שדות פלשת 17 – משטרת באטאני

תרפ"ט. 1929 למניינם. מאורעות תרפ"א (1921) נשכחו קמעה. כמו גם הירצחו של יוסף חיים ברנר בפאתי ת"א הקטנה. בין לבין חלפו מספר שנים ללא אירועים מיוחדים. והגענו ל-1929. הנה שוב מאורעות. טבח בחברון. שריפת רוחמה. באר טוביה, המושבה, ב-25.8.29 נהרסה ונשרפה. החיים ממשיכים בארץ-ישראל. תמיד 2 עמים מתכתשים: היהודים והכנענים. היהודים והפלישתים, היהודים והבבלים. היהודים והיוונים. היהודים והרומאים. היהודים והערבים. היהודים והפלסטינאים. צר לי, אך נאלץ אני להסכים עם קהלת: "מה שהיה הוא שיהיה".

ב-1936 החלה אינתיפאדה ערבית. לימים קראו לכך "המרד הערבי הגדול". אנו כינינו זאת "מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט". הפעם היה הזיכרון מן המאורעות הקודמים. השתדלנות השתלמה. הלחץ של פרנסי היישוב הניב פרי. לא הייתה לבריטים ברירה והקימו אפוא, בפאתי באר טוביה, תחנת משטרה. הם, הבריטים, טרם הבינו את הסיטואציה שהתגלגלה לפתחם. רק אחר כך נפל האסימון ובא וינגייט. ואנו רואים בהקמת תחנת המשטרה בבאטאני כפרומו להקמת משטרות מסוג טיגארט, גדר הצפון ועוד.

זאת הייתה תחנת משטרה קטנה. מיועדת לסדר גודל של כ-10 שוטרים רכובים ע"ג סוסים, בפיקוד סרג'נט. דהיינו סמל… בנגב למשל, רכבו על גמלים. ולכן הדגשתי את נושא בעלי-החיים. עוד נגיע לכך בהמשך.

לתחנה קראו באטאני ע"ש הכפר הערבי הקרוב. אגב, אם תשוטטו באתר "זוכרות", דעו כי לצמד הכפרים שאנו קוראים באטאני, המזרחי והמערבי, התעתיק הערבי הוא "אלבטאני". אלבטאני אלשרקי ואלבטאני אלע'רבי. בהתאמה. במסגרת מבצע "ברק" שהתרחש במחצית השנייה של מאי 48, בהפרש של מספר ימים, נכבשו הכפרים. קודם המזרחי ואחר-כך המערבי. תושביהם, כ-2,000 נפש, יצאו לחפש קורת גג חלופית. אבל אנו מקדימים את המאוחר.

החל מ-כ"ט בנובמבר 47 החלו הבריטים להתקפל. שלטון המנדט הזדכה, לאיטו, על בסיסים, תחנות משטרה, שדות תעופה ומתקנים אחרים. נמל חיפה היה עמוס ביוצאים… בדרך כלל נמסרו המפתחות לערבים. במקרה שלנו דווקא לא.

אנו במחצית השנייה של מארס 48. שדה הנחיתה "בית דרס" כבר ננטש ע"י חיל האוויר המלכותי. בלאו הכי שימש לחירום. ימים יבואו, ספורים בלבד, והוא ישמש אותנו. השוטרים הערבים של תחנת באטאני הרגו את הסוסים ונטשו. שני הבריטים שנותרו הפקידו את המפתחות בידי מושבניק מבאר טוביה שהיה גם סמל במשטרה הבריטית, אחד פלוני ושמו חנוך ברודז'יצקי, ונטשו אף הם. חיפה כבר אמרנו?

חנוך נשאר לבדו במשך שלושה ימים לשמור על המשטרה, כמו גם על 2 משוריינים שנשארו בחצר התחנה. אספקה אישית, מידי כמה שעות, הגיעה רכובה מן המושבה הסמוכה. תושבי הכפר באטאני המזרחי לא עלו על כך. לחטיבת גבעתי, לעומת זאת, לקח מספר ימים להפנים את המצב שנוצר. וסוף-סוף נשלח כוח לאחוז במבנה ובשלל. זאת הייתה דריסת רגל ראשונה, ללא קרב. הקדמה למבצעים כמו "חסידה", "ברק", "אן-פאר", "מוות לפולש", "יואב" ועוד.

באחד הימים, ליתר דיוק ב-12.4.17 הגענו אל האתר. מבנה היסטורי לשימור. תמה אני מי יממן את השחזור. יען כי השלט בלבד אינו מבטיח את התפוררות המבנה… כך או כך צילמתי:

 

וב-2.6.17, בלוויית ידידי צ', בין אתר לאתר, ערכתי סיבוב מס' 2 ובו השלמתי מס' צילומים ששכחתי לצלם בסיבוב ה-1. בעיקר את האורווה וסביבותיה:

צילומים: משה הרפז (2017). כל הזכויות שמורות. המפות הוכנו על בסיס מפות אתר "עמוד ענן" (מפה 1880 ומפה טופוגרפית עדכנית).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • zviarzi  On 25 באוגוסט 2017 at 1:57 PM

    המדינה היא שצריכה לשמר…..אבל לעומדים בראשה "אין ראש" לא למורשת וגם לא לתרבות שאפשרה את הנצחון ואת התקומה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: