שיתוף פעולה חוצה-גבול כדוגמת פתרון יומי של בעיות בחציית גבול נתפש כאבן דרך בתהליך איחודה האמיתי של אירופה. שיתוף פעולה בין אזורים סמוכים, שגבול מדיני מפריד ביניהם, מכסה קשת רחבה של שחקנים, ראשיים ומשניים, כמעט בכל התחומים המכסים את חיי היום-יום. שיתוף פעולה חוצה-גבול משמעותו עבודה ביחד בכל מובני חיי היום-יום ובכל זמן נתון באזורים שכנים שגבול מפריד ביניהם.
שיתוף פעולה חוצה-גבול ברמה האזורית, המקומית, הוכח כאופן המוצלח ביותר לשותפות ויוצר את רשת הקשרים האינטנסיבית ביותר בין אזורים המגשרת על-פני הגבול. שותפות זו לא זו בלבד תורמת בנושאי תשתית וכלכלה אלא גם מעלימה את המכשולים בהבנה תרבותית, בחינוך ובשפה. לא בכדי רואה האיחוד האירופי בשיתוף הפעולה מפתח לעתיד ובאזורים שבהם מתבצע שיתוף הפעולה חוצה-גבול כ"מקומות מפגש" (AEBR, 2004).
מתפתחת באירופה טופולוגיה חדשה של חבלי גבול משותף. מרחבים אלה אינם מוגבלים לקו הגבול הפיזי עצמו אלא משתרעים על פני אזורים נרחבים משני עברי הגבול ולאו דווקא בהיקף שטחים זהה. קונספטואלית נהוג להתייחס לטריטוריה של מדינה (לא כל שכן לגבי גוש מדינות) כאל מרחב בקנה-מידה גדול בעוד שחבלי גבול, ולו גם משותף, הם מרחבים בקנה-מידה גיאוגרפי קטן.
בשיח המנוהל באירופה ובתכניות לניהול אזורי גבול משותף, כחזון האיחוד, גלום פוטנציאל מהפכני המאתגר מושגים כגבולות וטריטוריות של מדינות סוברניות. יש חוקרים הרואים באזורי הגבול הללו "מעבדות" וסבורים כי הם מצויים ב"מעבר מקווי חזית של המדינה הסוברנית לאזורי מגע בין חברות שכנות".
חוקרים אחרים סבורים כי הכוחות המניעים העומדים מאחורי יצירת מרחבים אלה הם הפוליטיקה והמדיניות הטרנס-סוברנית וניצניה של הפוליטיקה הבתר-לאומית נראים כבר בשטח. שיקולים כלכליים, גחמות תרבותיות ומניעים פוליטיים חוברים, זמנית, בתקופה שבה קיימת התנגדות עזה לקולוניאליזם/אימפריאליזם ויוצרים ברחבי האיחוד האירופי, מרחבי גבול משותפים.
תפישה חדשה מעוררת בעיה ישנה: המתח בין ההבטחה לאזורי מעבר גבול בניהול עצמי לבין הדרישה לציות נאמן לחוקי המדינה. ייתכן כי הצהרות כלליות והכללות באשר לטבעם החדש של גבולות, אזורי גבול משותף, ומדיניות חציה ומעבר גבול, יכולות להטעות לגבי גבול מסוים, גם כמקרה בודד.
הערה: AEBR – Association of European Border Regions
משה הרפז 