לידתו, חייו, מותו ויציאתו לפנסיה צבאית של קדוש

לידתו, חייו, מותו ויציאתו לפנסיה צבאית של קדוש:

במשפחה דתית, הולדתו של הבן הבכור נושאת עמה תמיד משמעות מיוחדת מאוד. בעיקר כשהלידה מתרחשת ביום של הקדוש החשוב ביותר של המקום. המקרה הזה לא היה שונה. אמו מחליטה להביע הוקרה לקרובה-רחוקה, דונה טרזה טביירה מרטינש דה בוּליוֺאֶש. אלא ש"פרננדו" – כך נקרא בנה של אותה דונה טרזה – לפי אמונה טפלה איברית עתיקה, היה כינויו של חסיד של השטן. לכן, כשסיים את הכשרתו כנזיר פרנציסקני זוטר, בקוּאימבּרָה (בשנת 1220), בנה של אותה דונה טרזה דוחה את שמו המקורי ובוחר להיקרא רק אנטוניו – שם שבלטינית משמעו "מי שניצב כחלוץ".

הוא נולד ב-15 באוגוסט 1195 (או אולי אף קודם לכן), חי חי ים טהורים ומת בשנתו. עירום, כפי שנהג לישון תמיד, על אף הקור. ב-13 ביוני מסוים (של שנת 1231), היום בשנה שבו ייוולד פסואה, הוא אומר את מילותיו האחרונות. "אני רואה את אדוני", והילדים צועקים ברחוב "הקדוש מת, הקדוש מת". המת הזה הוא אנטוניו הקדוש, שהיה עתיד להיות הקדוש של ליסבון (שבה נולד) וגם של פָּדוֺבָה (שבה הוא מת, במנזר המתבודדים של קהילת קַמְפוֺסַמְפְּייֶרוֺ). האפיפיור גרגוריוס התשיעי העלה אותו למעלת קדוש ב-30 במרץ 1232, סופו שהוא בותר לגזרים בשל אינטרסים של האמונה: זרועו השמאלית וסתו נשלחו לכפר ליד מרסי, כדי שיסגדו להם; גופו, ובכלל זה לשונו ושיניו (שלא היה בהם ולו חור אחד), בקריפטה של שרידים קדושים ליד פדובה.

אנטוניו מוכר גם כ"הקדוש הלוחם" בשל סיפור המקרה שבו הוא התמודד עם שדים שהותירו על גופו סימנים שהותירו על גופו סימנים של נשיכות, חבטות ושריטות, עד שברק גרם להם להימלט בריצה. הוא זיהה את ישו ואמר: "מדוע לא היית כאן מלכתחילה, כדי להציל אותי?" ואילו ישו השיב לו: "הייתי כאן, אבל הבטתי בך לוחם. כיוון שלחמת היטב, אהפוך את שמך למהולל". כיוון שוא לוחם, דגל הנס שלו אפילו יינשא בידיהם של חיילים פורטוגליים בניצחון במלחמת הרסטורציה, מול הספרדים של המרקיז מקָרָסֶנָה. מאוחר יותר, "בשל שירותו הפטריוטי", הוא נמשח לדרגה של מפקד גדוד בידיו של דום פדרו השני ("שוחר השלום") – 437 שנה לאחר מותו. לקדוש הלוחם הוענקה זכות לשכר חודשי, ששולם בקפידה למסדר הפרנציסקני.

מקור: ז'וזה פאולו קוולקנטי (2014), פרננדו פסואה – מעין אוטוביוגרפיה, מפורטוגזית: יורם מלצר, רימונים. ע': 26-25.