המקל

המקל. שמעו סיפור:

"ר' לוי-יצחק היה פעם בלונדיני. שערו הצהוב לא האפיר לגמרי. שאריות של גוון צהבהב נשארו בזקן, בפאות, בגבות. הוא הרכיב משקפיים כהים על עיניו הטרוטות, ונשען על מקל שהיה שייך פעם לר' חַצקֵל'ה מקוזמיר. ר' לוי-יצחק סיפר שגבירים גדולים ניסו לקנות ממנו את המקל והציעו לו הון תועפות. אבל מי ימכור מקל שר' חצקל'ה הניח עליו את ידיו הקדושות?

ר' לוי-יצחק הרוויח את הוצאות המחיה שלו בעזרת המקל הזה. הוא נתן ליולדות שהתקשו ללדת להחזיק במקל, השאיל אותו לטובת ילדים חולי אדמת, שעלת, ובעלי זפק נפוח. בעזרת המקל הזה גירשו שדים, הבריחו דיבוקים, ריפאו שברים, מצאו כספים ותכשיטים שהוטמנו באדמה.

בימי החול, ר' לוי-יצחק הזיק את המקל אפילו בעת התפילה. רק בשבתות ובחגים היה מניח אותו במגירת השולחן בבית הכנסת, ונועל אותה. כעת שם את שתי ידיו על ראש המקל – ידיים מגוידות, שאצבעותיהן החיוורות מכוסה פלומת שֵֺער צהובה. ר' לוי-יצחק סמל ממיחושים בלב, בריאות ובכליות. בשיחות בין החסידים הסיקו שהמקל הזה לא מניח לו למות."

[מקור: יצחק בשביס-זינגר (2016), "שלוש מעשיות", בתוך: תשמעו סיפור!, מיידיש: בלהה רובינשטיין, עם עובד, ע' 109-108]

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: