חודש רדף חודש. חזית אחר חזית. אנטוני ביוור (Beevor) פורש לפנינו, לאורך 973 עמודים, את הגרסה שלו למלחמת העולם ה-2 (אנטוני ביוור [2012], מלחמת העולם השנייה. מאנגלית: עמנואל לוטם, ידיעות ספרים). רק נציין כי למלחמת העולם ה-1 קראו "המלחמה הגדולה". התוספת "ה-1" הופיעה רק לאחר שהתרחשה, כמובן, ה-2.
ביוור אינו ההיסטוריון היחיד המופקד על פלח זה של ההיסטוריה. שותפים רבים לו. אלפי ספרים נכתבו אודותיה. וכל היסטוריון ניצל את החומרים שאסף להוציא לאור לא רק ספר אחד אלא כמה. נאחז בביוור כהמחשה: "סטלינגרד", "נפילת ברלין", "הפלישה לנורמנדי", "פריז 1949-1944" ולאחרונה – "ההימור האחרון של היטלר – המתקפה בארדנים 1944". ואלה הם רק הספרים שתורגמו. שלא נדבר על כך שכל אחד עב-כרס מקודמו…
והנה לכם דוגמה, המובאת כבר בתחילת ספרו של ביוור, במסגרת ההקדמה (ע' 15), הממחישה, לטעמי, מדוע הכותרת "מלחמת העולם" שהוענקה למלחמה, מתאימה ככפפה. ולאו דווקא (או דווקא יותר) בשל רשימת המדינות שנמנו על צד זה או על הצד השני או גם וגם…
"ביוני 1944 נכנע חייל צעיר לצנחנים אמריקנים במהלך פלישת בעלות-הברית לנורמנדי. בתחילה חשבו שוביו שהוא יפני, אבל לאחר מכן התברר שהוא קוריאני. שמו היה יָאנג קיוּנג-ג'וֺנג.
ב-1938, כשהיה בן שמונה-עשרה, גויס יאנג בכפייה על-ידי היפנים לארמיית גוּאָן-דוֺנג שלהם, שפעלה במָנצ'וּריָה. כעבור שנה נפל בשבי הצבא האדום, אחרי קרב חַלחִין גוֺל, ונשלח למחנה עבודה. בשעת משבר ב-1942 גייסו אותו השלטונות הצבאיים הסובייטיים לשורותיהם, יחד עם אלפי אסירים אחרים. לאחר זמן, בתחילת 1943, נפל בשבי הצבא הגרמני בקרב על חָרקוֺב שבאוקראינה. ב-1944 כבר לבש מדים גרמניים ונשלח לצרפת, לשירות בגדוד עבודה מזרחי (אוֺסטבָּטָליוֺן) שהיה אמור לחזק את החומה האטלנטית בבסיסו של חצי-האי קוֺטֶנטַן, פנימה מחוף יוּטָה. אחרי שהייה במחנה שבויים בבריטניה עבר יאנג לארצות הברית, בלא שסיפר מאומה על קורותיו. הוא השתקע שם ולבסוף מת באילינוי ב-1992."
הנה לכם מסע לאורך קו רוחב – קוריאה, מנצ'וריה, סין, ברית-המועצות, אוקראינה, גרמניה, צרפת, הממלכה המאוחדת ולבסוף, ארה"ב, הארץ המובטחת. סיבוב של יותר ממחצית כדור הארץ… אם זה לא היה כרוח בסיכוי להיהרג, בשורות צבא כזה או אחר, זה יכול היה להיות מסע מרתק וסופר-מעניין.
משה הרפז 