דפדפתי בלוח השנה. אימתי יום האישה, האם, או משהו בדומה. ומצאתי שעוד יחלוף זמן רב עד שנחבור אליו. ועד אז – אולי אשכח את שרציתי לצטט בפניכם. לפיכך החלטתי שלא להמתין.
קראו לקטע המצוטט – מחווה לנשים באשר שם הן. וזה הולך כך:
"הקיסר קונרד ה-3, שהטיל מצור על גוולוף, דוכס בווריה, לא שעה לתחינותיהם של הנצורים, שהשפילו וביזו את עצמם כדי להשביע את רצונו, ולא ניאות לכרות ברית שלום בתנאים נוחים יותר מאשר שהנשים רמות הנעלה, אשר ישבו במצור עם הדוכס, יֵצאו אחר כבוד – יעזבו ברגל את העיר וייקחו עמן ככל שיוכלו לשאת עליהן. והן, ברוחב לבן, טיכסו עצה להעמיס על שכמיהן את בעליהן, את ילדיהן ואף את הדוכס עצמו. הקיסר היה כה שבע נחת לנוכח אצילות גבורתן עד שהזיל דמעות של שמחה, שיכך את כל האיבה העזה, הקטלנית והמרה שהגה לדוכס ומאותה שעה נהג אנושיות בו ובעמו." [מישל דה מונטיין (2007), המסות א, מצרפתית: אביבה ברק (הומי), שוקן, ע' 30-29].
והרקע ההיסטורי הוא: קונרד ה-3 (1152-1093), מלך גרמניה וקיסר רומי הקדושה מ-1138 ועד מותו. גוולף הוא שם המשפחה ששלטה בבווריה ב-1140, עת הטיל הקיסר מצור על העיר ויינסברג.
משה הרפז 