שדות פלשת 20 – כרתיה בידנו

כרתיה בידנו. ע"ג המפה עמה יצאנו אל השטח מסומנים שרידיו המועטים של הכפר כ"עיי קרתיה". לא נתווכח עם התעתיק מערבית לעברית. נסענו, ידידי צ' ומחבר שורות אלו, לראות במה מדובר. אי-שם לפני 69 ש'. גם אז זה היה ביולי. ויולי חודש חם.

למכונית נמצא פתרון, אך בדיעבד התברר שהוא זמני בלבד. בתוככי שטח תחנת הדלק שבכניסה אל מושב רווחה. המושב הוקם, ב-1953, על-ידי עולים ממרוקו ומכורדיסטאן. זאת במסגרת התנועה "מן העיר אל הכפר". היישוב משתייך לזרם היישובי של "הפועל המזרחי". תחילה ניתן לו שם ארעי, זבדיאל ב'. זבדיאל נמצא מעט צפונה מכך. בסופו של יום רווח למתיישבים שיישובם נקרא "רוחה".

לאחר שהתארגנו – חצינו את דרך 25 וחיפשנו פתח/פרצה בגדר שמדרומה. התברר, שבטווח הנראה לעין, לא נראית אפשרות לעבור את גדר הברזל ללא אמצעים אלימים. מגזרי תיל או בונגלור. אז נסענו לחפש פתרון אחר. והפעם חנתה המכונית בחסות תחנת שאיבה של מקורות מדרום ליעד. על אם-הדרך בין נהורה לבין שחר. מכאן צפוי לנו מסע של כ-4 ק"מ (הלוך ושוב). לא נורא. הולכים. הלכנו.

וכך היו פני השטח ב-1880 [מעובד על-פי "עמוד ענן"]

חלק מן המסע נערך בחסות אגף/שלוחה של יער פלוגות. דהיינו – קצת צל. לא רע בשמש יולי הקופחת. ודעו לכם, הכפרים שכבשנו, ושתושביהם או ברחו או גורשו או גם וגם, הפכו לעיי חורבות, והללו כוסו במעטה של "יער נטע אדם" אותו נטעה קק"ל כפתרון לעולים שאיישו את המושבים שרק החלו לנבוט בשטח שעמד לרשות המדינה הצעירה. וכך ניווטנו בתוך היער, כמובן שגם הצצנו, פה ושם להיכן מצביעה מחט המצפן. לכך לא נדרש יום לימודים ארוך. ואל תסתבכו עם משוכות הצבר שפעם סימנו את חלקותיהם של אלה שאינם. פשוט תעקפו.

ואגב, ותתקלו בכך בהמשך הרשימה באשר כתב משה דיין, לחצות את הוואדי שמדרום לכרתיה, בלילה, עם רק"מ מקרטע, לכך אכן נדרש יום לימודים ארוך. ואם היינו הולכים לפי המתווה הראשון, מן הצפון אל הדרום, כלל וכלל לא היינו רואים אותו, את הוואדי, ובטח לא היינו מבינים את עוצמתו כמכשול כמעט ואינו עביר בשטח. לחפ"ש ברגל ביום. כל שכן בלילה לרק"מ. אך הולכים אנו בתוואי ההיסטורי. מדרום לצפון.

כיבוש כרתיה היווה אחד מיעדי מבצע "מוות לפולשים". ואחד מן החשובים. זאת כי על-מנת לכבוש את הכפר נדרשת לחדור עמוקות לשטח האויב. מקומיים ומצרים. לפיכך החליטה חט' גבעתי להטיל את המשימה על גדוד הקומנדו שזה עתה התפנה מכיבוש לוד ורמלה (מבצע "דני"). והגדוד אכן הגיע. עבר מחזית המרכז אל חזית הדרום. וב-15.7 התייצב משה דיין, המג"ד, בפני שמעון אבידן, מח"ט גבעתי ומטהו בבאר טוביה.

בקבוצת הפקודות הובהרה והתבהרה המשימה. וגם הוקצתה לגדודו של דיין פל' מגד' 53. לקח מחסרונו של כוח רגלים צמוד לכוח המשוריין. תפקידה – לנצל הצלחה ולכיבוש פיזית את מוצבי האויב. במקביל, כוחות חטיבתיים יחסמו דרכי גישה וצירים להגעת תגבורות מפלוג'ה ועיראק-סווידאן. בשלב ההתבססות במקום יעבור הפיקוד על הכוחות מדיין אל יצחק פונדק, מג"ד 53 של גבעתי (פונדק נפטר לפני זמן לא רב. בן 104 ש' היה במותו. בגיל 100 הוענקה לו אותה דרגת אלוף שהבטיח לו דיין בהיותו רמטכ"ל אך אף אחד ממשיכיו לא קיים. עד שהגיע רא"ל בני גנץ…)

דיין סבר כי פשיטת לילה משוריינת היא בעייתית והעדיף התקפת יום. אבל, במלחמת הקוממיות, כמעט לאורך כל הדרך, אנו לחמנו בלילה והאויב תקף נגד לאור היום. הלילה היה אמור להיות נשקו של החלש. לא תמיד זה עבד. וגם הפעם: החטיבה הכתיבה – מתקפת לילה.

וכפי שהתבטא דיין בעצמו:

"הוטלה עלינו משימת לילה קשה ביותר לרכב משורין. בשעת הדיון במפקדת גבעתי הצעתי, כי ההתקפה תהיה התקפת יום. אך הואיל וגדודנו היווה רק חלק מהמשתתפים במבצע נקבע כי תהיה זאת התקפת לילה." [מקור: אברהם אילון, תשכ"ג, חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, מערכות, ע' 336]

כאן המקום להזכיר כי המבצע כלל, במקביל, גם את כיבוש הכפרים חתה ובית עפה ואת משלט 113 (גבעת ארנון). ואכן רואים אנו כי דיין היה במיעוט… ליל שימורים למטה גבעתי.

ראשיתו של הכפר בטירה צלבנית. העות'מנים ערכו סקר ומצאו, ב-1596, 253 תושבים. הבריטים, ב-1931, ערכו מפקד ולפיו היו בכפר בשנה ההיא 932 תושבים. לפי אתר "זוכרות" היו כ-1,590 תושבים ב-1948.

מה היה הסד"כ שעמד לרשות דיין? מבחינת כלי רכב עמדו לרשותו 12 ג'יפים, 8 זחל"מים, 4 משוריינים פתוחים מסוג "וייט", משוריין בעל תותח 2 ליטראות המכונה "הנמר הנוראי" ו-2 מכוניות משוריינות מתוצרת עצמית המכונות "קופסאות". ומבנה הגדוד היה: פלוגת ג'יפים (3 מחלקות ובכל אחת 3 ג'יפים), 2 פלוגות חרמ"ש (בכל אחת 4 זחל"מים), פלוגה מסייעת (4 משוריינים פתוחים) ופלוגת מפקדה שכללה חוליית סיור (ג'יפ), חוליית מודיעין (ג'יפ), חולית קשר (ב"קופסא") ומחלקת רכב (ב"קופסא").

הסיור המוקדם לא הגיע אל פאתי הכפר. ועצר קצת לאחר שדה התעופה הנטוש של פלוג'ה. והנחת העבודה, שהתבררה בהמשך כשגויה, הייתה שההמשך סביר. ולא כך הוא.

ועל מלאכת הכיבוש מספר דיין:

"בליל כיבוש כרתיה – 17/18.7 – נדרש מאתנו מאמץ עליון. כשהגענו סוף-סוף לשטח שמדרום לכביש פלוג'ה-כרתיה, ויצאנו ממקלחת האש, חשתי שאפסו כוחותי כליל. אמנם בתדריך שלפני הפעולה, הודעתי קטיגורית: 'שום איש אינו מתעכב בגלל שום איש; אין לעמוד ולעסוק בפצועים לפני שנגיע לואדי; כלי "נתקע" יש לעקוף אותו ולא להתעכב אלא לפי פקודה, ולצורך פתיחת אש. יש לזכור רק זאת: לפרוץ ולנסוע, לנסוע, ותו לא.' אך גם בלילה זה כמו בפעולות אחרות, "נתקעה" השיירה. נתקעה על מוקש שלנו; נתקעה בשדה-התעופה של פלוג'ה. בגלל אש אויב; ועל כביש פלוג'ה-כרתיה, בשל משורין "קופסה" שהתהפך. ובסופו של דבר – והשעה כבר לא היתה מוקדמת – בואדי שמדרום לכרתיה. ע"י הואדי הבלגן היה כביר. טדי הצרפתי קילל נמרצות, והסביר מה היה מפקדו עושה לו אילו הוא היה תוקע את גדודו למקום כזה. את הפצועים העבירו מהמכוניות השונות לזחל"מ אחד וחבשום. הנהגים טיפלו ברכב, ניסו לעבור את הואדי, נתנו עצות והערכות למצב. חוליות המשמר, משני צדי הואדי, עסקו ב"חקירת שבויים" ובדפיקת צרורות לצללים שונים של אנשים ופרות שנראו מסתלקים מכרתיה. המצרים הפגיזו במרגמות וירו בנשק קל לעברנו. מפקדים ניגשו ושאלו מה, לדעתי, יהיה הסוף. ובאמת מה יהיה הסוף?

על יד החופרים עמד מ"מ יבנאלי, שהגיע לפעולה ישר מקורס. הוא היה רענן יותר מהאחרים ולא ניכרו בו לא דכדוך, לא עייפות ולא דאגה. חוד שפמו היה בזווית הנכונה. מסרתי לו, שישתלט על המצב; ידאג שהעובדים יעבדו, שהאחרים ישתקו ושהשומרים ישמרו; והוספתי, שישתדל להעביר את כלי-הרכב שניתן להעביר – אל מעבר לואדי. ועוד לפני שראיתי מה הוא עושה, התעטפתי בכפיה ונרדמתי. כשהתעוררתי, כעבור שעה בערך, שמחתי לא רק על שנחתי ושמסרתי את הטיפול בהתקנת הדרך לאיש המתאים, אלא בעיקר, על שלא נחפזתי להחליט דבר בשעת העייפות ואפיסת הכוחות; עכשיו היה יותר קל לחשוב ולקבל החלטות.

ואכן גמלה בי ההחלטה: השעה עתה שלוש וחצי. נעבוד על הדרך עוד חצי שעה ואח"כ: הרכב שיעבור – יעבור, הרכב שיתקע – אנשיו יעזבוהו – ונעלה עמם ועם הרכב שיצליח לעבור את הואדי, על הכפר!

יצאתי מרבצי ועמדתי להתמתח, אבל המ"מ היבניאלי תפשני בעורפי (עד היום לא ברור לי, אם אמנם זיהני, או כדבריו – לא הכירני) ושאג: 'אתה עוד מצד זה של הואדי?' – ולפתע מצאתי את עצמי מהצד השני של הואדי.

כשהודעתי למפקדים: 'בשעה 04:00 בדיוק עולים על הכפר עם כל מה שיצליח עד אז לעבור את הואדי' – קם הגדוד לתחיה: הסיירים יצאו קדימה, וה'נמר' עם מחלקת הג'יפים בעקבותיהם.

גורל כרתיה נחתך!" [שם, ע' 340]

5 זחל"מים הצליחו לעבור את מכשול הוואדי. הנשק פורק מהכלים שנותרו מאחור. וגד' הקומנדו ופלוגה ג' מגד' 3 הסתערו על הכפר. התנגדות כמעט ולא הייתה. בשעה 06:00 ריכז דיין את גדוד הקומנדו בכפר. וממנו שב אל בסיסו במחנה מסמיה. בסד"כ מופחת. יען כי 4 זחל"מים, ג'יפ ו-2 הקופסאות נפגעו ונותרו ללא יכולת תפקודית.

פלוגת גבעתי נותרה לרכז שבויים, לבצע סריקה נוספת ולהתארגן להגנה. כאמור, אנו תקפנו בלילה. המצרים ביום. ויורשה להעיר שכמעט תמיד הם ביצעו התקפת נגד. ולפעמים גם 2 או 3. ובחלק מן המקרים אפילו הצליחו לכבוש מחדש את שכבשנו מידיהם…

ליוסקה, מ"פ ג', היו רק 90 חיילים והרבה כאב ראש. לפרוס אותם להגנה היקפית לאורך מצטבר של 4 ק"מ. ברור לכם שהפלוגה ה-2 שהייתה צריכה להגיע עם אור ראשון – לא הגיעה. אמנם הגיעה שיירה קטנה שהביאה תחמושת וחומרי ביצור. אך הם היו במשורה והשיירה התקפלה במהירות לאחור. יוסקה פרס את החבר'ה כמיטב יכולתו. נותרו מרחקים בין החוליות שעליהם לא ניתן היה לגשר באמצעות מוקשים או תלתלית. הכמות לא הספיקה למלא את הצורך.

כך או כך – המצרים עמדו בהבטחתם למתקפת נגד. בסופו של יום – נספרו 3 התקפות נגד. נתחיל, מטבעם של דברים, עם הראשונה. לפי הפק"ל – ארטילריה תחילה. וזאת החלה כבר ב-08:30. ב-9 נצפתה התארגנות של המצרים ממערב וב-09:30 (לערך) הופיעו בעורף, בין כרתיה לבית בית-עפה, 4 משוריינים. הם נועדו, כנראה, לנתק ולחסום את הגישה אל הכפר מצפון. זאת משום שהללו נעמדו ולא משו ממקומם עד שירדה החשכה…

התקפת הנגד המצרית (ע' 343)

איכשהו ההתקפה הראשונה נכשלה. המצרים נסוגו והרפו קמעה. אכלו צהרים כדבעי וב-15:00 החלו בסיבוב שני. ואף הובאה תגבורת. מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח. 2 פלוגות חי"ר מלוות ב-14 משוריינים ו-4 טנקים. והלחץ היה כבד. והחלו פרצות בקווי ההגנה. בטבע אין ריק. מישהו אחר תופס. וזה לא משלנו. הטנקים היו שוברי שיוויון. והפלוגה החלה לסגת לקו עמדות שני. או-אז השתנתה התמונה – חוליית הפיאט של רון פלר נכנסה לפעולה.

ומספר פלר על מעשהו, שזיכה אותו באות הגבורה:

"אחר כיבוש כרתיה הוצבה חולית הפיאט של שבתאי ושלי, בעמדה ליד כביש פלוג'ה – עיראק-סווידאן, מחשש התקפת משוריינים. בשעה 11 לפני הצהרים, נקראנו אל מטה הפלוגה.

מהמטה ראינו את המצרים המתקדמים במרחק של 400 מטר לערך. מפקד הפלוגה הורה לנו לתפוש עמדה בגזרת המחלקה הראשונה. מעמדתנו החדשה ירינו באויב במסלול תעופה גבוה אך לא פגענו בו.

משיצא תותח הנ"ט מכלל פעולה, החמיר מצבנו. העמדה שלנו, אשר ירשנוה מהערבים, היתה עשויה משקי חול מוגבהים וללא כל הסואה. המצרים גילוה מהר ופתחו עליה באש.

כאשר נוכחנו לדעת, כי אין כל אפשרות לפעול מעמדה זו, נטשנוה, בלי שהיתה באפשרותי להודיע זאת למפקדי, וירדנו אל הואדי שבינה לבין הכפר. השארתי את הפיאט ופצצותיו בידי שני חברי לעמדה והתחלתי תר אחר דרך תנועה שתאפשר התקרבות אל הטנקים של האויב. משגיליתיה בקשתי אישור מהמ"פ לפעול נגד השריון. כן ביקשתי מן המ"פ שיורה על הפסקת האש בגזרת פעולתנו העתידה. העליה אל המטה היתה בחזקת סכנה רצינית מחמת היותי גלוי לעיני המצרים, אשר כיוונו את יריותיהם אלי. שובי לואדי, לאחר קבלת אישורו של המ"פ, אף הוא לא היה נעים ביותר שכן נכנסתי מחדש לתחום כדוריהם של המצרים.

בואדי הצטרף אלי שבתאי עם הפיאט ופצצותיו. התחלנו נעים לארכו, כדי להתקרב אל הטנקים – מן האגף. אחרי שעברנו כברת דרך יצאנו מהואדי והתחלנו לזחול מערבה, בחסות גדר צבר אשר הסתיימה במרחק מה מהטנקים. התפללנו שנצליח להגיע לעמדת-ירי בטרם ימשיכו הטנקים להתקדם.

התקדמותנו נעשתה קשה יותר ככל שהתקדמנו אל הטנקים. מטרתנו היתה הטנק שעמד בראש ההתקפה. בצמוד לו ומאחוריו, גילינו חייל מצרי, אשר הביט סביבו בעירנות רבה ומפניו חששתי ביותר. כל אימת שהיפנה מבטו מאתנו והלאה, הוספנו להתקדם.

לאחר זחילה איטית ומייגעת שדמתה למשחק מחבואים מיוחד במינו, הגענו למקום שממנו והלאה לא היה טעם לסכן את ביצוע הפעולה על-ידי התבלטות תנועה של שניים. המשכתי אפוא להתקדם יחיד לגבול גדר הצבר, שמרחק של ארבעים מטר בערך הפריד בינו לבין טנק החלוץ.

בקצה גבול גדר הצבר הכנתי את הפיאט לפעולה. הבנתי, שעם היריה הראשונה יתגלה למצרים מקום פעולתי ויהיה צורך, על כן, לירות את הפצצה השניה מיד. זוכר אני את הלבטים שלי בשעת הלחיצה הראשונה על הדק הפיאט. ידעתי את הערך המכריע שבלחיצה זו. אך לחצתי והפצצה זינקה, פגעה, אולם החליקה והתפוצצה בלא לגרום נזק. מיד פתחו המצרים באש קטלנית בכיוון שיחי הצבר. יריתי במהירות את הפצצה השניה והפעם הצלחתי לפגוע פגיעה ישירה בטנק החלוץ. נשמעה התפוצצות אדירה והשטח כולו כוסה בעשן…" [שם, ע' 346]

ומה קרה לאחר מכן?

"הטנק הסמוך לטנק הנפגע הסתובב ונס בבהלה, כשהטנקים האחרים והמשוריינים שבאגפים מיהרו ונעו בעקבותיו. חיל-הרגלים נס כמובן אף הוא. היתה זו בריחה של ממש. משדה-הקרב. לא עברו דקות ספורות ומכל "ראש החץ" המאיים של האויב, לא נותר אלא חודו הפגום בדמות טנק בודד מעלה עשן.

הטנק שנפגע עמד במרכז התעניינותם של הלוחמים. קבוצה של מפקדים קרבה אליו ובחנה אותו מקרוב. במרכז הטנק, מעבר למושב הנהג, נתגלה חור שהעיד על מקום הפגיעה. קצין החבלה הציע לפוצצו, אך המ"פ נטה להשאירו כ"עדות לנצחון", עד שתימצא הדרך לגררו לעורף. את הויכוח חיסלה הפגזה מצרית חדשה. אף זאת נהדפה.

[…]

עם כניסת ההפוגה השניה לתוקפה – שעה 19:00 (בתום קרבות 10 הימים שנמשכו בפועל 11 יום ושימשו כבסיס לתפיסת שטח ככל שניתן – מ"ה) – התקרבו מספר שריונים מצריים לעבר הטנק הנפגע. לאורו המלא של הירח ניתן לראות איך הטנק הפגוע נקשר ונגרר ע"י האויב. אנשינו לא הפריעו למצרים במלאכתם, מתוך רצון לשמור על ההפוגה. רק קצין החבלה התהלך זועף וטענה בפיו: "נתנו למצרים טנק במתנה"." [שם, 347-346]

לעת ערב החליפה פל' א' של גד' 53 את פל' ג' הרצוצה והעייפה. והמצרים? הם התחילו מיד לסלול "דרך בורמה" משל עצמם. חיבור פיזי להעברת שיירות בין פלוג'ה לבין עיראק-סווידאן. מדרום לכרתיה. ולהקים מוצבים לאורכה. שמתי לי יעד – לתור אחר אותם המוצבים. לא בטוח ששרדו. כלומר בטוח שנחרשו וכו'… ובכל זאת אבדוק באם נותר וניתן לאתר משהו שנוכל להצביע עליו כשריד.

בבוקר שלאחר מכן הגיע אל כרתיה קולונל מצרי כשהוא נושא דגל לבן. ובקשה בפיו: לאסוף את הרוגיו. הרשות ניתנה לו בתנאי שהדבר יעשה על-ידי בלתי חמושים. מחויבותו של המג"ד המצרי ללוחמיו כבשה את כותרות השיח.

ואחרי שצלחנו אנו את היער וחצינו את הואדי הגענו אל שרידי הכפר:

מישהו דאג להשחית את ציון הקרב ולעקור את שנכתב. או אוספי המתכות או…

צילומים: משה הרפז (14.7.2017). כל הזכויות שמורות.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • salant4  ביום 4 בנובמבר 2017 בשעה 8:21 AM

    כל הכבוד על אחת הסקירות ההיסטוריות הטובות ביותר שקראתי

    מלאכת מחשבת של סקירות היסטוריות !!

    בהערכה ,

    עמי סלנט
    עורך האתר רגעים היסטוריים
    http://www.historicalmoments2.com/

  • מני  ביום 2 באוקטובר 2018 בשעה 11:36 PM

    ישר כח ,,כל הכבוד
    טילתי שם ,,,אך ללא ההבנה על מה שקרה שם .
    למדתי המון
    כל הכבוד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: