הנה מה חוללו לנו הפורטוגזים

הנה מה חוללו לנו הפורטוגזים במפנה שבין ימי הביניים לעת החדשה:

"כאשר גירשו מלכי קסטיליה את היהודים מאדמותיהם, מכר להם ז'וֺאָוֺ, מלך פורטוגל, בעבור שמונה אקו לנפש, זכות מקלט בארצו, בתנאי שביום קבוע מראש יתפנו מהן; הוא הבטיח לתת להם ספינות שיעבירום לאפריקה.

וביום המיועד, שלאחריו הותנה במפורש כי מי   שלא יעמדו בתנאי ההסכם יהיו לעבדים, ניתנו להם ספינות מעטות ומי שעלו עליהן עונו באכזריות וברשעות בידי המלחים ובין יתר ההשפלות שהשפילו אותם, האריכו את שהותם על הים, והשיטום הנה ושוב עד שאזלה כל הצידה שהביאו עמם ונאלצו לקנות מזון מידי שוביהם לאורך זמן ובמחיר רב כל-כך עד שלבסוף הורדו אל החוף בחוסר כל ורק כותנתם לעורם. משנודע דבר ההתעמרות הזו ליהודים שנותרו על היבשה, קיבלו עליהם מרביתם עול עבדות והיו בהם גם מי שהמירו את דתם למראית עין.

מנואל, בעלותו על כס המלוכה, שילח אותם תחילה לחופשי ואחר כך נמלך בדעתו וציווה עליהם לעזוב את ארצו ואף הקצה להם שלושה נמלים להפליג מהם. תקוותו הייתה, לדברי ההגמון אוֺסוֺריוֺ, הטוב בהיסטוריונים הלטיניים של ימינו, שהואיל והטובה שעשה עמם בתיתו להם את חירותם לא הניעה אותם לעבור על דתם, אולי יניעם לעשות זאת הפחד שמא ילסטמו אותם הימאים כאשר עשו לבני עמם לפניהם וכן גם הקושי לנטוש מדינה, שהורגלו לחיות בה בעושר וברווחה, ולהיזרק אל מחוזות לא נודעים וזרים להם. אבל בראותו כי נכזבה תקוותו והם כולם נחושים בדעתם לצאת למסע, סגר את שערי שניים מן הנמלים שהקצה להם כדי שמשך המסע, העינויים והאי נוחות הכרוכים בו יניעו כמה מהם לשנות את דעתם וגם כדי לצופף את כולם במקום אחד שייקל עליו להוציא לפועל את תוכניתו:

הוא ציווה על אנשיו לקרוע מבין ידי האבות והאמהות את כל הילדים בני הארבע עשרה ומטה, להרחיקם מעיניהם וממחיצתם ולהעבירם למקום שם יחונכו על ברכי דתנו אנו. אוסוריו אומר כי מעשה זה חולל מראות מחרידים; האהבה הטבעית השוררת בין הורים לילדיהם וכן גם דבקותם באמונתם העתיקה קוממו אותם נגד הצו האכזרי הזה. נראו שם אבות ואמהות רבים שטרפו את נפשם בכפם ואף מראות מזוויעים הרבה יותר כי היו בהם שמתוך אהבה ורחמים השליכו את ילדיהם הרכים אל בארות, למלטם מידי החוק. באשר לנותרים, משפקע המועד שקבע המלך מראש ובהיעדר כל דרך מילוט אחרת, לא יכלו אלא לשוב ולהימכר לעבדות. חלקם נעשה נוצרים; אבל מעטים הם הפורטוגלים הסבורים, אפילו היום, מקץ מאה שנים, כי אלה וצאצאיהם נוצרים נאמנים הם, אף כי ההרגל והזמן מיטיבים להשיא עצה יותר מכל אילוץ שהוא."

מקור: מישל דה מונטיין (2007), המסות א, מצרפתית: אביבה ברק (הומי), שוקן, ע' 81-80.

לה מונטיין כותב זאת במאה ה-16, כמאה שנה לאחר גירוש יהודי ספרד ופורטוגל. אנו במאה ה-21 וצחוק הגורל הוא שכיום, חמש מאות שנה וקצת יותר, מצביעים מחקרי DNA כי בדמם של כ-30% מקרב הפורטוגלים של זמננו, זורם דם יהודי… וכבר כתבתי על כך ברשימה אחרת.

כל זאת אינו מפריע לחלק מאתנו, לצור על שגרירויות מדינות חצי האי האיברי, בשביל לזכות באזרחות של המדינות הנ"ל ולזכות בדרכון המיוחל המאפשר להימנות על אזרחי האיחוד האירופי, שבשם השילוש הקדוש טבחו בנו, העלו אותנו על המוקד, או סתם מרטו את ציפורננו, קטמו את בהונותינו וקטעו את אברינו…

הבהרות:

[1] ז'ואו ה-2 היה מלך פורטוגל בשנים 1495-1481.

[2] מנואל ה-1, בן דודו של ז'ואו ה-2, מלך בפורטוגל בשנים 1521-1495.

[3] מנואל ה-1, ברצונו לשאת את איזבלה מארגון, הוציא צו, ב-1496, שמומש ב-1498, לגירוש היהודים מפורטוגל.

[4] בתיאור פרק היסטורי זה מסתמך מונטיין מסתמך על ספר שחיבר חֵירונימו אוֺסוֺריוֺ על המלך מנואל.

[5] מונטיין אינו מסתיר כי הוא צאצא של יהודים ספרדיים אנוסים מצד אמו, וזאת בצרפת הקתולית, שבאותה העת הייתה די ריקה מיהודים.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: