ביר עסלוג'

"מדם חללים, מחלב גיבורים, קשת יהונתן לא נסוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם." [שמואל ב', א', כ"ב]

לקראת אור אחרון, והימים ימי שלהי החורף, הגעתי אל האתר/היעד. מספר דקות לאחר סיבוב באתרי "הקומנדו הצרפתי" של חטיבת הנגב. לפני גלעד ל-34 לוחמי גד' 8 של חטיבת פלמ"ח נגב וחברי הקיבוצים רביבים, משאבי שדה (אז משאבים) וחלוצה (שאינה קיימת עוד), שנפלו שקרבות שהתחוללו באזור.

הלילה שבין ה-10.6.48 לבין ה-11.6. ביום זה, דהיינו ב-11.6, בשעה 10:00 אמורה להיכנס לתוקף, בתיווך האו"ם, ההפוגה בקרבות. בינינו לבין המצרים. לימים קראו לה ההפוגה הראשונה. ולפני שתחול – תפוס כפי יכולתך.

הפעם מלווים אנו את חטיבת הנגב. הפלמ"חניקית. הגדוד הצפוני, גד' 7 נכשל בניסיון לכבוש, בפעם המי-יודע-כמה (ניסיון מס' 3 מתוך 8 ניסיונות. בניסיון ה-8, הצליחה חטיבה 8, בפיקודו של "הזקן", הלוא הוא יצחק שדה, סוף-סוף לעמוד במשימה ולכבוש), את משטרת עיראק-סווידאן. הגדוד הדרומי – גד' 8, לעומתו, הצליח, לכבוש את משטרת ביר-עסלוג' ולהשתלט על המחנה הצבאי.

השלטון המנדטורי, מתישהו בשנות ה-30 (של המאה הקודמת), הכיר בחשיבותו האסטרטגית של הנגב. וכדי להעמיק את השליטה – הקים מערך של תחנות משטרה. גדולות, קטנות וניידות. תחנת המשטרה בביר-עסלוג' נמנתה על הסוג הקטן. שכן בה, בדרך קבע, כוח של כ-10 שוטרים. אלו היו בדרך כלל בדווים תושבי המקום שהשתייכו לשבט השולט באזור. ולא היו חסרים שבטים מקומיים. השוטרים הללו היו רוכבי גמלים – הג'אנה. באותם הימים טרם התבססו על לנדרוברים…  ועל הכוח פיקד שאויש. יעני סרג'נט. כיוון שהמקום מוזכר בספרו של סאלח אל עארף, משנת 1937, שכתב על תולדות באר שבע ושבטיה (ראו אצל: אבני יוסף, 1999, "משטרה ושיטור בנגב לפני קום המדינה", משטרה וחברה, גיליון 3, ע' 15-1), ניתן להסיק שתחנת המשטרה בעסלוג' הוקמה לפני 1937. אימתי בדיוק? האם היא קשורה ל"מרד הערבי הגדול" / "מאורעות תרצ"ו-תרצ"'ט" / מהומות 1939-1936? אין לנו תשובה חד-משמעית. אולי היא נמצאת בארכיון שכוח-אל אי-שם בלונדון…

המנדט הגיע לקיצו. הבריטים נטשו. את המחנה הצבאי (קאמפ) שהיה ממוקם מצפון לכביש ואת מבנה המשטרה שהיה ממוקם מדרום לכביש (היום – ברביע הדרום מזרחי של הצומת. ב-48 טרם היה צומת). ראו מפות בהמשך.

קלישאה: אין חלל ריק. כוחות סדירים למחצה של "האחים המוסלמים" תפשו את המבנה הנטוש.

בכפר הסמוך, עסלוג', היו לפי אתר "זוכרות", 46 נפשות שהתגוררו במקום ב-1948 (אני סבור שהמספר אינו נכון/מדויק. נראה קטן מדי?…).

כך או כך, אל האזור הגיע הצבא המצרי ב-24.5.1948. והתמקם במקום. על אם הדרך בין עוג'ה אל-חפיר (ניצנה) לבין באר שבע. למיקום זה יש אפוא חשיבות אסטרטגית אם ברצונך לשלוט על החיבור ולהבטיח את המעבר בין לבין.

מפה טופוגרפית 2015 בקנ"מ 1:50,000. מקור: אתר "עמוד ענן".

זאת התמונה דהיום. לפני כ-70 ש' התמונה הייתה קצת שונה:

המפה מעובדת על בסיס מפת משאבים, קנ"מ 1:20,000, גיליון 52, הוצאת מחלקת המדידות, צה"ל. מקור: נדלה ב-5.5.17 מתוך האתר של אמנון ליבנה.

תמונת המצב הצבאי: חום – שטח בשליטת הצבא המצרי. צהוב – שטח בשליטת צה"ל. מקור – אתר הפלמ"ח.

משטרת ביר עסלוג'. מקור: נדלה ב-5.5.17 מתןך האתר של אמנון ליבנה.

מקור: אנציקלופדיה אריאל.

רכב של "הקומנדו הצרפתי" של חטיבת הנגב על רקע הכפר עסלוג'. מקור: תמונה 532 (A_P_016108_10). נדלה ב-5.5.2017 מאתר "מרכז מידע פלמ"ח".

ב-1949, עדיין עמד המסגד על תילו:

תצלום מסיור צה"ל ב-1949. מקור: תצלום 3240 (A_P_132451_0). נדלה ב-5.5.17 מאתר "מרכז מידע פלמ"ח".

כאמור, הגדוד ה-8 של חטיבת פלמ"ח נגב, הוא שנשלח למשימת כיבוש הכפר והמשטרה. הגד' הסתייע במחלקת ג'יפים של הגד' ה-9. מפקד הגדוד ה-8 הוא חיים בר-לב. להלן "כידוני". סגנו, נמרוד, נקבע כמפקד הפעולה. הגיע תורו…

השמועה התפשטה כבר קודם לכן:

כאילו לפתע הוטל השם – ביר-עסלוג' – בחללו של מטה הגדוד. תחילה היו אנשי המטה עצמם תמהים מניין בא להם וכיצד. שהרי אם בלאו הכי כבר היתה מעמסת תפקידי יום-יים מכוחותיו של הגדוד הדל במספרו ובנשקו, המנותק זה ימים ושבועות מ"ארץ ישראל", השוכן לבדו בלב המרחבים האלה כשמכל צד עולה עליו האויב. וחיל האויב כביר-כוח, והוא מצוייד כהלכה ומגן על עצמו ועל דרכיו בשריון וטנקים. יום-יום היו עומדים, איפוא, לפני מפת הנגב הדרומי ותוהים: מניין תיפתח הרעה? לאן נצטרך לשלוח תגבורת נוספת – והיא אינה עמנו – ואיזה משק ישלח לנו עתה תשדורת מזעיקה עזרה, קוראת לאנשים ולנשק שאינם?

[…]

ופתאום נפלה הכרה – ביר-עסלוג' – מעשה שרק גדוד "הנגב הדרומי" יכול היה לבצעו.

כי ביר-עסלוג' פירושו: המחנה והמשטרה החולשים על הדרך המצרית מעוג'ה-אל-חפיר לבאר-שבע וחברון. כי ביר-עסלוג' פירושו: תחמושת ונשק ומכוניות, המצויות בידי המצרים בשפע והחסרות לנו כל כך. וביר-עסלוג' פירושו: המחסום שעל הדרך לבית-אשל ונבטים. ופירושו, והוא הפירוש החרות באותיות-של-דם על לב כל אחד מוותיקי הגדוד: שטילץ ואנשי רביבים, שנהרגו במקום הזה בידי אנשי חג' סעיד, בני העזאזמה. ואין המצרים, שכבשו את המקום כיבוש "אזרחי" ביותר, ב-24 במאי – אלא יורשיהם של רוצחי שטילץ וחבריו, יורשים לא קרויים שיש לסלקם ככל שאפשר מוקדם יותר.

[מקור: זרובבל גלעד (ע'), תשי"ז, ספר הפלמ"ח – כרך ב', מערכות, ע' 532]

יוצאים אל הקרב. מרביבים. הפלמ"ח נשען, על-פי-רוב, על יישובים. קיבוצים בעיקר. וגם על התרנגולות שהיו נחוצות לקומזיץ. טוזיג בעברית החדשנית. הווי המתואר בפרטי פרטים בספרו של פוצ'ו – "חבורה שכזאת". ושבים ממנו.

והמג"ד מסכם (11.6.48):

ידיעות על האויב: בתוך בנין המשטרה ובקאמפ, נמצאת מחלקה מוגברת של מצרים מצויידים במרגמות, מכונה ונשק קל. בבית חג' סעיד, בכפר, כ-20 אנשי החג'. (חג' סעיד – ראש שבט העזאזמה). הדרכים לביר עסלוג' נוקשו. כן מצויים מוקשים בתוך בנין המשטרה. האנשים קיבלו התראה שלא להיכנס לבנין המשטרה.

תכנית הפעולה: מחלקת ג'יפים חוסמת את כביש עוג'ה-אל-חפיר, כיתה מצויידת במוקשים חוסמת את דרך באר-שבע. רתק מצפון: שתי מרגמות גדולות, דויד ומכונה. הלם מכיוון הכביש: מחלקה אחת תשתלט על המשטרה ואחר תתקוף את בית החג' ותתבסס בו. שעת האפס: 05.30. בה בשעה מורעשת באר-שבע במרגמות.

ביצוע: בשעה 04.30 מודיעה מחלקת הג'יפים שג'יפ אחד עלה על מוקש ונתרסק. (נהרגו שלושה מאנשינו ואחד נפצע). מחלקת הג'יפים מקבלת הוראה לחזור לבסיס ויחידה אחרת, שהוכנה מראש, מקבלת את תפקיד החסימה מדרום. בשעה 05.30 הגיעו מחלקות ההלם למרחק 200 מטר מהקאמפ והנשק המסייע פותח באש. אש המרגמות והמכונה מכוונת להפליא. מחלקת ההלם מתקרבת עד לשטח המשטרה והרתק מעביר את האש שלו. בהסתערות על הבנין נהרגים 10 מצרים והשאר נסוגים לבית החג'. מיריות האויב נהרגו שנים מאנשינו. לפי הוראות שנתקבלו מראש, מתבססת המחלקה שכבשה את המשטרה מחוץ לבנין המשטרה. שני שבויים מספרים שבתוך המשטרה מצוי נשק למכביר. עם כניסת שלושה חבלנים לבנין הופעל מוקש חשמלי מרחוק והבנין נהרס כליל. שבעת אנשי המחלקה שהיו ערוכים בחוץ נהרגו אף הם. לאחר זאת הסתערה מחלקה שניה על בית החג' וכבשה אותו בסערה. המצרים ואנשי החג' שנמצאו בבית נלקחו בשבי. מיד לאחר כיבוש הבית נערכה התבססות בכפר.

אבידותינו: 15 הרוגים ו-6 פצועים קשה.

אבידות האויב: 30-20 הרוגים ו-14 שבויים. (אחד: קצין מצרי). נלקח שלל רב במכונות ונשק מסוגים שונים, תחמושת בכמות מרובה לרבות פגזי-תותחים, וחרב הכסף המהוללת של חג' סעיד.

חתום: כידוני.

[מקור: שם, ע' 531]

תרשים הקרב. נדלה ב-5.5.17 מאתר של אמנון ליבנה.

היעד לפי עיתון איטלקי. נדלה ב-5.5.17 מאתר של אמנון ליבנה. משהו בתאריך – 16.12.47 אינו ברור. ייתכן שגיאה?

הריסות מבנה המשטרה על רקע הכפר (המסגד). נדלה ב-5.5.17 מאתר של אמנון ליבנה.

מבט מקרוב של הריסות המשטרה. נדלה ב-5.5.17 מאתר של אמנון ליבנה.

כאמור, המחיר שלנו היה כבד – 15 הרוגים. ומתי רשם כדלקמן:

שעת הצהרים בערבות הנגב. כובשי ביר-עסלוג' כבר נערכו להגן עליה מפני התקפה עלולה. שלושים מצרים וערבים נפלו חללים בכיבוש הנקודה. חמישה-עשר שבויים – וביניהם קצין מצרי אחד. נשק, תחמושת ומכוניות למכביר – שלל בידי הכובשים. וחרבו המהוללת של חג' סעיד…

אך חמש-עשרה גוויות לוחמים מורדות לקבר-אחים בצהרי אותו יום, היום הראשון להפוגה. שניים נפלו בכדורי האויב – ואת יתרתם אכל המוקש האכזרי. נמרוד אינו אומר דבר. על מי יתלונן עתה, לאחר שאירע האסון? בשפתיים חשוקות הוא מגולל את העפר על פי הקבר הפתוח ואינו מרפה מאתו וח. [חיים בר-לב (מ.ה)] עומד עליו ומתבונן: האמנם סבור נ. כי בו האשם? ואחר כך הם פונים לחדרם.

נ. מתעכב רגע, מסיר את כובעו רחב-השוליים, מנגב את מצחו ועיניו מאבק שדבק בהם, ואומר לח.: "אח, איזו אחריות אכזרית – להיות מפקד." וזה הכל. ואפשר הוא רואה כבר לגד עיניו את היישוב החדש שיוקם במקום זה. ואפשר הוא מהרהר בתהפוכותיו של המקרה העיוור אשר גורל יכונה, משום מה…

[מקור: שם, ע' 536]

ההפוגה נכנסה לתוקף בשעה 10:00. המשימה בוצעה. מתארגנים לסיבוב הבא. תמיד נכון לנו סיבוב הבא.

התבוננתי סביבי:

ניצב אני מול האנדרטה. זו נחנכה לראשונה ב-1.6.49. כשנה לאחר הקרב. ב-2001 שופצה ע"י המועצה האזורית "רמת נגב". לא מצאתי למי ליתן קרדיט על התכנון.

הגלעד נבנה מאבני בניין משטרת ביר עסלוג' שהתפוצצה ונחרבה ובמיקום בו הייתה בנויה. על רצפת המשטרה. הכתובת מספרת לנו שהאבנים נאספו אחת לאחת ועל חלק מן האבנים, כשהוקמה האנדרטה, עוד שרד ונותר דם הנופלים שנספג בהן.

צילום זה נלקח מתוך סדרת צילומים שצולמו באתר אנדרטת הנגב בב"ש

ברם המצרים התעשתו די-מהר. בעת ההפוגה סללו דרך עוקפת וחידשו את הקשר בין ב"ש לבין עוג'ה אל-חפיר (ניצנה). על כיבוש משלטי הת'מילה וקרבות "הקומנדו הצרפתי" (של חט' הנגב) נספר ברשימה נפרדת.

דבר לא נותר בשטח. בעצם כמעט לא. שתי עדויות בלבד. יען כי הגלעד שהוקם על יסוד חורבות המשטרה ומבנה אחד, שגגו עגול, המעיד על מוצאו הבריטי ושימושו הצבאי, הממוקם בכניסה לפארק גולדה, מעידים על העבר. מאוחר מדי בשביל לערוך סיור ב"פארק גולדה". זאת כי מתחיל להחשיך… נותיר דבר מה להמשך. אגב, האם מישהו יודע היכן "חרב הכסף המהוללת" של חג' סעיד?

תצלומים: כפי שלבטח שמתם לב – חלק מן התצלומים נדלה מן האתר של אמנון ליבנה חבר קיבוץ רביבים. מספר תמונות גדלו מאתר הפלמ"ח. את יתר התצלומים, הללו ללא קרדיט, צילם כותב שורות אלו (מרץ 2017). כל הזכויות שמורות ליוצרים ואין לעשות בהם שימוש מסחרי.