דרך שבעת האגמים (Ruta de los 7 Lagos)

דרך שבעת האגמים (Ruta de los 7 Lagos). כל המדריכים (הכתובים) והמדריכים (הפיזיים) ממליצים על כך. כגולת הכותרת בחלק זה של פטגוניה הארגנטינאית. שכן פטגוניה תופסת מרחב גיאוגרפי הגדול משטחה של צרפת… כך או אחרת – יצאנו אף אנו, מחבר שורות אלה וזוגתו שתחיה, לתור אחר האגמים. כאמור, מדובר ב-7 אגמים הנמצאים בתוככי הפארק הלאומי Lanin. מה לעשות וספרנו ומצאנו שבמציאות קיימים יותר? אלו עובדות אלטרנטיביות…

את הטויטה (של "הרץ") משכנו מהסניף בשדה התעופה טמוקו (Temuco) אליו הגענו, בטיסה, תוך פחות משעתיים, מסנטיאגו-דה-צ'ילה. חלפנו על-פני העיירה פוקון (Pucon) והסתובבנו סביב וולקנו וילהריקה (Villarica). ולאחר מכן חצינו את הגבול, מצ'ילה אל ארגנטינה, וירדנו, בדרך לא דרך, עם דרך 40 אל העיירה סן קרלוס דה לוס אנדס. בהחלט עיירה מטופחת הזוקפת ראשה בגאווה.

את היום הרלוונטי, שסיפורו פרוש בפניכם, התחלנו אפוא בסן קרלוס דה לוס אנדס (San Martin des kos Andes). שוטטנו ברחובות העיירה והמתנו שה-Change ייפתח. הבטיחו שב-10. וגם קיימו. עשינו חשבון לכמה פזו ארגנטינאי נזדקק במשך ארבעת הימים הקרובים עבור מזון בלבד. אוכל לנו ודלק למכונית. המלון בסן קרלוס דה ברילוצ'ה (San Carlos de Bariloche) כבר שולם מראש. ולאחריו שבים/חוזרים אל צ'ילה. החלפנו למטבע מקומי, חלפנו על פני העיירה, והדרמנו בכביש 40 ששמו הרשמי הוא "הדרך הלאומית מס' 40". כביש זה הוא חוט השדרה של ארגנטינה ממזרח לשרשרת הרי האנדים. אורכו מעל 5,000 ק"מ. וגבול בוליביה בצפון ועד אל ארץ האש שבדרום. ורק חציו סלול.

ומומלץ, בקטע שבין סן מרטין דה לוס אנדס לבין סן קרלוס דה ברילוצ'ה, לרדת דרומה ולא לעלות צפונה. זאת כי בהדרימכם מסן מרטין תמצאו שהנוף הוא לימין היושב לימין הנהג. מצב אידיאלי לזה/זו שאינו/ה נוהג/ה. עוצרים. יורדים. מצלמים. ושוב חוזרים אל המכונית. והריטואל נמשך בלא צורך לחצות את דרך 40 ובלי להתלבט אם אפשר לחצות את הקו הלבן המפריד… ואפשר. שכן לפי הקלישאה הידועה – ברומא התנהג כרומאי. ז"א אם המקומיים חוצים וגם עוקפים ללא כל התחשבות בקו לבן רציף או בצמד קווים – מי אנו שנלין על כך.

תחנה 1 – Lago Lacer (על חופו הצפוני שוכנת העיירה הנ"ל. לפי השילוט, שפגשנו בהמשך, הוא, משום מה, אינו נמנה על 7 האגמים. אבל הוא, לעניות דעתנו, אגם לכל דבר ועניין…)

תחנה 2 – Lago Machonico. הראשון מבין השבעה.

תחנה 3 – Cascade Vulliglianco. מפל כבונוס.

תחנה 4 – Lago Falkner. אגם מס' 2.

תחנה 5 – Lago Villarino. אגם מס' 3.

תחנה 6 – Lago Esconidido. אגם מס' 4.

תחנה 7 – Lago Correntoso. אגם מס' 5.

תחנה 8 – Lago Espejo. אגם מס' 6.

תחנה 9 – Lago Nahuel Huapi. אגם מס' 7.

בסופו של יום הגענו אל סן קרלוס דה ברילוצ'ה. ועל כך יסופר באחת הרשימות הבאות. כמובן שלנו ארכה הדרך מעל שלושת השעות שהקציב גוגל… הרבה יותר. כמעט כפול. ולא לשכוח לעצור בדרך. ב-Villa La Angostura. עיירה נחמדה מאוד. לא לשכוח לעשות סיבוב בבית הקפה במרכז המסחרי השוכן על אם הדרך. בפינה הדרום-מזרחית. להתבונן מה עושים בו המקומיים. ולאור זאת מקבלים החלטות.

ועוד דבר קטן:

גם בחצי הכדור הדרומי ישנם צמחים (ופרחים) המוכרים לנו ממחוזותינו. ללמדך, שתפישת הטבע של אלכסנדר פון הומבולדט, שהייתה מהפכנית לפני כ-200 ש', עומדת במבחן המציאות. ועל מה אני מדבר – משום שלא כאן המקום לפרוש את משנתו ולבחון את מורשתו – הקורא/ת מתבקש/ת לקרוא את: המצאת הטבע (אנדריאנה וולף, מאנגלית: עמנואל לוטם. שוקן, 2017). הוא, אפ"ה, "התבונן בצמחים על רקע העולם הרחב, בחתירה לחשוף דפוסים גלובליים" (ע' 161) ו"הראה את המתאם בין אזורי אקלים לבין צמחים לפי רוחב גיאוגרפי ורום מעל פני הקרקע" (ע' 137).

ועוד דבר מה לקינוח. לבטח שמו לב הקוראות והקוראים, שבכול האגמים, במשותף ועובר כחוט השני, אין כלל השתקפויות. זאת כי פני המים געשו בשל הרוח האיומה. היה קר עד קר מאוד ומשבים של רוח במהירות 50 קמ"ש ואף למעלה מכך.

צילומים: משה הרפז (ארגנטינה, 18.11.2017). כל הזכויות שמורות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • zviarzi  On 7 בפברואר 2018 at 1:15 PM

    הידד לצלם האמיץ ולזוגתו שתחיה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: