טיילת הקיקלופים

הגענו אל החוף. טיילת הקיקלופים. אפשר שתאמרו – ציקלופים. עניין של תרגום. C. אפשר כך ואפשר גם כך. יש אומרים כי השם סיציליה נגזר מן הקיקלופים. והללו היו תושביו הראשונים של האי. כך או כך נזכרים אנו באודיסאוס. באודיסאה שכתב הומרוס. ויודעים אתם כי בכתבי הומרוס יש יותר אמת היסטורית בצד דמיון פרוע. מה המינון? לא לנו המשפט. ובכל זאת נזכיר כי שליימן, שהלך בעקבות הסיפור, ומצא את טרויה, הוכיח לנו שבעיקרון היה הייתה איליאדה…

img_3055

img_3057

התיישבנו לרגע קט וקראנו את תרגומו הנהדר של שאול טשרניחובסקי (תש"ז, שוקן). עבורכם הקוראים המתמידים, אצטט רק שורות ספורות, ככל שיעמדו רוחי וסבלנותי ויעמוד גם כוחי במלאכת ההקלדה (איני מנקד ומשתמש, בדרך כלל, בכללי הכתיב המלא – יען כי ארוכה וממושכת היא מלאכת הניקוד..):

אנו הפלגנו משם, ולבנו דואב, ונבוא / ארץ בני הקיקלופים הזרים המתעבים משפט, / המה משליכים יהבם רק על בני-האלמוות, / כפם לא תיטע נטעים וחרוש לא יחרשו לעולם. /

[…]

נוכח מפרץ הים ליד ארץ עם הקיקלופים / אי משתרע תחוח, לא סמוך ולא רחוק מארץ, / נחפה יערות וכבד בעזים שגדלו שם פרא. / אפשר להושיב האי ולבנות בו משכנות-תפארה / יען כי אדמתו לא רעה. יבולה תישא בעתה, / וישנם שם כרים על חופי הים, ים השיבה, ומבואיו / רכים ורטובים, ולא הייתה לעולם חסרה הגפן. / ישנו גם מישור לחריש, והייתה הקמה נותנת / פריה בעתה וקציר, כי שמנה אדמתו, פוריה. / גם מבוא ימו מאוד נאה, ואינו זקוק לחבל, / גם לאבי-עוגן להשליך ולקשור זנב-ספינה בזיקים. / מים נאים ומפכים נשפכים לראש אותו מבוא, / נובעים מאחד הצורים, ותרזות מתמרות מסביב.

img_3068

img_3058

img_3059

נקצר: אודיסאוס עוצר את ספינתו באותו מפרץ מתואר, יורד אל החוף עם תריסר מאנשיו. מוצא את מערת הקיקלופ פוליפס, הקיקלופ מוצא אותו וזולל שניים לארוחת הצהרים. אודיסאוס משקה לשוכרה את הנפיל, מעוור את עינו האחת והיחידה, ובורח בעורמה, נאחז בשפעת צמרו של האייל המתעקל מתחת לכרסו ומצליח לחמוק מידיו של הענק המסומא. את עדרו של הקיקלופ הם מעמיסים על ספינתם וממרחק קורא אודיסאוס לקיקלופ ומנאצו יען כי לא קיבל את פניהם בסבר פנים והוסיף והגדיל וזבח את אורחיו ולכן הענישו אותו האלים. הלה יוצא מן המערה ומשליך סלעים אל הים:

ככה דברתי, ותעל חמתו הגדולה עד להשחית, / עקר משורשו שיא-סלע, ראש אחד ההרים הגדולים, / טלטלו וזרקו בספינה משחירת-החרטום, אל ראשה. / רגז הים ויזדעזע ממחץ הסלע המושלך. / שבו הגלים ויפנו אל-נוכח פני החרבה בשוטפם.

[…]

והוא שב וירם האבן, גדולה עוד מבראשונה, / ויטלטלנה ויזרקה בכוח-אדירים ואיום, / קלע אל זנב-האוניה משחירת-החרטום לשחתה. / עוד מעט וניפץ לשבבים את-ראשה של המרדיה. / רגז הים – ויזדעזע ממפץ האבן הגדולה, / גרפו הגלים הספינה נכחה אל-פני היבשת.

עמדנו על שפת הים. מביטים בסלעים כמו עלו מן האגדה:

img_3059

img_3065

img_3066

img_3069

היה חלון של זמן. אין מצב שלא אנצל זאת. כיוון שהתרשמנו, זוגתי ומחבר שורות אלה – הגיעה העת גם לרשום את ההתרשמות:

%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%93-155-154

%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%93-159-158

רישומים וצילומים: משה הרפז (טיילת הקיקלופים, קטניה, סיציליה, ספטמבר 2016). כל הזכויות שמורות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תרצה הכטר  On 30 בינואר 2017 at 12:22 PM

    גם בטיילת לאורך 17 המיילס בקליפורניה יש סלעים דומים שעליהם מקננות ציפורים כגון, נשרים ועוד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: