מלחמת העולם השנייה – סיבוב ב-4 יבשות

מלחמת העולם השנייה. ההיסטוריון הצבאי הבריטי, אנטוני ביוור (Beevor), כתב ספר עב כרס – מחזיק 974 עמודים. ואל תשכחו שהתרגום מאנגלית לעברית מקצר את אורך הטקסט בכ-30%. דהיינו במקור עבה שבעתיים. ספר מרתק. גם ספריו האחרים, אלה שתורגמו לעברית, כמו "סטלינגרד" ו"הפלישה לנורמנדי", היו מרתקים. 49 פרקים. הטלתי על עצמי משימה – פרק ליום. די והותר. ושהמידע ישקע במיקום הנכון (אנטוני ביוור, 2014, מלחמת העולם השנייה, מאנגלית: עמנואל לוטם, ידיעות ספרים).

וככל שהנך יורד לפרטים – אתה למד שמלחמה איננה פיקניק. למרות שידעת זאת. ואינה דומה המלחמה ההיא למלחמות שעברת. ואם אתה הקורא, לא עברת מלחמה ראויה, אני מאחל לך שגם לא תעבור. והרי לכם מספר משפטים על מספר אזורים שמצאתי לנכון כמייצגים את זוועות המלחמה. מכל קצוות תבל. דיווח מחזיתות סין, איי האוקיינוס השקט, צפון אפריקה, צפון אנגליה, ערבות הדון. שכן כבר כתבנו – מלחמה עולמית. וכמו שכתב הנובליסט שלנו, אני טובל קולמוסי בדיו ומעתיק, מילה במילה, את שבחרתי להעתיק. כדי שאתם, הקוראים, תקראו.

אסיה: יפנים כנגד סינים בנאנג'ינג. היפנים מסיגים את הסינים מערבה ככל שניתן:

בנאנג'ינג, חיילים סינים פצועים הומתו בכידונים באשר שכבו. קצינים אילצו שבויים לכרוע ברך שורות-שורות ותרגלו עליהם עריפת ראשים בחרבות הסמוראי שלהם, בזה אחר זה. הם גם פקדו על חייליהם לתרגל אימוני כידון באלפי שבויים סינים שנכבלו או נקשרו לעצים. אלה שסירבו קיבלו מכות קשות מהמש"קים שלהם. הצבא היפני המריץ את תהליך שלילת האנושיות מחייליו מרגע שהגיעו לסין מאיי הבית. פלוני רב"ט נקמורה, שגויס לצבא בניגוד לרצונו, תיאר ביומנו כיצד אילצו הוא וחבריו לנשק כמה מגויסים חדשים לצפות בהם כשעינו חמישה אזרחים סינים עד מוות. החדשים התפלצו, אבל נקמורה כתב: " כל המגויסים החדשים הם כאלה, אבל בקרוב הם יעשו את אותם הדברים בעצמם." טר"ש שימארה טושיו סיפר על "טבילת הדם" שקיבל עם הצטרפותו לחטיבה 226. שבוי סיני נקשר בידיו ובקרסוליו לעמודי עץ משני צדדיו, וכחמישים מגויסים חדשים עמדו בתור לדקור אותו בכידוניהם. "רגשותי היו משותקים מן הסתם. בסופו של דבר התחיל לבקש מאיתנו, 'קדימה, מהר!' לא הצלחנו לפגוע בנקודה הנכונה. אז הוא אמר, 'מהר יותר!' זאת אומרת, הוא רצה למות במהירות." שימאדה טען שזה היה קשה, מפני שהכידון ננעץ בו "כמו בטופו".

יון ראבה, איש העסקים הגרמני מחברת סימנס שארגן את האזור הבטוח הבינלאומי בנאנג'ינג וגילה אומץ לב ואנושיות, כתב ביומנו: "התנהגות היפנים היא חידה בעיני. מחד גיסא הם רוצים בהכרה וביחס כמעצמה גדולה, שווה במעמדה למעצמות אירופה, ומאידך גיסא הם מפגינים כרגע קשיחות, אכזריות ובהמיות שאין להשוותן אלא עם ההורדות של ג'ינגס חאן. שנים-עשר ימים אחר-כך כתב: "אי-אפשר לנשום מחמת הבחילה הנוראה כשאתה מוצא עוד ועוד גופות נשים שמוטות חזרן ננעצו בפותותיהן. אפילו זקנות בנות יותר משבעים נאנסות בלי הפוגה." [ע' 78]

אמריקנים נגד יפנים באיי שלמה (גואדלקנאל). היפנים נכשלו ביצירת בסיס לתקיפת אוסטרליה:

בליל 21 באוגוסט פקד אל"ם איצ'יקי על אנשיו, כאלף במספר, לתקוף דרך ביצת מנגרובים. הנחתים המתינו להם בגדה שממול.

לאורם הירוק נטול החיים של נורי תאורה, טבחו הנחתים ביפנים המסתערים במקלעים ובתותחי נ"ט שירו פגזי רסס. "הקדחת אחזה בנו," כתב אחד הנחתים על צימאון הדמים שלהם. רק מעטים הגיעו לקו ההגנה, וגם הם הומתו במהירות, בירי או בכידונים. הנחתים ערכו איגוף של גדוד עתודה. "כמה יפנים זרקו את עצמם למים והתרחקו בשחייה מחורשת האימים," סיפר אותו נחת. "הם היו כמו למינגים. הם לא יכלו לחזור. הראשים שלהם התנדנדו כמו פקקים באופק. הנחתים שכבו על הבטן וירו להם בראש." יותר מ-800 יפנים מתוך האלף נהרגו. ציידי המזכרות מבין הנחתים הפשיטו מעל הגופות שורצות הזבובים כל דבר שיוכלו לסחור בו לאחר מכן. נחת אחד, שזכה לכינוי "מזכרות", עבר מגופה לגופה עם צבת, פתח בבעיטה את הפה ועקר שיני זהב. בטרם עבר זמן רב התקהלו במקום תנינים למשתה גדול. הנחתים שהסתופפו בשוחותיהם הקשיבו לקולות הזלילה בחושך ברגשות מעורבים. אל"ם איצ'יקי, שנשאר בחיים אחרי ההתקפה, ביצע ספוקו – ההתאבדות הטכסית בביתור הבטן, הקרויה גם הארה קירי. [ע' 375-374]

אפריקה. מצרים: הכוחות של הממלכה המאוחדת (שבתרגום שלנו הופכת לבריטניה. תבדקו טוב-טוב. בריטניה ≠ הממלכה המאוחדת ולא כאן המקום להסביר למה ומדוע) בולמים את כוחותיו של פילדמרשל רומל:

מדבר החמאדה בקו עלמיין לא הסביר פנים גם לאנשי הארמיה השמינית. הם סבלו מנחילי זבובים תוקפניים שכיסו אותם בכל אשר פנו ומסופות חול מצליפות, כמו גם מהחום המדברי מורט העצבים. הטנקים נעשו תנורים תחת השמש היוקדת. בלילה התעטפו החיילים בחוזקה בשכמיות כדי להישמר מעקרבים. הם סבלו מהדיזנטריה שהפיצו הזבובים ומשלפוחיות חום, שגם הן משכו אליהם את החרקים הטורפניים האלה. וכל אימת שניסו לאכול את קציץ הבשר או את הצנימים הקשים שלהם, שנטחנו לדייסה בעלת צמיגות של גבס, היה קשה שלא לבלוע כמה זבובים תוך כדי כך. בישול תה היה נחמתם היחידה, גם אם המים שקיבלו שיוו לו טעם מתועב. מה פלא שמחשבות החיילים נסבו על בישול ביתי וחיי הבית הנעימים. רובאי אחד הודיע לחבריו ש"כאשר יחזור הביתה הוא מתכוון לבלות את זמנו באכילת גלידות שוקולד כשהוא יושב על האסלה ומתענג על המותרות שבמשיכת השרשרת." [348]

עוברים לאירופה. למרור הצרות. אנו אי-שם בערבות הדון. הרוסים מכתרים את הארמיה ה-6 של פילדמרשל פאולוס. מרחיבים את הכתר, שועטים אל רוסיה הדרומית ומטאטאים את הגרמנים ושותפיהם מאדמות המולדת:

חזית וורונייז' של הצבא האדום, אחרי שמחצה את הארמיה השנייה ההונגרית וכיתרה חלק מהארמיה השנייה הגרמנית, באגפו השמאלי של מנשטיין, התקדמה מערבה וכבשה את השטח שהיה עתיד להיקרא בליטת קורסק. "במשך עשרת הימים האחרונים," כתב חייל לאשתו ב-10 בפברואר, "אנחנו צועדים על אדמה ששוחרה זה-עתה מידי הפשיסטים. אתמול פרצו כלי הרכב המשוריינים שלנו לתוך ביילוגורוד. המון שלל נלקח, והרבה שבויים. במהלך המסע אנחנו פוגשים בלי הרף קבוצות ענקיות של שבויים הונגרים, רומנים, איטלקים וגרמנים. לו רק יכולת לראות, שוורצ'קה, איזה מראה עלוב קיבלה הכנופיה המפורסמת הזאת של היטלר. הם נועלים נעליים צבאיות, חלקם בתוך ערדליים של קש, ולובשים מדי קיץ. רק למעטים יש מעילים, ומעל כל זה הם לובשים בגדים עליונים שגנבו, מגברים או מנשים. על ראשיהם יש כובעי מצחייה ועורפיה, ומעליהם כרוכים צעיפי נשים. רבים מהם סובלים מכוויות כפור; הם מלוכלכים, מכונמים. איזו תחושת תיעוב מתעוררת למחשבה שהערב-רב הזה חדר כה עמוק לארצנו. [436]

טייסי המפציצים בצפון אנגליה ממתינים להזנקה להפצצת ערי גרמניה:

חייהם היו נטולי זוהר, בניגוד לטייסי הספיטפייר בדרום-מזרח הארץ, שנישאו על כפיים בביקוריהם התכופים בלונדון. רוב בסיסי המפציצים היו שדות תעופה במחוזות הכפר השטוחים וסחופי הרוחות לינקולנשייר ונורפוק, שמוקמו שם משום שהיו בקו הרוחב של ברלין. אנשי הצוות התגוררו במבנים טרומיים מדיפי ריח סיגריות ועשן של תנורי פחם, ודומה שהגשם לא חדל אף לרגע מלתופף על גגותיהם. מלבד קותל חזיר וביצים לארוחת הבוקר עם שובם ממשימה, תפריטם החדגוני כלל דרך שגרה מקרוני בגבינה, ירקות מבושלים מדי, סלק וקציץ בשר, ורובם סבלו מעצירות. מלבד כוסות תה אינסופיות, שלפי השמועה תובלו בסודת ברום כדי להקהות את ביצר המיני, הם שתו רק בירה דלוחה בפאבים עלובים, שאליהם רכבו על אופניים או נסעו באוטובוס בערבים גשומים. בני-המזל מביניהם אולי זכו לבלות בחברת נערות תמימות מחיל העזר לנשים של חא"ם. [472]

אם נהיה אובייקטיבים, הרי מזלם של החיילים הכחולים, טייסי המפציצים, שפר עליהם (ביחס לחיילים הירוקים). אך בשנתיים הראשונות ספגו אבדות כבדות – כמעט 5,000 איש וכ-2,300 מטוסים.

הנה כי-כן ערכנו סיבוב עולמי. בכל היבשות (למעט אמריקה והקטבים…). אכן מלחמה עולמית. הערה/בקשה: לקרוא בלבד ולא לעשות כל שימוש מסחרי בחומר. תודה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: