ההיסטוריה משופעת בסגידה של החיים בהווה לשרידים של המתים ולחפציהם. בתקווה שהללו יעזרו להם בעתיד… שכן לעיתים חסדי השמיים יורדים אל הקברים ופועלים מטעם השרידים.
והרי לכם אנקדוטה, די מצמררת אם חושבים לעומקו של עניין, אבל סיפור הוא סיפור, ומגיע לקוראים, שהגיעו עד כאן, שיסופר הסיפור:
"אדוארד ה-1, מלך אנגליה, נוכח לדעת, במלחמות הארוכות שהתנהלו בינו לבין רוברט, מלך סקוטלנד, עד כמה מועילה נוכחותו לענייניו וייחס את נצחונות צבאו לכך שהוא עצמו נכח בגופו בכל הקרבות. לפיכך, בשוכבו על ערש דווי, הוציא מבנו הבטחה בשבועה כי לאחר מותו ירתיחו את גופו במים, כדי להפריד את הבשר מן העצמות; את הבשר ציווה לקבור ואת העצמות הורה לו לשמור ולשאתן עמו ועם צבאו כל אימת שיהא עליו לצאת למלחמה בסקוטים, כאילו קשר הגורל את הניצחון לאיברי גופו לבלי השב."
מקור: מישל דה מונטיין (2007), המסות א, מצרפתית: אביבה ברק (הומי), שוקן, ע' 40.
והרקע ההיסטורי הוא: אדוארד ה-1 (1307-1239) מלך על אנגליה מ-1272 ועד מותו. רוברט ה-1 (1329-1274) מלך על סקוטלנד מ- 1306 ועד מותו. במסגרת מלחמות העצמאות של סקוטלנד, נלחמו השניים, זה בזה, החל מ-1296.
משה הרפז 