אנדרטת מח"ל בשער הגיא

מבקש אני שלא תתבלבלו. ברשימה הנוכחית עוסקים אנו במח"ל ולא בגח"ל. האנדרטה בשער הגיא, נשואת הרשימה, מוקדשת למח"לניקים.

מח"ל ("מתנדבי חוץ לארץ") הוא הכינוי שניתן למתנדבים מארצות העולם, רובם הגדול יהודים, מארצות המערב, שהגיעו לארץ ישראל בתקופת מלחמת העצמאות על מנת לעזור לארגון ההגנה ולאחר מכן לצה"ל המתגבש בקרבות המלחמה.

אנשי המח"ל, יותר מ־3,000 במספר, היו ברובם הגדול יהודים מארצות המערב. כ־900 מהם היו יוצאי ארה"ב, ועוד כ250–300 מכ"א – קנדה, צרפת, ואמריקה הדרומית. יותר מ-100 היו יוצאי סקנדינביה ועוד עשרות מארצות אחרות באירופה (כ"א) – בלגיה, הולנד , איטליה ועוד. מי שתרמה נכבדות למח"ל היא דרום-אפריקה. כ־650–700 מתנדבים הגיעו ממנה.

מקור: אטלס כרטא

יצוין כי מספרי המתנדבים שגויסו בכל אחת מארצות המוצא גדולים יותר, לעתים בשיעור ניכר, אלא שלא כולם היו מתנדבי מח"ל על-פי ההגדרה של משרד הביטחון וצה"ל. בהמשך, לא כולם הגיעו לארץ, ולא כולם שירתו בצבא. הם באו בחלקם מקרב חיילי צבאות בעלות הברית במלחמת העולם ה-2, שהצטמצמו לאחר הניצחון ושיחררו רבים. בצד הנ"ל התנדבו גם כאלו שהיו נטולי ניסיון צבאי. חלק היו חברי תנועות ציוניות. חלק יהודים מן השורה שנטו אחרי לבבם ובאו לטול חלק במאבקו של היישוב היהודי בארץ ישראל. מעריכים את מספר אלו שאינם יהודים כ־150–200. מקרב אלו – רובם היו בעלי מקצוע בחיל האוויר, שבפועל היו שכירים.

אם אתם נוסעים בכביש 38, מדרום לצפון, קצת לפני שאתם מקבלים החלטה – אם פעמיכם לעיר הבירה על הנייר או לעיר הבירה בפועל, פנו מזרחה אל דרך בורמה. ושם בכניסה, מצפון לחניה, ממתינה לכם אנדרטת מח"ל. פעם הגישה הייתה נוחה, לכאורה, אך מסוכנת לאלו הבאים מצפון. היית אמור לחצות את התנועה הנגדית בכביש 38. וזה היה, בהמעטה, לא נעים. היום מפלסים את הדרך אל אתר ההנצחה למח"ל באמצעות שני מעגלי תנועה. מטבע הדברים לא בדקתי בוויז. הלכתי אחר האינסטינקט. ומצאתי שהאתר נגיש…

אנדרטה למח"ל הוקמה גם במוזיאון צה"ל אשר שוכן בלטרון. ויש סיפור העומד מאחורי הפסל. זהו פסל של לוחם הנושא על כתפיו/גבו חייל פצוע. הלוחם הוא ראובן הובר, שהיה חייל בחטיבת גבעתי. בתום אחד מן הקרבות, עתירי הדם, שהתחוללו באזור לטרון, נשא ראובן על גבו לוחם מח"ל שנפגע מאש הלגיון הערבי. כאשר עלה השחר, עם ההגעה אל חוף מבטחים – חולדה – נוכח ראובן כי המאמץ היה לשווא. המח"לניק נפטר מפצעיו. זהותו – אינה ידועה.

מקור: אתר מח"ל (בהקמה)

חיפשתי משהו. לא מצאתי. מח"ל וגח"ל, לעתים, מוזכרים באותה נשימה (לדוגמה במפת כרטא לעיל). ונתן אלתרמן כתב, בטור השביעי, על "אחד מן הגח"ל":

מסיפון אוניה מתנודדת / הוא ירד אל רציף הנמל / וחיכתה ברציף לו מולדת / בדמות אוטו צבאי וסמל, // היא את שמו בחותמת הטביעה, / היא השליכה בגדיו אל השק / ושבועה נוראה היא השביעה / לקולו של הגשם הדק. // ונראהו זוחל, או כורע, / או עומד עם צלחת בתור, / ונדע: ללא בית ורע / קר ללחום את מלחמת הדור // עוד הארץ הזאת לא נתנה לו / לא ידיד, לא פינה למקלט, / לא שמחה מן האלף הללו, / אשר לנו היו למתת. // לא, כי רק את חייו, פליטי חרב / הוא קבל על החוף מידה. / אבל גם את חייו, אי בערב, / הוא השיב בנפלו בעדה.

במחברתי מצאתי שכתבתי כי החל מחודש אפריל 1948 היוו אנשי גח"ל, ממחנות המעצר בקפריסין, את המקור לתגבורת העיקרית לחטיבת הראל. עד הסתיו הגיעו ל-60%. וגם ציטוט מדברי הספד של איש גח"ל על חברו לנשק רשמתי בפני:

"הוא נפל בקרב על נקודה שמימיו לא ראה אותה כחלק מן הארץ, שהוא, איש הארץ הרחוקה, היה קשור אליה בכל נימי נפשו." [מקור: רשום אצלי ע' 244. לא רשום שם הספר. לאור זאת שמדובר בחט' הראל, הפלמ"חניקית, קרוב לוודאי שציטוט זה מתוך ספר הפלמ"ח]

הערות:

  1. הרשימה לוקה בחסר. אינה נושאת קרדיט לאומנים היוצרים. כאשר העליתי את הצילומים שצולמו לפי כך וכך שנים – הסתבר כי לא רשמתי בפני מי היוצר.
  2. כפי ששמתם לב – צילום הפסל של ראובן נושא המח"לניק, אינו שלי. נדלה מאתר מח"ל ב-6.5.17. ושם, לדאבוני, לא ניתן קרדיט ליוצר.
  3. אלו עדי. חבל שכך…

צילומים: משה הרפז (2010). כל הזכויות שמורות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: