מאצ'ו פיצ'ו 1

צירפתי, מאותיות אלף-בית, מילים. ומהן, מן המילים, הכינותי משפטים. בסופו של דבר נרקם סיפור. ואותו, את הסיפור, אספר ברשימה זאת אותה אתם/ן קוראים/ות.

בוקר. השעה כבר 07:15. אנו, מחבר משפטים אלה וזוגתו שתחיה, כבר מוכנים אל המסע. ממתינים מחוץ לבית המלון. למונית שתיקח אותנו, ב-07:10, אל תחנת הרכבת בפורוי (Poroy). ומכאן יודעים אתם שאנו בקוסקו (Cusco) שבפרו. לשעבר בירת האינקה. ואין לנו מושג מדוע אין תחנת רכבת בקוסקו.

וכאן המקום ונכון לומר זאת ולהביא לידי הציבור, ולפיכך בחרנו להעלות זאת בכתב, כי בימים ההם השם אינקה השתייך רק לאימפרטור. דהיינו לקיסר. לימים זלג ושכן גם בקרב האליטה. ובאו הספרדים, ובלי משוא פנים, קראו לכל האינדיאנים בשם גנרי – אינקה. זאת למרות שהעם הוא קצ'ואה שמדבר בשפת הקצ'ואה… אך מי סופר את הילידים שאת תרבותם נמחק או נעצב לפי תפישתנו? אכן פרט קטן שההיסטוריה שכתבה. שכן ההיסטוריה, כפי שאנו יודעים וערים לכך, נכתבה ע"י המנצחים. וזאת אמר נפוליאון ומי אנו שנסתור זאת. אך נזכיר כי יוסף בן-מתתיהו, שעבר אל המנצחים, כתב את ההיסטוריה שלנו כמנוצח. אולי כי פחד שהפעם נמחקנו ושלא נונצח…

כך או אחרת, לאחר איחור קל, מיהר המוביל אל התחנה במשימה כמעט בלתי-אפשרית – למחוק את הפיגור… למזלנו איחרה הרכבת לצאת. כולה איחור של דקה. ובה הספקנו ליפול אל מושבינו לקול נשיפות הקטר. נוסעים אנו אל מאצ'ו פיצ'ו פואבלו (Machu Picchu Pueblo) הקרוי גם Agues Calientes. ומשם נעלה אל העיר האבודה. קרונות הרכבת היו עמוסים עד עמוסים ביותר. בתיירים. מכל אומות העולם. שדברו באינסוף שפות. בכל הגילאים, הצבעים, הריחות והמגדרים.

בתחנה האחת לפני האחרונה ירדה מן הרכבת חבורה של "אוכלי צפרדעים" והכתיפה תרמילים על כתפיים. מכאן תלך החבורה ב"נתיב האינקה" ואתו תטפס אל ההר. ובעיר האבודה, לא פגשנו אותם. לא היום וגם לא מחר. חבל, אך פרק זמן שכזה לא עמד לרשותנו. אם היינו תרמילאים למופת – קרוב לוודאי שכן. אבל אין אנו תרמילאים למופת ולכן המשכנו ברכבת אל תחנתה הסופית. די לנו שאנו מצליחים להגיע, בקצב שלנו, כמעט לכל המקומות שנכבשו ע"י המוצ'לרו'ס.

דקות ספורות לפני חצות היום עגנה הרכבת ברציף. את תרמילנו, שבו חפצים מעטים, ארזנו ל-3 ימים, הפקדנו בידי מי שהפקדנו והנ"ל הושלך לתוך עגלה מרושת שבה חנו כבר תרמילים של אחרים וזאת יועדה למלון פלוני או שמא אלמוני. אותה אחת שלקחה את התרמיל הושיטה לי מעטפה ובה כרטיסים. זוג כרטיסים לאוטובוס שאמור לקחת אותנו עד שער העיר בתוך כ-1/2 שעה. כמובן שאפשר גם ללכת אבל חבל על הזמן. החלטנו כי נקדיש יותר לשיטוט באתר מאשר להגיע עד לפתחו.

לאוטובוס, או ל"בוס" (Bus) בשפת המקום, עולים, מטבעם של דברים, אחד אחר השני, זה אחר זאת. זוגתי עלתה והנהג סגר בפני ת'דלת. נגמר/אזל המקום. רגע של אי-הבנה ופתרנו את הבעיה. היא ירדה ובמקומה אחר עלה, יען כי זה עסק כלכלי ולא נפסיד מושב, ונפתרה הבעיה ובא לציון גואל. באוטובוס האחר, שבא אחריו בסדר, כבר היינו ראשונים. ובכך ניתנה לנו זכות הבחירה למושבים שלדעתנו הם הכי טובים. כך או אחרת האוטובוס חרק משך את עצמו ועלה בכוחותיו במעלה ההר. סרפנטינות. ומספרן גבוה יותר מ"שבע האחיות" המוכרות לנו ממחוזותנו (מבשרת – מוצא).

צעקות/נזיפות/גערות/תלונות או מה שזה לא יהיה קיבלתי, אישית, עם רדתי מן הבוס. זמן רב זה לא קרה לי שהואשמתי באיחור. ואני אחד שמשתדל שלא לאחר. "כל שנה, במשך 101 השנים האחרונות, אני שומע ממך את אותו הסיפור. לא השנה. אולי בשנה הבאה. פה"י-שה"י." כך סח באוזני חירם בינגהם השלישי, שקיבל את פנינו. הוא נראה בלתי מרוצה בעליל. עייף מהמתנה ממושכת. והמשיך: "מסות של תיירים חלפו-עברו. עייפתי מלספר ת'סיפור לדרישתם. שוב ושוב אותו הסיפור. אז כתבתי ספר." וחירם נתנו בידי. "קרא." ביקש. "ניפגש יותר מאוחר, בערב, על כוסית פיסקו-סוואר, במלון פלוני או אלמוני." ואינדיאנה ג'ונס עזב. והספר נותר בידי. ראו שער קדמי לעיל.

נותרנו בידיו של אטאואלפה. והוא היה מבולבל. הוא המתין לשניים שאמורים היו להגיע באוטובוס הקודם. ומשום מה – לא הגיעו. אנו דווקא התאמנו לתיאור שקיבל מלמטה אבל באנו באוטובוס הלא-נכון. על כל פנים מבחינתו. איך שלא יהיה, עברנו בשער ונכנסנו אל העבר.

שעתיים לאחר מכן, דהיינו בשלוש אחר-הצהרים, אבל בדיוק בשעה שלוש, החלו ממטרים. שהתגברו והתעצמו. נכנענו. אמנם עטויים היינו בפונצ'ו ובנעלים שאמורות לדחות את המים, ובכול זאת – זה לא זה. התקפלנו. למחרת התקפנו את ההר בשנית. התחלנו מוקדם יותר וביצענו השלמות. ושוב, בדיוק בשעה שלוש נפתחו שערי השמיים. תחילה כזרזיף שהתגבר כמעין המתגבר וגורשנו שוב מן האחר. ירדנו לתפוס את הרכבת של שש ועשר דקות. בדרכנו אל טרסות המלח ואל המעבדה החקלאית. אבל זה כבר סיפור אחר.

רישומים וצילומים – משה הרפז. כל הזכויות שמורות.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: