מתכון לצמחונים

ב-1930 חזר ש"י עגנון לביקור חטוף (7 ימים) בעיירת הולדתו – בוצ'אץ'. לימים הוליד הביקור ספר – "אורח נטה ללון" (שוקן, תשנ"ח). בספר, מתהלך עגנון, בדמות האורח, במשך שנה תמימה, בעיירה ושמה שבוש. ואין הוא מניח בה אבן שלא הפכה. הספד/מספד ליהדות מזרח אירופה, ולגליציה בפרט, שהייתה ואיננה עוד וזאת בטרם נחת עלינו האסון הנורא מכול.

עגנון, כפי שידוע לקוראים, היה צמחוני:

נשאל את בעלת הבית, שמא טרחתי מרובה עליה. איני בררן במאכלים, אבל אתם יודעים שאיני אוכל בשר. שמא קשה לה לבשל לי מאכלים מיוחדים. אמרה בעלת הבית, מי כאן אוכל בשר? כל ששת ימים אין אדם טועם טעם בשר. ולשבת אני יכולה לבשל לו תבשילין מיוחדים. למודים אנו מימות המלחמה לבשל ללא בשר, אלא שבימות המלחמה בישלנו בלא בשר ובלא כלום ולא היה למאכל לא טעם ולא כלום, ואחר המלחמה למדתי להטעים את התבשיל אפילו בלא בשר. רופא אחד היה כאן, שאינו אוכל דבר מן החי והוא לימדני להתקין כמה מיני סעודות של ירק, ועדיין לא שכחתי את תורתו.

אין דרכו של אדם לומר הימנון לעצמו, אבל בדרך כלל שמח אני בחלקי. חדר יש לי במלון ובו מטה ושולחן וכסא ומנורה וארון. ולענין מזונות, מתקינה לי בעלת המלון כל יום סעודה נאה. ומאחר שאיני כפוי טובה אני אומר שבחה בפניה, והיא שומעת ומטעימה את תבשיליה יותר ויותר.

אלו הם המאכלים שהיא מתקינה לי. בשחרית ספל קהוה עם קרום של חלב שמכסה אותה ככיסוי קדירה, ותבשיל חם של פולים עשויים כמין דייסא או של תפוחי אדמה בגבינה או כרוב קצוץ או עלים של כרוב ממולאים באורז או בגריסין, פעמים מוסיפה בהם צמוקים ופעמים פטריות, כולם עשויים בחמאה. ובערבי שבתות לביבות ממולאות בכוסמת או גבינה עם צמוקים וקנמון, שנאפות בבוקר ונאכלות חמות. יתירה על סעודת שחרית סעודת הצהרים, שיש בה רוטב ולפת. פחותה ממנה סעודת הלילה, אבל לעולם יש בה תוספת חידוש. ולשבת היא מבשלת לי דגים, מבושלים או ממולאים או כבושים או חמוצים, מלבד שאר מיני מאכלים טובים (מקור: שם, עמודים 20-19).

למעיין בטקסט ברור שעגנון מחסידי הרמב"ם הוא ונשען על יסודותיו המוצקים. ולפי מה קבעתי קביעה זאת? משום שלפי הרמב"ם אדם צריך לאכול ארוחת בוקר כמו מלך, ארוחת צהרים כמו נסיך וארוחת ערב כמו אביון. עגנון, כעגנון, עשה טוויסט משלו והחליף בין ארוחת הבוקר לבין ארוחת צהרים שלעדותו עולה על ארוחת הבוקר. ביני לבינכם – מה כבר ההבדל בין מלך לנסיך בעניין האוכל…

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  ביום 16 במרץ 2018 בשעה 1:34 PM

    ב-18 באוקטובר 1938 החל הרומן להתפרסם כסיפור בהמשכים בעיתון "הארץ". פרקו האחרון פורסם ב-7 באפריל 1939. לאחר מכן עמל עגנון על פרסום הרומן כספר, השביעי בסדרת כל סיפוריו, וכהרגלו תיקן ושינה את הסיפור, חרף מחאותיו של המו"ל, גרשום שוקן. הספר יצא לאור בספטמבר 1939,

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: