אֶמָאוּס

ימי החנוכה מאחורינו. אל דאגה. הם עוד ישובו. ויחלפו שוב ושוב ישובו. וחוזר חלילה. את המכונית החניתי ברחבת החנייה של אתר ההנצחה לשריון. הולכים, צפונה, בזהירות, לאורך דרך מס' 3, מן הצד הנכון של מעקה הבטיחות. ראו הוזהרתם. הנה הגענו אל אמאוס. כתיב מקובל של העיר הישנה. אך יש הגורסים כי צריך לכתוב עמאוס משום שלטענתם, הכפר הערבי שהתקיים כאן עד מלחמת הקוממיות והמשיך אל שנות השלטון הירדני, עמווס, שמר על השם הקדום. לפיכך אנו הולכים אלפיים שנה לאחור. אל מקורותינו. ואם כתוב בספר המקבים כי למקום קוראים אמאוס – מי אנו שנלין על כך. כך או כך, משלמים את דמי הכניסה, כך וכך ₪, ואתם בתוך האתר.

הנגישות אל האתר עם מכונית – לא משהו. רק מכיוון אחד. ואל תעזו לחצות קו לבן רציף. אגב, לפני מלחמת ששת הימים לא היה המקום נגיש כלל וכלל. עם הזמן ניתן לציין כי חל שיפור מסוים…

מפת עמק איילון [מקור: אנציקלופדיה אריאל]

לראשונה אנו שומעים על אמאוס בשל קרבות יהודה המכבי כנגד היוונים. לא בדיוק יוונים אלא סלווקים. כלומר ערב רב של סורים ועמעמים שונים ששהו במרחב שבין בין הנהרות לבין ארץ ישראל שנכבש ביעף ע"י אלכסנדר הגדול ונותר אצל שליש ממצביאיו… זה היה ב-166 לפני הספירה.

אנחנו נתחיל, כנהוג, מן ההתחלה:

"ויחל פחד יהודה ואחיו ויראתם נפלה על הגויים אשר סביבותיהם. ויגיע עד המלך שמו, ועל מלחמותיו סיפר כל העם. וכאשר שמע אנטיוכוס את הדברים האלה חרה אפו וישלח ויאסוף את כל צבאות ממלכתו, מחנה גדול מאוד.

[…]

ויבחר ליסיאס את תלמי בן דורימנס ואת ניקנור ואת גורגיאס, אנשים גיבורים מרעי המלך, וישלח עמם ארבעים אלף איש ושבעת אלפים פרשים. ללכת אל ארץ יהודה, להשחיתה כדבר המלך. ויסעו עם כל צבאם, ויבואו ויחנו ליד אמאוס, בארץ המישור. וישמעו רוכלי הארץ את שמעם ויקחו כסף וזהב לרוב מאוד וגם כבלים ויבואו אל המחנה לקחת את בני ישראל לעבדים. ויסתפחו עליהם חיל ארם וארץ פלשתים. וירא יהודה ואחיו כי רבו הרעות וכי הצבאות חונים בגבולותיהם, וידעו את דברי המלך, אשר ציווה לעשות בעם אובדן וכלה. ויאמרו איש אל אחיו: נקים את הריסות עמנו ונילחם למען עמנו ומקדשנו. ויאסף קהל להיות מוכנים למלחמה, להתפלל ולבקש חסד ורחמים.

[…]

ואחרי כן מינה יהודה ראשים לעם, שרי-אלפים ושרי-מאות ושרי-חמישים ושרי-עשרות. ויאמר [יהודה] לבוני בתים ולמארשי נשים ולנוטעי כרמים וליראים לשוב אל ביתו על פי התורה. ויסע המחנה ויחנו מדרום לאמאוס [כנראה שיבוש. יען כי יודעים אנו, ממקורות אחרים, כי מקום הכינוס היה במצפה, מצפון לירושלים, מקום הזכור לטוב מתקופת המלך שאול – מ"ה]. ויאמר יהודה: התאזרו והיו לבני-חיל, והייתם נכונים לבוקר למלחמה בגויים האלה, אשר נאספו עלינו להשמיד אותנו ואת מקדשנו. כי טוב לנו למות במלחמה, מאשר לראות ברעות עמנו ומקדשנו. וכאשר יהיה הרצון בשמים כן יעשה."[מקור: ספר מקבים א (תרגום ופירוש: אוריאל רפפורט), פרק ג פסוקים 60-25].

יהודה אפוא יושב בהר. במצפה אשר מצפון לירושלים. הצבא שהתקבץ חולק, כפי שלמדנו, לגדודים, פלוגות, מחלקות וצוותי קרב. צבא היוונים או הסורים, אם אפשר לכנות בשם כולל את הכוח הסלווקי, ממוקם במפגש המישור עם ההר. המצביאים הסלווקים למדו לקח מקרבות קודמים שניהלו מול יהודה. לא עוד תנועה בציר הררי ארוך שאינו מאפשר להפעיל את מלוא העוצמה – לבד מהכוח הקדמי – ובד בבד חשוף מכל עבר… אז הפעם חונים בפאתי ההר. במישור. וחוץ מזה נדרש שטח עצום להתמקמות. 40,000 לוחמי חי"ר באוהלים. שבעת אלפים הפרשים ליד סוסיהם… אין ברירה אלא להיאסף במישור. עמק איילון. הכוח של המלך הסלווקי נפרש ממנזר לטרון (דהיום) ועד למשמר איילון.

מפת מלחמות יהודה המכבי [מקור: ספר מקבים א, עמוד 154]

לאור לקחי העבר, מחליט אפוא גורגיאס לשנות את כללי המשחק:

"ויקח גורגיאס חמשת אלפים איש ואלף פרשים נבחרים, ויסע המחנה לילה. ליפול על מחנה היהודים ולהכותם פתאום, ובני החקרא היו לו מורי דרך. וישמע יהודה ויסע הוא והגיבורים להכות את צבא המלך אשר באמאוס, בעוד החילות פזורים מחוץ למחנה. ויבוא גורגיאס אל מחנה יהודה לילה ולא מצא [בו] איש. ויבקש אותם בהרים, כי אמר: נסים הם מפנינו. ובבוקר נראה יהודה בשפלה בשלושת אלפים איש, אך מגנים וחרבות לא היו להם כחפצם. ויראו מחנה גויים חזק ומבוצר ופרשים סובבים אותו, והם למודי מלחמה.

ויאמר יהודה לאנשים אשר עמו: אל תיראו מפני המונם ומפני עברתם אל תחתו. זכרו איך נושעו אבותינו בים סוף, כאשר רדף אותם פרעה בחיל. ועתה נצעק [אל] השמים, אם ירצה בנו ואם יזכור ברית אבותינו, ויכה את המחנה הזה לפנינו היום. וידעו כל הגויים כי יש גואל ומושיע לישראל. וישאו הנוכרים את עיניהם ויראו אותם באים לקראתם.

ויצאו מן המחנה למלחמה, ויתקעו אנשי יהודה [בחצוצרות], ויאסרו מלחמה ויכו את הגויים וינוסו אל המישור. והאחרונים נפלו כולם בקרב. וירדפו אותם עד גזר ועד שדות אדום ואשדוד ויבנה, ויפלו מהם שלושת אלפים איש. וישוב יהודה וחילו מלרדוף אחריהם. ויאמר אל העם: אל תחמדו את השלל, כי מלחמה לקראתנו. וגורגיאס וחילו בהר קרוב אלינו. רק עמדו עתה מול אויבנו והילחמו בהם, ואחר כך תקחו את שללם בבטחה. אך כילה יהודה את הדברים האלה, והנה נראה גדוד נשקף מן ההר.

וירא כי ניגפו [הסורים] וכי שורפים [המורדים] את המחנה, כי העשן אשר נראה גילה את אשר היה. והם בראותם זאת חרדו מאוד, ובראותם גם את מחנה יהודה במישור ערוך לקרב, נסו כולם אל ארץ פלשתים. ויהודה שב אל שלל המחנה, ויקחו זהב לרוב וכסף, ותכלת וארגמן-ים ועושר רב. ובשובם שרו והללו את השמים כי טוב, כי לעולם חסדו. ותהי תשועה גדולה בישראל ביום ההוא.[מקור: שם, פרק ד פסוקים 25-1].

מפת מערכת אמאוס [מקור: אטלס כרטא]

תעבור שנה בלבד. ליסיאס התאושש במהירות יחסית ממפלתו בקרב אמאוס. ויצא שוב לקרב כאשר הוא מגדיל את כוחו בכמעט 50%. דהיינו 60 אלף איש ו-5 אלף פרשים. ונפגשו השניים, הסורי ויהודה, לקרב בבית-צור. ועל מערכה זאת יסופר בנפרד. אגב, אפשר גם לעיין בספר מקבים ב.

ב-160 לפני הספירה ביצר אותה, את העיר אמאוס, באכחידס הסלווקי. חלפו שנים והורדוס, הפכה לעיר הראשית של פלך – טופארכיה. וארוס שרף אותה משום היותה מרכז לקנאים לאחר מות הורדוס. כאן לפי האגדה הנוצרית הופיע, או שמא התגלה שוב, ישוע, הוא ישו, יש"ו = יימח שמו וזכרו, לאחר שהוצא להורג ע"י הרומים, לפי המסופר אצל לוקאס, בפני עדת מאמיניו.

ב-68 למניינם חנה כאן המצביא אספסיאנוס בדרכו לעלות על ירושלים המורדת. בימי מרד בר-כוכבא שימשה העיר כמרכז של חיל מצב רומי שהתמודד עם המורדים מטעמנו באזור. פשט על מערות ומחילות המסתור ושב אל מקומו. ב-221 למניינם המירה העיר את שמה לניקופוליס, על שם האלה ניקי, אלת הניצחונות, וזאת ע"מ לקבל זכויות של עיר רומית. העיר הפכה, בתקופה הביזנטית, לנוצרית. השומרונים (הכותים בשפתנו) שהתגוררו בעיר הספיקו, במסגרת המרד הגדול שלהם שהתרחש במאה ה-6, להרוס את הבזיליקה של אמאוס לפני שנכנעו לקיסר הביזנטי זנון שכיסח אותם לחלוטין. כולל הרס המקדש על הר גריזים. מכה כה אנושה עד כי השומרונים לא התאוששו ממנה עד היום ונותרו רק מתי-מספר בשכם ובחולון…

כובש הולך וכובש בא. תור הערבים הגיע. ב-639 הגיע לכן אבן ג'בל עם צבא רב וגדול. וחנה במקום. פרצה מגיפה בקרב הכובשים ונספו בה כ-25,000 איש. רמלה הוקמה כמרכז שלטוני ואמאוס, מטבע הדברים, ירדה מגדולתה ונזנחה. גם הצלבנים הסתובבו כאן. ונבנה, לא רחוק מכאן מבצר. שאטו לה-טורון.

במפקד 1931 שעשו הבריטים "היו בעמואס 1,020 נפשות ו-224 בתים נושבים." [מקור" אנציקלופדיה אריאל, עמוד 207].

ואחרי שבקיאים אתם בהיסטוריה – אותה העברתי לכם על רגל אחת – שכן אתם יכולים להגיע למקורות הידע בקלי קלות בעזרת גוגל, ולבטח תעשו כך, הנה יוצאים אנו למסע:

כנסייה או לא – גם אנחנו בתמונה…

איני לוקח אחריות על השילוט… מעניין שאף לא אחד טרח לתקן…

תם הסיור באמאוס. מכאן הלכנו אל קברו של שיח' אבן ג'בל, ומשם אל משלט י"ד, ומשם אל אנדרטת חטיבה 7 ומשם אל שאטו לה-טורון, הטירה הצלבנית ממנה שאבו הערבים את השם לטרון, ואנו, ללא עוררין, אימצנו אותו, ומשם אל מגרש החניה שם חיכתה בצייתנות, ראויה לכל שבח, מכוניתי. אבל על כל אלה נספר בהזדמנויות אחרות.

צילומים: משה הרפז (7.2.2014). כל הזכויות שמורות.