מספר מילים, משפטים וצילומים על תופעת טבע הנקראת וולקנו

וולקנו/הר-געש. אכן תופעה חובקת עולם. אם תרצו – יוצרת עולם. המיתולוגיה הרומית היא שניצחה, את המיתולוגיה היוונית שקדמה לה, אם בכלל התנהל קרב. וולקן הרומי הפך לשם נרדף להר געש. כמעט בכל רחבי תבל. במחוזותינו זה לא ממש תפס. אנו נותרנו עם צמד המילים: הר-געש. הפייסטוס, האל היווני, אל הנפחות והאש, ששכן בבטן ההר, הפסיד. למרות שהוא היה בהחלט נפח מעולה ובעל מקצוע לעילא ולעילא. הרי הוא שיצק וחישל את חרבו ומגנו של מיודענו אכילס. לפחות נותרה אפרודיטה לצדו.

לפני מספר ימים, לא מעטים אך לא רבים מדי, בעוד הזיכרון עדיין טרי ורענן, והתמונות טרם דהו או נמחקו, ביקרנו בחלקה הדרומי של יבשת אמריקה. חצינו, במעברי הרים ובמעברי גבול, שונים זה מזה ומרוחקים זה מזה, ממערב למזרח וגם להיפך, מצ'ילה לארגנטינה ואף בחזרה, את שרשרת הרי האנדים הנמתחת מן הצפון אל הדרום. יען כי בקבלך מפה כלשהי – מיד אתה שואל – היכן הצפון? מניח אותה ומצפין. ידע אישי ו/או בעזרת המצפן.

וחלפנו על פני הרי-געש. חלקם אחז במראה הקלאסי של החרוט. אחרים נכנעו לארוזיה ששחקה אותם. וילה-ריקה (Villarica), לאנין (Lanin), אוסורנו (Osorno), קלבוקו (Calbuco). במקום אחר, המרוחק מעל כ-3,000 ק"מ משם, לכיוון מערב נמצא ראפה-נוי (Rapa Nui), הלוא הוא אי הפסחא שהמקומיים מבקשים להשתמש בשם הפולינזי ולא בזה שהדביק להם יעקוב ההולנדי, ואנו מכבדים את בקשתם, אי שנוצר מתוך איחוד של שלושה הרי געש, שהבקיעו את שכבת המים של האוקיאנוס השקט (הפסיפי) ויצרו אותו, ביקרנו בשני לועות. כיוון שהאי הנ"ל הינו חלק של צ'ילה, ונכלל באותו סיבוב בדרום-אמריקה, והלועות הם לועות של הרי-געש, התווספו השניים – Rano Kao ו-Rano Raraku – אל הרשימה.

וולקנו לאנין 1

וולקנו לאנין 2

בתחילת המאה ה-19, במסגרת הדיונים המדעים – כיצד נוצרו פני כדור הארץ, שלטה התיאוריה או ההשקפה "הנפטונית". ושוב גבר אל רומי על אל יווני. אל הים האחד התגבר על השני. נפטון גבר על פוסידון. אל תשאלוני אותי למה ומדוע – אין לי תשובה. האסכולה הנפטונית דגלה כי צורתם הנוכחית של פני כדור הארץ הן תוצאה ממשקעיו של אוקיינוס קדמון. בתחילת דרכו המדעית תמך אלכסנדר פון הומבולדט בגישה זאת. לימים שינה את השקפתו. מותר. אפשרי. ולפעמים רצוי. גם סטיבן הוקינס עשה זאת…

אך בעקבות תצפיותיו שלו באמריקה הלטינית נעשה הומבולדט "וולקניסט". עכשיו האמין כי פני הארץ עוצבו באירועים קטסטרופליים, כמו התפרצויות געשיות ורעשי אדמה.

כל הדברים, אמר הומבולדט, מקושרים תחת פני השטח. הרי הגעש שעליהם טיפס באנדים היו מחוברים כולם זה לזה מתחת לפני האדמה – הדבר היה דומה ל"כבשן געשי יחיד". צבירים ושרשראות של הרי געש לאורך מרחקים גדולים, אמר, מעידים על העובדה שאין הם התרחשויות מקומיות פרטניות, אלא חלק מכוח חובק-עולם. הדוגמאות שהביא היו מוחשיות כשם שהיו מבעיתות: במהלך גורף אחד הוא קישר את הופעתו הפתאומית של אי חדש בקבוצת האיים האזוריים ב-30 בינואר 1811 עם גל של רעשי אדמה שזעזעו את כדור הארץ במשך יותר משנה לאחר מכן, החל באיי הודו המערבית, עבור במישורי אוהיו ומיסיסיפי וכלה ברעש האדמה ההרסני שהחריב את קראקס במרס 1812. בעקבות זאת התפרץ הר געש באי סיינט ויסנט בים הקריבי ב-30 באפריל 1912 – היום בו שמעו התושבים על גדות הנהר אפורה (במקום שממנו יצא הומבולדט לשוט באורינוקו), לטענתם, קול רעם גדול במעמקים תחת כפות רגליהם. כל האירועים האלה הם חלק מתגובת שרשרת ענקית אחת, אמר הומבולדט.

אימות התיאוריות על תנועת הלוחות הטקטוניים התאפשר רק באמצע המאה ה-20, אבל הומבולדט כתב כבר ב-1807, במסה על הגיאוגרפיה של הצומח, שיבשות אפריקה ואמריקה הדרומית היו מחוברות פעם. לאחר זמן כתב שהסיבה לנדידת היבשות הזאת היא "כוח תת-קרקעי". גתה, התַקיף באמונתו הנפטוניסטית, נחרד. הכול מקשיבים לתיאוריות המטורפות הללו, התאונן, כמו "פראים לדרשותיהם של מיסיונרים". הרי "מגוחך" להאמין, אמר, שהרי ההימלאיה והאנדים – שרשראות ההרים הענקיות, הניצבות "נוקשות וגאות" – יכלו להתרומם פתאום מבטן האדמה. יהיה עליו לחווט מחדש את כל "מערכת קליפת המוח" שלו, התלוצץ גתה, על-מנת להגיע אי-פעם לתמימות דעים עם הומבולדט בעניין זה. אך למרות חילוקי הדעות המדעיים הללו נשארו גתה והומבולדט חברים טובים. אולי אני פשוט מזדקן, כתב גתה אל וילהלם פון הומבולדט, כי "אני נראה לעצמי יותר ויותר היסטורי".

מקור: אנדריאה וולף (2017), המצאת הטבע: הרפתקאותיו של אלכסנדר פון הוּמבוֺלדט הגיבור האבוד של המדע, מאנגלית: עמנואל לוטם, שוקן. ע' 203.

איור הרי געש וקשריהם מתוך הספר אודות א.פ. הומבולדט

וולקנו אוסורנו 1

וולקנו אוסורנו 2

וולקנו קלבוקו

Rano Kao

Rano Raraku

ומאתר "גוגל" נלקחו 2 הלועות ב-Rapa Nui:

Rano Kao

Rano Raraku

גם הסופר הצרפתי ז'ול ורן, הוקסם מן הרעיון בדבר החיבוריות בין הרי הגעש. בספרו "מסע אל בטן האדמה" יורד גיבור הסיפור אל מעמקי הר געש איסלנדי ויוצא אי-שם באיטליה…

צילומים מן הקרקע: משה הרפז (נובמבר 2017). כל הזכויות שמורות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: