שדות פלשת 19 – שלושה סיבובי לחימה בבית-דראס

סיבוב ראשון – י"ב ניסן תש"ח (2.4.48). למעשה – התקפת הסחה. הטעייה. המאמץ העיקרי – לשבש את התקפת תושבי בית דראס על ניצנים. ואכן – הקיבוץ הצליח להדוף את מתקפת המקומיים. בשולי הדברים אצביע על אי-דיוק או בעיה מסוימת או טעות סופר. בשלט אחר, באותו האתר, נרשם כי התאריך היה 21.4.48.

סיבוב שני – כחלק ממבצע "ברק" של חטיבת גבעתי וחטיבת הנגב להשתלט על מספר כפרים ערביים במרחב ניצנים – באר-טוביה – כפר ורבורג. בית דראס נחשב לאחד מן הגדולים ביותר במרחב זה. מה ידענו טרם קרב? כ-2,500 נפש (לפי אתר "זוכרות" – 3,190). כ-250 לוחמים מזוינים. רובים, מקלעים, ואפילו 2 מרגמות "2. הכפר מאורגן להגנה. דרכים ממוכשלות. הבטחה היקפית. 30 שומרים בכל לילה נתון. לפעמים נמצא בשטח תגבור של מתנדבים מאשדוד.

על גדוד 53 של גבעתי, בפיקוד יצחק פונדק, הוטלה משימת כיבוש הכפר. יום ה"ע" נקבע ל-11.5.48. ב-10.4 התרכז הכוח במחנה "יורם". להלן סד"כ כוח מבצע "נשר": 3 פל' רובאים מגד' 53, פלוגה רובאית מגד' 52, פלוגה מקובצת מהפל"מים של נפת "גרשון", כוח סיוע שמנה 3 מק"בים + 2 מרגמות "3 + סוללת דוידקה + 5 משורינים. יחסית – כוח גדול.

הכוח חולק ל-5 כוחות פעולה (לפי שמות המפקדים): כוח א' – "דוד" (דוד שינצקי), כוח ב' – "יוסף" (יוסף בלסברג), כוח ג' – "אפרים" (אפרים דרורי), כוח ד' – "יגאל" (יגאל קרצובניק), כוח ה' – "משה" (משה הרלינג).

פקודה. כוחות פורטו לעיל. השיטה:

"בהתאם ללוח זמנים שיקבע ינועו הכוחות לעמדות היערכות, יתפסו את המשלטים המקיפים את הכפר ויערכו לקרב.

בשעת האפס יודיעו ברם-קול לאנשי הכפר שעליהם להכנע-ללא-תנאי. במקרה של סירוב תפתח אש מכל כלי הנשק, ופלוגה מוגברת מכוח א' תתחיל לחדור לכפר.

לאחר פריקת הנשק ופיצוץ האוביקטים החיוניים יסוג הכוח לבסיסו." [1]

עם בוקר החלו התושבים, ובעקבותיהם הלוחמים הערביים, לברוח לכיוון איסדוד. במקביל השתלט כוח של חטיבת הנגב על הכפר סואפיר אש-שמאליה והעשן מעל הכפר שנכבש רק הוסיף "רוח גבית" למנוסת תושבי בית-דראס.

"תוקפי בית-דראס נזהרו מלפגוע בבלתי-לוחמים, זקנים, נשים וילדים, שחלפו על פניהם לעתים במרחק מטרים ספורים מהם בלבד. שכן עם כל גודל "החשבון" עם כפר מרצחים זה, שידי תושביו היו עקובות מדם, הקפידו אנשינו על טוהר נשקם. אולם על הרכוש לא חסו; הם פוצצו את בתי הכפר והעלו גרנותיו באש.

רק משסיימו את מלאכת החבלה ושריפת הכפר ניתנה להם הוראת הנסיגה לבסיס-היציאה. הם חזרו עיפים ומרופשים, אך רוחם מרוממת עליהם: סוף-סוף נכבש כפר המרצחים בית-דראס, והדרך לניצנים נפרצה!" [2]

בקרב זה נפלו 4 לוחמים מכוח "דוד". אבדות האויב – כ-20 הרוגים. רובם ככולם לוחמים. לצערנו, כחודש לאחר מכן (ב-7.6), נכבש קיבוץ ניצנים ע"י הצבא המצרי. ראו כאן.

סיבוב שלישי יצא לדרך כחודשיים לאחר מכן. הימים – ימי ההפוגה הראשונה. והמצרים, כידוע, אינם פראיירים. ושלחו כוח סודני, יומיים לפני תום ההפוגה, לכבוד את בית-דראס. אנחנו, המצרים, לא הפרנו את ההפוגה. אלו היו הסודנים שלא חתמו עליה…

מקור: ספר גבעתי מול הפולש המצרי

עם שחר, ב-8.7, תקף הכוח את מוצבי בית-דראס. תחילה הפתיע וכבש מוצב קדמי. אחר כך התעשת גד' 53 וחזר לתמונה. והסודני – מ"פ נתפס שבוי ועוד כמה מאנשיו.

מספר יצחק פונדק, המג"ד:

"ביום ההתקפה לא עמדה לרשותי כל עתודה: הגדוד כולו היה מפוזר במשלטים.

עם בוקר ה-8.7 גילינו טור של שריוני אויב מתקדם מכיוון אשדוד לעבר באר-טוביה. בהגיעו לוואדי שמעבר לשדה התעופה, ממערב למחנה הגדוד {מחנה "יורם" – מ"ה], שלחנו שלושה סיירים לבית-דראס, לברר דבר. בינתים הגיעו אלינו שני "פליטים" מהפלוגה שבכפר וסיפרו בקול נרגש על חיסול העמדה ועל בריחתם מהכיתור. הם לא ידעו מה גורל שאר האנשים. לאחר שנרגעו ביקשו רשות לחזור לפלוגתם.

הוריתי מיד לארגן תגבורת מקרב האנשים שנמצאו במפקדת הגדוד. המ"מ קוקה נקבע כמפקד התגבורת, שמנתה כמחלקה. אולם התגבורת נאלצה לחזור מדרכה משנתקלה באש השריון.

במקביל חזרו הסיירים וסיפרו, כי מתחם כיתתי דרומי הותקף קשות. אך האויב נהדף וסבל אבדות קשות. 'כרגע', אמרו, 'מתארגן האויב, כנראה, להתקפה שניה.'

דרשתי ממפקדת החטיבה לשלוח מיד לעזרתנו מחלקת ג'יפים מגדוד "4" [גד' 54 – מ"ה]. משהגיעה – שלחתיה ל'טפל' באויב. בהיות הדרך מבאר-טוביה לבית-דראס תחת אש משוריני האויב, עשו הג'יפים את דרכם דרך סואפיר אל ע'רביה. הם הגיעו למקום הקרב כבר לאחר הדיפת הכוח הרגלי של האויב. משראיתי שמשורייני האויב נשארו בשדה-התעופה, שלחתי את אנשי צוות הפיאט של מפקדת הגדוד לפגוע בהם. סמוך לצאתם, החלו תותחינו המעטים להפגיז את שריוני האויב. בשעות הצהרים שבו לבסיס שני אנשי הפיאט, עייפים ורצוצים כשהפיאט ומלוא תחמושתו אתם. הללו מסרו, כי לא עלה בידם להפעיל את כלי-הנשק שלהם, מכיוון שלא הצליחו להתקרב כדי טווחו היעיל. האויב הציב יחידות אבטחה סביב שריוניו. עם נסיגת השריונים, נפתחה הדרך לכפר בפני מחלקת התגבורת של קוקה. אולם היא היתה כבר מיותרת.

שעה ששריוני האויב החלו בנסיגה, היינו – מישה רובשקין, קצין המודיעין הגדודי , ואנוכי – בדרכנו לבית-דראס. שם נראה היה לי, כי עיפותם של הלוחמים והעובדה כי איבדו ארבעה חברים יקרים דיכאה את רוחם, על אף נצחונם הגדול. יתכן שמשום כך לא ערכו עד בואי סריקה יסודית בשטח כדי לחפש אחר חיילי אויב פצועים, שלל, נשק ומסמכים. יצאתי מיד – בלוית המ"פ שמעון, קצין-המודיעין וכיתת מבטיחים – לסיור בשטח. זו היתה לי הפעם הראשונה לראות עשרות הרוגים מצריים ולידם רובים, מקלעים ותחמושת, מונחים דוממים כלאחר סער." [3]

אנקדוטה – רק לאחר שנשרף טנק של האויב כתוצאה מפגיעה של אש התותחים, התברר כי חלק מהשריון הוא בכלל דמה. כאילו טנק. דמה הנישא על גבי נושא ברן רגיל. היום משתמשים בהאמרים…

נוסעים דרומה. מגיעים אל "גבעתי". מושב זה נוסד, ב-1950, ע"י משוחררי גד' 53 וגם עולים ממצרים צורפו אליו, על אדמות הכפר בית דראס. ואכן, בתחילה נקרא "בית דרס". מהר מאוד הוחלף השם ל"מסילת עוז". לאחר מכן הוחלף שוב השם ל"ג"ן גבעתי" כהדהוד ל-53. איכשהו ירד הגן ונשאר "גבעתי". המושב. חוצים אותו – מצפון לדרום. חולפים על פני בית העלמין. נקודת אימות – מפגן של טווסים במגרש החנייה הקטן הצמוד אל בית העלמין. מדרום תמצאו דרך עפר המובילה אל הגלעד.

מבט אל הכפר שאינו. נשארו רק שרידי בוסתנים.

כך או אחרת – מניין הרוגי גבעתי טיפס ל-20. יהי זכרם ברוך.

מראי מקום:

[1] אברהם אילון, תשכ"ג, חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, מערכות. ע' 530

[2] שם, ע' 532

[3] שם, ע' 239-240

צילומים: משה הרפז (2017). כל הזכויות שמורות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: