מעברת חרובית

תכננתי לבדוק, במו רגלי, מה קורה במרחב שבין המושב גפן, יער חרובית ותל מיקנה (הלוא הוא אחד מסרני הפלישתים – עקרון הפלישתית). ובדקתי עיגולים כחולים שסימנו טיילים ע"ג מפת עמוד ענן. וגיליתי שאי-שם הייתה כאן מעברה. מעברת "חרובית". וצוין, באתר, כי ניתן עדיין להבחין ביסודות של מבנים. אספתי אפוא את ידידי צ' ויצאנו אל הדרך.

נכנסים אל המרשתת ומגלים כי מעברת "חרובית", לפי ויקיפדיה, הוקמה ב-1955. ממזרח לקיבוץ "כפר מנחם". מן הארכיון הציוני המרכזי נמצאתי לומד כי תאריך ההקמה הינו מרץ 1955. זהו כנראה תאריך האכלוס והמועד שבו החלו לתעד זאת בצילום. במקביל הוקמה מעברת "משואה". האחות התאומה. ב1955 נמנו, בשתי המעברות גם יחד, כ-2,000 נפש. התושבים – עולים מארצות צפון-אפריקה שיועדו להתיישבות במושבים בחבל לכיש.

תמונה 1: מעברת חרובית

תמונה 2: מעברת חרובית

תמונה 3: מעברת חרובית

במקביל, ב-25.5.1955, בישר סופר  העיתון "דבר" לקוראים כי:

"שערי ההתיישבות בחבל לכיש נפתחו בראשית השבוע עם הקמת שני מושבים ראשונים באזור: "עוצם", המשתייך לתנועת המושבים ושדה דוד, ע"ש דוד זלמו לבונטין, המסונף לעובד הציוני."

מעברה, או בשמות המכובסים – יישוב קליטה, כפר עבודה – נועדה להחליף, כפתרון זמני, את מחנות העולים. זאת על רקע גלי העלייה הגדולים, שהגיעו אל המדינה הצעירה, בשנותיה הראשונות שבהן שלשלה את מספר תושביה בתוך שלוש שנים. את המעברות בנו מכל הבא ליד – אוהלים, בדונים, פחונים, אזבסטונים וצריפים. החומרים "השתפרו" עם השנים… לוי אשכול ומחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית, כנציגי הממסד, עמדו מאחורי מפעל זה. סופר עיתון "דבר" מציין, ב-23.5.1950, על הקמת המעברה הראשונה בישראל – "כסלון".

ב-1953 שהו/התגוררו במעברות כרבע מיליון עולים = שישית מאוכלוסיית המדינה באותה העת. כ-62,000 משפחות. כ-3,300 באוהלים. כ-35,600 בבדונים ובפחונים. 18,400 בצריפונים. 6,000 במחנות שפינה הצבא הבריטי [מקור הנתונים: משה ליסק (עורך ראשי), תשס"ט, תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה – מדינת ישראל העשור הראשון, מוסד ביאליק, עמ' 310].

ב-1953 החלו בחיסול רשמי של המעברות. מי שיכל – כבר יצא קודם. בסוף 1954 הצטמצמה אוכלוסיית תושבי המעברות לכדי 90 אלף נפש. על רקע זה אני שואל: אם ב-1953 החלו בפירוק המפעל – מדוע הוקמה מעברה חדשה ב-1955? לא. איני מצפה לתשובה. כנראה שמישהו, במוסדות המיישבים, ביקש להגשים את מפת ההתיישבות…

ראו את מפת פרישת המעברות וכפרי העבודה בשנים 1952-1949. שימו לב שכבר ב-1952 היה תכנון להקמת "חרובית" ו"משואה". ושימו לב שהמעברות הנ"ל לא הפכו ליישובים קבועים. בניגוד לרוב המוחלט…

מה שראינו ב"סלאח שבתי" הינו כאיין וכאפס לעומת המציאות. וכך כותב משה שרת, ביומנו (1978, יומן, כרך ב, עמ' 490), אודות ביקור שערך, כראש ממשלה, במעברת "בית-ליד", אחת מן המעברות הגדולות והמרכזיות:

"בינתיים הרעה החולה היא בתי כיסא! במעברה כולה מספר מצומצם של ב"כ ציבוריים. התוצאה זיהום הרחובות וצחנה כללית. יש משפחות החיות בתאים בהמיים כאלה זה ארבע שנים. תחת שיפור ההווי, לעומת הנסיבות בארצות המוצא, באה ההסתאבות. במעברה אין כל ארגון מוניציפלי, אין שמץ ליכוד חברתי, שוררת פריקת עול גמורה של כל משמעת. כל המאמצים לחייב את הציבור בשמירת נקיון עלו בתוהו."

תמונה 4: מעברת חרובית

תמונה 5: מתאמנים בנשק

תמונה 6: בעבודה

ב-30.11.59, מדווח לנו סופר "דבר" בדרום, כי מחנה המעבר "חרובית" אמור להיסגר ויושביו יועברו לערי פיתוח. זאת על-פי החלטה של מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית. רוב המתגוררים, במרוצת השנים, אכן עברו למושבים שהוקמו – "שדה דוד" ו"עוצם". מיעוט סירב. בסוף 1959 עדיין שהו במעברה כ-60 משפחות שלא היו מעוניינות לעבור ליישובים הנ"ל.

תמונה 7: מן האוניה אל הכפר

תמונה 8: מעברת חרובית

כאמור, יצאנו אל השטח. עדר פרות. עצים. גדר תיל חדשה-דנדשה. עוד לא יבש הבטון לעגינת העמודים. הטרקטור עשה אף שמות. חיפשנו פה. וגם שם. היסודות נעקרו ונערמו בערמות עפר ובלוקים. המעט שהיה גם הוא נעלם…

וזאת שראתה מצלמתי:

ושוב נדרשים אנו לסאלח שבתי, שיהיה בריא. סרט חדש – "סאלח, פה זה ארץ ישראל" – שיצרו דוד דרעי, רותי יובל ודורון גלעזר – יוצא השבוע אל האקרנים. וסרט זה, יוצא חוצץ כנגד התפישה "המקובלת", שאכן, במסגרת העלייה ההמונית, של יהודים מארצות האסלאם, נעשו שגיאות. אך הן, השגיאות נעשו בתום לב. האווירה, הצרכים, המשאבים, הלחץ…

לטענת היוצרים – התיאור לעיל אינו מדויק. חלק מן המקרים נבע משיקולים אינטרסנטיים מהולים בהתנשאות שהובילו להקמת מעברות ובהמשכן לעיירות הפיתוח. כך או אחרת, תחושת הקיפוח, מוצדקת ככל שתהיה, לא שככה במרוצת השנים. ונדמה שאף התעצמה בדורות ההמשך. ופלונים או אלמונים בנו על כך קריירה… אבל מי אנו שנשפוט? לא היינו שם, אישית, במעברות ובעלבון.

צילומים: משה הרפז (2017). כל הזכויות שמורות. מקור תמונות 8-1 של מעברת חרובית – הארכיון הציוני המרכזי:

תמונה 1: סימבול – PHPS\1336798, מס' מקורי – 18643, תאריך – מרץ 1955, כותרת – "מעברת חרובית"

תמונה 2: סימבול – PHKH\1272796, מס' מקורי – 127279, כותרת – "מעברת חרובית"

תמונה 3: סימבול – PHKH\1272781, מס' מקורי – 127278, כותרת – "מעברת חרובית"

תמונה 4: סימבול – PHKH\1272780, מס' מקורי – 127278, כותרת – "מעברת חרובית"

תמונה 5: סימבול – PHPS\1336786, מס' מקורי – 8529, תאריך – מרץ 1955, כותרת – "מתאמנים בנשק"

תמונה 6: סימבול – PHPS\1336784, מס' מקורי – 8533, תאריך – מרץ 1955, כותרת – "בעבודה"

תמונה 7: סימבול – PHG\1016488, מס' מקורי – 13752, כותרת – "מן האניה אל הכפר"

תמונה 8: סימבול – PHG\1016493, מס' מקורי – 13754/2, תאריך – 1955, כותרת – "מעברת חרובית".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 1 ביולי 2017 at 8:55 AM

    וואו, אספת הפעם חומר ארכיוני מרתק. דרי מעברות אלו הגיעו לכאן כמה שנים טובות אחרי העולים ממרוקו שהפליגו לכאן ב"יהודה הלוי".

  • mharpaz  On 1 ביולי 2017 at 11:59 AM

    תרצה – תודה. שנים חלפו, החלו ל"חסל" את המעברות, והנה מאיישים שוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: