שדות פלשת 21 – הקזת דם משולשת בבית עפה

בבוקר היינו בבית דראס. ולאחר מכן במשטרת באטאני הנטושה. וגם בשטחי מבצע "חסידה" הסמוכים למשטרה. צ' ומחבר טורים אלו התבוננו בשעון. שהרי הוא המכתיב את המשך היום. מסתבר יש לנו זמן, בצמצום, להגיע אל בית עפה. או בית עפא. איך שתרצו… ונסענו אפוא אל מושב "יד נתן" שבקצהו הצפוני, כך אומרת לנו המפה, ישנו גלעד שיספר לנו את תולדות כיבוש המקום.

בית עפה ב-1880. מעובד על בסיס מיפוי של אתר "עמוד ענן".

הכפר הערבי בית עפא הוקם על יסודותיו של יישוב קדום ממנו. לפי אתר "זוכרות" זה היה אתר ובו נמצאו שרידי פולחן דתי, חומה, באר ועוד. כמובן שאין אתר "זוכרות" מציין עם היישוב הלז היה כנעני, עברי, יהודי, ביזנטי, צלבני… האמת בעיני המתבונן. כך או אחרת, אל היישוב הגיע, אי-שם במאה ה-14, ממסופוטמיה, חכם סופי ושמו אל-פלוג'י. לימים העתיק את מקום משכנו מעט מזרחה, אל כפר שהעניק לו את שמו – אל-פלוג'ה. אליו נגיע מאוחר יותר. לא ברשימה זאת אלא באחרת. יען כי אנו צועדים באתרי הקרבות ומשתדלים לעקוב, ככל שניתן, אחר הסדר הכרונולוגי ועל הכיוון הגיאוגרפי. ב-1596 ספרו העות'מנים 143 תושבים. במפקד 1931 מנו הבריטים 462 נפשות. לפי אתר "זוכרות" התגוררו בכפר, ב-1948, 810 תושבים.

מצאנו חניה מוצלת במרכז היישוב. ב-1953 אכלסו את יד נתן, שהוקם על אדמות "בית עפא", עולים שהגיעו מהונגריה. היישוב שייך לזרם "העובד הציוני" ושמו מנציח את נתן קומולי, מנהיג יהודי ציוני, אשר ב-1945 נחטף ונרצח ע"י אנטישמיים מקומיים. שישי בצהרים ואין איש זז. חום יולי נתן את אותותיו. הלכנו אל היעד.

גם כאן, כמו בבית דראס, נערכו שלושה סבבים שכן הכפר בית עפה היה בהחלט אגוז קשה לפיצוח. סבב ראשון – ליל 9/8 ביולי 1948. פל' מגד' 2 שצורפה אל גד' 4 [גד' 54 של חטיבת גבעתי. הגדוד של צ'רה הוא רא"ל צבי צור – לימים הרמטכ"ל השישי של צבאנו. בין לבין. אחרי חיים לסקוב ולפני יצחק רבין – מ.ה] כבשה את הכפר. ההתנגדות הייתה מועטה. נתפסו מס' שבויים. כוחותינו מחזיקים במקום שעות ספורות. שכן הבוקר מפציע והמצרים מתכוננים להתקפת הנגד. הריטואל חוזר. אנו כובשים בלילה (או שלא) והם, המצרים, מתקיפים נגד לאור היום וכובשים בחזרה (או שלא).

הפשיטה על בית עפה. מקור: גבעתי נגד הפולש המצרי.

מסתבר שהאויב מקדם גדוד חי"ר מלווה בכוח שריון ועומד לאגוף את בית עפה מצפון ולכתר את כוחות גבעתי ולנתק/לחצוץ את הפלוגה שכבשה מן העורף הישראלי. הנה לכם יחס נכון. גד' תוקף פלוגה. 3 תוקפים על כל מגן. מה עושים? במקרה דנן – כוחותינו התקפלו אל נגבה. בהגיע הכוח אל נגבה בצוהרי ה-9 ביולי הוא הופנה ישירות להחליף את המגנים על משלט עבדיס. אין מנוחה. אנו במלחמה. תם הסיבוב הראשון.

סבב שני – ליל 15/14 – פשיטה בלבד. במרוצת קרבות עשרת הימים הכפר הוטרד לפחות 4 פעמים. והמצרים היו ערים לכך. שכן מפקד גד' רובאים מס' 2 של החטיבה הרביעית של המצרים קיבל, ב-11.7.48, פקודה:

"עם הוצאת כוחות גדוד רובאים מס' 9 מבית-עפה היום [לצורך התקפה על נגבה שתוכננה ל-12.7 – מ.ה], תהיה ההגנה על בית-עפה נתונה בידי הכוחות הנשארים מגדודך. יש לפנות לחלוטין את התושבים מכפר בית-עפה [ההדגשה שלי – מ.ה], למען בטחונם של הכוחות וסודיות הפעולות ויש לשמור על המקום עד הכדור האחרון." [1]

מה למדנו, בדיעבד, מן הפקודה? האחד – שהכוח המצרי בפועל היה גדול מאשר ההערכה. ההערכה – פלוגה. בפועל – לפחות 2 פל'. הדבר השני – המצרים הם שגרשו את המקומיים. לפחות במקרה הזה יש עדות בכתב. בז'רגון הצבאי – מסמכי שלל.

אשר דרומי, המ"פ, סיפר כדלקמן:

"נסענו בכלי-רכב עד למזלג הכבישים ג'וליס-נגבה ומכאן המשכנו ברגל. בשדרות מחלקתיות, כאשר אנו אוגפים את בית-עפה ממערב לדרום.

הגענו עד למרחק של מאה מטר מן הכפר בלי להתגלות. כאן נערכנו בזריזות מבלי שהאויב הבחין בנו. בלי לאבד זמן נתתי את פקודת ההסתערות. לא עברו דקות ספורות והמחלקה הפורצת הגיעה לשוחות האויב וחיסלה את שארית ההתנגדות בהן באש תת-מקלעים וברימונים. האויב הופתע לחלוטין: חלק מאנשיו נהרג וחלק ברח בהפקירו את נשקו.

מיהרתי לנצל את ההצלחה ופקדתי על שתי המחלקות הנותרות לפרוץ לכפר. הדבר בוצע תוך דקות ספורות, וכמעט ללא אבדות. היו לנו שני פצועים בלבד: טוראי שנפגע ברגלו ומ"כ שכדור אויב שרט את לחיו." [2]

יש שבויים. יש שלל. ואין ג'יפים. ב-05:25 אסף דרומי את כל שיכל, חיבל בכלי הרכב, והתחיל לחזור לכיוון משלט עבדיס. הג'יפים נקלעו לסיטואציה אחת וחטפו אש חזקה. אש מק"ב. לפלוגה א' אין מק"ב. הג'יפים התקפלו לעבר נגבה. 2 הרוגים ומספר גדול של פצועים. וגם כלי-רכב ניזוקו.

הגיעה שעתו של הסיבוב השלישי: ליל 18/17 – יוצאים והפעם במטרה לכבוש ולהשתקע. כוח גבעתי תוקף מצפון וכוח תוקף, במקביל, מדרום. ושוב קורא אני מתוך סיכום הפעילות החטיבתית המתומצת והיבשושי:

"בית עפה: האויב במקום גילה התנגדות חזקה ביותר. הפלוגה שפעלה מדרום נשברה בעת הפריצה. הפלוגה שפעלה בצפון הצליחה לפרוץ לכפר אולם נאלצה לסגת בבוקר. אבדותינו גדולות." [3]

כאמור, הסבב ה-3 לניסיונות לכיבוש בית עפה יצא לדרכו בליל 18/17 ביולי 1948. במקביל טיפלה, חט' גבעתי, באותו הלילה, גם בכיבוש הכפרים חתא, כרתיה, כאוכבה, חוליקאת, בחסימות צירים רלוונטיים, בהסתערות נוספת על משטרת עיראק-סווידאן ובהטרדות/פשיטות על משלט 113, העיירה עיראק-מנשיה, והכפרים בית ג'וברין וביר אבו ג'אבר. אין ספק – לילה סוער. הרבה כוחות. חזית רחבה. צריך להספיק לכבוש שטחים כמה שיותר. להדוף את המצרים אל מצרים. עוד 18 שעות (19:00 ביום ה-18.7.48) תיכנס ההפוגה ה-2 לתוקף. כך החליט האו"מ… בחלק מן המשימות הצלחנו. בחלק האחר – נכשלנו. והכישלון צורב. בעיקר בשל מספר ההרוגים הגבוה שנגבה בשל התמורה.

ההתקפה על בית עפה בליל 18/17 ביולי 48. מקור: גבעתי נגד הפולש המצרי.

המצרים התבצרו בבית עפה. שתי פלוגות מתוגברות. זכר הפשיטות הקודמות שנערכה מספר ימים קודם לכן, בלילה שבין ה-8.7 לבין ה-9.7, ןהלילה שבין ה-14 ל-15 ביולי, נחרט היטב במוחם. והם, בהחלט הסיקו מסקנות מכך. אבל חט' גבעתי הייתה משוכנעת שכוח של 2 פל' בלבד יספיק. היכן היחס שבין תוקף לנתקף שאמור היה 3 ל-1 לטובת התוקף? הנחת עבודה של יחס של אחד תוקף לבין אחד מגן שלצערנו הייתה שגויה – לתקוף ללא יתרון. ואפילו בנחיתות מסוימת שכן שורותינו כבר היו מדולדלות…

המשימה הוטלה על גד' 54. בשל מחסור בכ"א לוחם – צורפה אליו פלוגה מחיל הים. הפלוגה "הימית". לא. לא הייתה זאת פלוגה של הקומדו הימי. גם לא כוח אורגני. המארגנים קוששו לוחמים מכאן ומשם. בעיקר "חדשים". ישר מבסיס הגיוס. גם סגל פיקודי כמעט ולא היה. ובשל כך, יום לפני הקרב, חוזקה הפל' במח' שרובה נמנה על אנשי אצ"ל. אבל אף הם בקושי סיימו טירונות. שלא נדבר על ניסיון קרבי. בקיצור – פל' "על הנייר". לא ממש במציאות. גם החטיבה הייתה מודעת לכך: "הכוח שעמד לעלות על בית עפה לא היה איפוא מ'עור' אחד." [4]

ההתקפה המתוכננת התבססה על שני ראשים: פלוגת חיל הים תצא ממשלט עבדיס ותתקוף מצפון לכיוון דרום ולאחר מכן לכיוון מערב. פלוגה א' של גד' 4 תגיח מדרום, תפעל כלפי צפון ולאחר מכן תטהר לכיוון מזרח. אמור היה להיות לה, לפלוגה א', יתרון (או חיסרון). שכן היא פרצה לכפר בדיוק באותו נתיב שבוע לפני כן. זאת כמובן הייתה טעות שהתגלתה בדיעבד. ומאוחר מדי. המצרים התכוננו היטב לשחזור. מטה הפעולה שלנו התמקם במשלט עבדיס. משם יצאו הכוחות אל הקרב.

הנה סיפור מפקד המחלקה הפורצת של פל' א' – יוסקה נעמן ("משי"):

"נענו בטור עורפי, אך בהגיענו לוואדי מדרום לבית-עפה, עברנו למבנה של 'אחד לפנים', כאשר המחלקה שלי – פורצת והמחלקות של בולי ורחמים – הולכות מאחור. עוד כעשרים דקה נותרו עד לשעת האפס – 172330. מוקדם מדי. יש להמתין עד שתתקוף הפלוגה השניה, מצפון לכפר.

ירח מלא הציף את השדות באור יקרות. רוח חרישית, מלטפת, נשבה קלות ממערב והיכתה גלים בים הדורה.

[…]

שרר שקט מבשר רע. המצרים, שלא כהרגלם, לא ירו עדיין, ולא הפריחו רקיטות. לפתע נעור האויב. הסתבר כי פלוגת חיל-הים, שפעלה מעברו הצפוני של הכפר, נתגלתה לאויב עם הערכותה להסתערות והוא פתח עליה באש. שוב לא היה טעם להמתנה של פלוגתנו. אשר דרומי, המ"פ, נתן איפוא אות ומחלקתי הפורצת ראשונה החלה להתקדם, בשרשרת, לעבר עמדות האויב. אחריה נע מטה הפלוגה ואחריו – שתי המחלקות הנותרות. תוך כדי תנועתנו כיסה האויב את השטח באש שגברה, ככל שהתקרבנו לעבר עמדות הכפר. השטח הוצף בפצצות תאורה ורקטות. דרך ההתקדמות, שעברה בשדה דורה, הכבידה על התנועה. במרחק של כ-100 מטר מן העמדות ירתה חולית ה'פיאט' מספר פצצות ואחרי זה התחלתי בהסתערות עצמה, תוך מתן אש מן המותן. אישנו לא הרתיעה את האויב, להיפך אשו גברה.

ההסתערות של מחלקתי לא נבלמה אלא כאשר נתקלנו לפתע בגדר תיל דו-שפועית, שנבנתה בתוך הדורה עצמה ולא היתה גלויה לעין כלל. לא היה לנו שום מושג על קיומה. כנראה שהוקמה מספר שעות בלבד לפני התקפתנו. לא היו אתנו שום אמצעי פריצה. לכן, כופפתי את עמוד הברזל הלוליני ובטומי שבידי הצמדתי את החוטים לאדמה. האלחוטאי ואני עברנו את הגדר, נצמדנו מיד לקרקע, וחכינו עד אשר תעבור המחלקה כולה.

כאשר דימיתי כי כל אנשי המחלקה כבר הספיקו לעבור, פקדתי להמשיך. איש לא זע. נדהמתי. לא קרה עד כה שאנשי לא יצייתו לפקודה בשדה הקרב. לפתע הבחנתי בדמות גחונה מתקרבת לעברי. היה זה דדי אהרוני, מפקד הכיתה שהיתה לימיני. 'מצטער' – אמר לי דדי – 'כל הכיתה שלי גמורה'. אז רק התחלתי מעכל פשרם של דברים: אש האויב היתה איומה וברובה – מטווחת אל הגדר. זחלתי שמאלה וראיתי כי גם ביתר הכיתות היה אותו מצב – רוב האנשים נפגעו. שמחה קמינר, סגני, נהרג. זבולון, מפקד כיתת האצ"ל, נפצע קשה. חולית הפיאט חוסלה. כל המקלענים, פרט לאחד, יצאו מכלל פעולה. מהמחלקה לא נותרו אלא שרידים. צעקות הפצועים היו מחרידות וסייעו בידי האויב לכוון את האש ביעילות. מי אמר שהפצועים אינם זועקים? לא היתה כל אפשרות להגיש עזרה לנפגעים. גם החובש, שלמה חכים, נפצע קשה בגבו.

התקשרתי באלחוט עם מטה הפלוגה וביקשתי את המ"פ.

– 'נפצע' – ענה האלחוטאי.

– את סגנו!'

– 'נהרג' – היתה התשובה. [5]

תמונה קשה. כאמור, המ"פ, אשר דרומי, נפצע. גם דדי המ"כ נפצע. מתוך 35 חיילי המחלקה רק 6 לא נפגעו. הג'יפים של "שועלי שמשון" פינו 8 הרוגים ו-40 פצועים אל נגבה. 4 לוחמים שלנו הוכרזו נעדרים.

במקביל, גם הפלוגה הימית חטפה כהוגן. בדיעבד, כאשר אני מונה, אם בכלל הביטוי הזה מתאים, את כמות הנפגעים, אפילו יותר מאשר פלוגה א'. 21 נעדרים והרוגים. 23 פצועים. רק 3 לוחמים שדווחו כנעדרים חזרו מן השבי המצרי. הסבב השלישי הסתיים בכישלון חרוץ. אבדות גדולות.

לאחר קרבות עשרת הימים, עם כניסת ההפוגה השנייה לתוקף ב-18 ביולי 48, הוקמה חזית הדרום בפיקודו של יגאל אלון. תחת החזית עמדו 3 חטיבות – גבעתי, פלמ"ח יפתח ופלמ"ח נגב (המכונה סרגי). וזאת החלה בהכנות למבצע "יואב". ע"ש כינויו של מא"ז נגבה, יצחק דובנו, שנהרג באחד מן הניסיונות המרובים של המצרים לכבוש את המקום. יגאל אלון פרסם את הפקודה ב-10.10.48. ב-11.10 התקיימה קבוצת פקודות חטיבתית בגבעתי ובה נקבע, בין היתר, כי ב-16.10 כוח גבעתי "ירתק ויטריד את בית עפה".

מטבעם של דברים – כל תכנית היא בסיס לשינויים. קלישאה וותיקה אך יציבה לאורך השנים. החזית הדרומית הקדימה את הלו"ז ב-24 ש'. וגם שינתה יעדים… כך או אחרת, רק לאחר כיבוש משטרת עיראק-סווידאן (מצודת יואב) ע"י חטיבת "הזקן", התקפלו הכוחות המצריים שאחזו בבית עפה, ללא קרב, אל "כיס פלוג'ה": הכפרים עיראק אל-מנשיה ואל-פלוג'ה ומספר מוצבים שנותרו מדרום להבטחת הדרך מכפר אל כפר. מה שלמעשה נותר מ"דרך בורמה המצרית". הסיבוב הרביעי לא התממש.

37 הנופלים בקרבות על בית עפה – יהא זכרם ברוך.

מראי מקום:

[1] אברהם אילון, גבעתי מול הפולש המצרי, מערכות, ע' 312.

[2] שם, ע' 313.

[3] שם, ע' 324.

[4] שם, ע' 328.

[5] שם, ע' 330-329.

צילומים: משה הרפז (יולי 2017). כל הזכויות שמורות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • salant4  On 21 בדצמבר 2017 at 9:19 PM

    תודה ! ! מענין !!

    עמי סלנט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: