שדות פלשת 18 – מבצע "חסידה"

או-טו-טו מבצע "נחשון" יוצא אל הדרך. ומספר ימים לפני יום ה"ע" ושעת ה"ש" נקרא מפקד גד' 53 של גבעתי, יצחק פונדק, אל מפקדת החטיבה. ושם, בסודי סודות, נאמר לו כי באחד מן הימים הקרובים יינחת במנחת בית-דראס מטוס תובלה מחו"ל ובו נשק ותחמושת. ותפקיד הגדוד – לאבטח ולהבטיח שהמטוס יינחת, יפרוק וימריא, ללא דופי. וכן – זהו סוד שעליו להסתיר זאת מאנשיו שלו.

מנחת בית דראס נבחר יען כי מסלולו היה סלול (באורך 1,750 מ' וברוחב 50 מ') ולא עפר כבוש כבחלק ניכר מן המנחתים של הצבא הבריטי ששימשו לחירום, ונמצא אפוא מתאים לנחיתת מטוס כבד.

זה אינו המסלול. זאת הדרך הקושרת.

מקור: ספר "חיל האוויר" (ראו הערה 2)

כך נראה השטח – 69 ש' לאחר המבצע

במחוזותינו, מהר מאוד הופך הסודי לבלמ"ס. אבל נשאר אצל שו"ס. החל מאותו היום, בכל לילה, נשלחו חיילי הגדוד לסיורי לילה. מי שומע והיכן, מה רמת הערנות של המקומיים, שכן השדה היה מוקף, ברובו, בכפרים ערביים – בית דראס, וצמד הכפרים התאומים באטאני המערבית ובאטאני המזרחית. באותה העת אנו אחזנו רק בפאה אחת – משטרת באטאני – אבל השליטה על כביש היציאה מן המנחת הייתה בידנו.

הגדוד היה דרוך ובשלב מסוים סברו אנשיו שהעסק בסך הכול – צ'יזבאת. מתיחה ותו לא. שכן התאריך נקבע ל- 1.4.48. יומם הקבוע של השוטים. אך המג"ד וצוותו המתינו. אחרי חצות. לאט כבו אורות הכפרים ואורותיה של באר טוביה. אנו לאחר חצות. כולם מחכים. המג"ד עם גדודו הפרוס בשטח ונציגי שירות האוויר (ש"א) ובראשם אהרון רמז, לימים מפקד החייל, אף הם. האווירון הופיע. קצת אחרי חצות התקבלה ההודעה המיוחלת בקשר. האורות הודלקו לאורכו של המסלול. וכפי שכתוב בספר "גבעתי" [1] ואף מצוטט בחלקו בספר "חיל האוויר" [2] – " הכל חשו כי לא היתה זאת תאורה פשוטה אלא תאורת חג, חג הבאת הנשק הראשון במלחמה מחוץ-לארץ הגדולה הנה באה." [3]

אציין כי לא היו "גוזניקים" אלא תאורה חשמלית. מטוס התובלה, לאחר שתי הקפות, נחת על מסלול מנחת בית-דארס. החסידה הגיעה.

"מפתח האוירון הורד סולם; המג"ד וקצין-המבצעים עלו בו מיד ולחצו את ידי הטייסים בחום ובהתרגשות. ואם כי לא הבחינו יפה בפרצופיהם, למדו לדעת שהטייסים אינם אלא מתנדבים מאמריקה, וביניהם רק ישראלי אחד. הם סיפרו שעוקבים אחריהם בשבע עינים וטיסתם היא מסוכנת. אולם – הבטיחו – מאחר שנכחו בהבאת משלוח הנשק הראשון, ימשיכו במשלוחים דומים, ואף גדולים מזה. האוירון היה מטוס נוסעים בן ארבעה מנועים 4-DC שהכסאות הוצאו ממנו ובמקומם הונחו ארגזי הנשק, ארגז בצד ארגז. ה"חסידה" הביאה כ-200 רובים, מגל"דים עם תחמושת – כמות עצומה באותם ימים, שהיה בה כדי לשנות את אופי המערכה. הפריקה נעשתה בזריזות ובהתלהבות. היה ברור כי יש לסיים את הפריקה במהירות, בטרם יתערבו גורמי-חוץ."[4]

מתוך ספר "חיל האוויר" אני למד כי המשלוח הכיל 200 רובי מאוזר (צ'כים), 40 מגל"דים וכ-150,000 כדורי 7.92 מ"מ. על כך כתב ביומנו דוד בן-גוריון:

"הכלים שנתקבלו הלילה כבר נכנסו לשימוש במלחמה על תחבורת ירושלים, בתוכם גם 15 מכונות-יריה. אמרתי ליגאל [ידין] שחלק מהמכונות החופשיות יישלחו באוויר לירושלים – כעדוד וכסמל." [5]

בשעה 02:00, שעה ועשרים דקות לאחר הנחיתה, שוב הואר המסלול. לאחר תדלוק שב והמריא המטוס אל פראג. לקח עוד שעה לחיילי גבעתי לטשטש את כל העקבות. למחרת בבוקר, הופיעו הבריטים. זאת יען כי ערביי בית-דראס התלוננו כי מטוס "רוסי" נחת והביא נשק ליהודים. הבריטים לא במיוחד התאמצו. בדקו פה ושם. קיבלו הזמנה מ"מוכתר" באר טוביה להצטרף אליו לארוחת צהרים. הארוחה הייתה דשנה – תרנגולי הודו צלויים ומשקה חריף. על כרס מלאה הסכימו הבריטים עם ברורמן כי לא היה דבר או חצי דבר – הכול פרי הדמיון המזרחי מפותח של בני-דודינו…

יצאנו, צ' וכותב שורות אלה, אל השטח. לבחון מה נותר לאחר 60 שנה. ומצאנו שכמעט לא כלום. מן המסלולים לא נותר דבר וחצי דבר. את האספלט/בטון גילחו לטובת קרקע חקלאית. כביש הכניסה וחלק מהכביש ההיקפי נותרו בשיממונם. לא מצאנו "דירים" – מקומות חניה למטוסים האמורים להיות מוקפים בסוללות אבן.

חרף העובדה שמישהו סימן ב"עמוד ענן" את מקום מגדל הפיקוח (והציב תצלום של גל אבנים). אנו לא מצאנו אותו. המיקום הצביע על מפגש בין מסלולים. הראשי והצולב (אופייני לשדה תעופה בריטי של אותם הימים). זה אינו מקום נכון למגדל הפיקוח. הנ"ל צריך להיות בצד. ומשום שמנחת בית דראס שימש לחירום – אנו חושדים שכלל לא היה בו מגדל פיקוח.

אבן שפה אדום/לבן

קושרת

המשכה של הקושרת

מסלול ראשי: צפון/מערב – דרום/מזרח (ולהיפך…)

מסלול משני: מז'-מע'

אין לנו מושג למה, במקור, שימשו האבנים הללו

כאן אנו בטוחים – שרידי מסלול שהפך לניר

ידידי צ' בודק אזימוט

מוודא שוב

קבלתי אישור לאזימוט

תרנו אחרי המגדל בספרים – NADA. מדרכה צמודה אל כביש הגישה (בצדו הצפוני בלבד). אבני השפה צבועים ב-אדום/לבן. לא אופייני לבריטים. חניה אסורה הם מסמנים בשני קווי צהובים לאורך הכביש (ואל על המדרכה או שפתה). פה ושם מאיטי תנועה "במפרים". הדבר מעיד שכנראה הייתה בשדה זה פעילות כלשהי של כוחותינו לאחר מלחמת הקוממיות. אבל מחנה בית דראס (מחנה "יורם") שכן ממזרח למשטרת באטאני כך שזה לא הבסיס הצבאי. שאלנו בענף היסטוריה של ח"א. ושוב NADA. במקום אחר יש אזכור לכך שמטוסי מיסטר התאמנו, לקראת מבצע קדש, בחיתוך קווי טלפון. נו-טוב, בשביל לחתוך לא צריך לנחות… ואם לא צריך לנחות אין גם צורך במגדל פיקוח… בקיצור, לדעתנו לא היה, מלכתחילה, מגדל פיקוח.

בשולי הרשימה נזכיר כי אנשי הרכש כינו את המבצע בשם "בלק" (בלק בן-ציפור) והוא היווה חלק מתוכנית כוללת בשם "יקום פורקן" שנועדה לרכוש בחו"ל נשק. איפה שרק ניתן ומוכנים למכור…

מומלץ לקורא/ת לקרוא את הדיון בנושא ייבוא הנשק וכיצד נראה המבצע מן ההיבט האווירי בספר "חיל האוויר" שכן ברשימה זאת קצרה היריעה מלהכיל זאת.

צבע עז – כיאה לאמצע הקיץ. לוהט כמו שלהטה האדמה במסע זה…

מראי מקום:

[1] אברהם אילון, תשכ"ג, חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, מערכות

[2] עדו אמבר, אלי אייל, אבי כהן, עמנואל לוטם (ע'), 1977, שורשי חיל האוויר – התפתחות התעופה הביטחונית בארץ ישראל עד הקמת המדינה, משרד הביטחון

[3] גבעתי, ע' 386

[4] שם, ע' 387

[5] חיל האוויר, ע' 303

צילומים: משה הרפז (2017). כל הזכויות שמורות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: