימה זאת מבחינת מדריך לתייר – אסתפק בכך שבמרחק כשעה תוכלו להגיע אל בית קפה ולמרגלות הרכבל שייקח אתכם מעלה אל תחילת מסלולי הסקי של וולקנו אוסורנו (Osorno). ושעה לאחר שתמצו את הוולקנו עטור השלג, ותצפו על שכנו הדרומי – וולקנו קלבוקו (Calbuco), וגם על האגם, תוכלו להגיע, בדרך לא דרך, שבסופה יבקש ה-ש"ג אלף פזוס לגולגולת, אל המפל/אשד. שם תחנו ותלכו ברגל. תוך חצי שעה תגיעו אל היעד. La Cascades.

נתחיל בפוארטו וואראס:

וולקנו אוסורנו:

ירד עלינו ענן. או שאנו נכנסנו אליו. מצאנו מקלט בבית הקפה. קפה לא היה. תה ועוגה – כן.

חוזרים אל המכונית ואל הדרך:

גם וולקנו קלבוקו מסתתר מן העין…

לא חיכינו יותר מדי וגם הענן נעלם.

ודעו לכם כי ענן שמסתיר חלקית את החרוט – מצב די קבוע. ולפי מה אני סבור שכך? היכנסו לויקיפדיה. למחוז יאנקיאוה. וראו את הדגל. ומה רואים? חרוט לבן על רקע שמיים כחולים ולרוחבו פס שחור המסמל את הענן. חד וחלק אם המקומיים חרטו זאת על דגלם – מי אנו שנערער על כך?

מגיעים אל הקסקדה:

לא לטעות. אין זה המפל אלא זרזיף…

ומשם – אתם ממשיכים לסובב את האגם. לעת ערבית תמצאו את עצמכם שבים אל המלון. ומול האגם ישובים בכורסה נוחה ושותים, בשעה של חסד לפני השקיעה, פיסקו סאוור. שזה סוג של קוקטיל… ובמלונות מסוימים אף יתנו לכם אותו במחיר החדר. לא הכול כלול אבל זה כלול…

אגב, פסל הנערה אמור לחבר אותנו לאגדה מקומית אודות בת-מלך יפהיפיה והאגם. אך לא הצלחתי ליירטה. לא את האגדה ולא את בת המלך…

צילומים: משה הרפז (22 נובמבר 2017). כל הזכויות שמורות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: