אזוריות (רגיונליזם)
"One cannot study everything, and there are always multiple ways of seeing a place: there is not a complete ‘portrait of a region’. Moreover, ‘regions’ only exist in relation to particular criteria. They are not ‘out there’ waiting to be discovered, they are our (and others) constructions." (Allen, Massey & Cochrane, 1998: 2)
השיח האירופי, בדרך כלל, מציב את אירופה בצל חוזה וסטפליה. אירופה כעולם פוסט-וסטפלי. הניו-רגיונליזם טומן בחובו גישה חלופית – אנליטית ופרשנית כאחד – שאמנם מכירה בחשיבות המתמשכת של מדינת-הלאום, אך מדגישה את הפוליטיקה הייחודית לכול אזור המנוהלת על-ידי שחקנים ברמה מקומית, בצד שחקנים מהמישור הארצי ושחקני חיזוק שמחוץ למדינה ולאזור.
גישות פוסט-וסטפליות מאופיינות בראיית האיחוד כאסופה של אזורים, חבלים ומרחבים, קבועים ומשתנים, שבהם שווקים וערים המקושרים ברשתות תחבורה ותקשורת שדרכן זורמים מידע, הון, סחורות, שירותים ובני-אדם. גישה זו, בניגוד לקודמתה, מציגה את האיחוד האירופי באור של דה-טריטוריליזציה.
רבים סבורים כי מדינת-הלאום הוחלפה ברמה ובתצורה חדשה של שלטוניות. קיטינג (Keating, 1997: 383) אינו נמנה על קבוצה זו. לטענתו מעולם לא היוותה מדינת-הלאום באירופה מונופול שלטוני וגם כיום עודנה משמשת שחקן פוליטי כבד-משקל. לא הופיעה היררכיה אזורית חדשה המחליפה את השיטה הישנה אלא צצו וצמחו צורות חדשות של פעילויות חבליות, מקומיות.
קיטינג סבור כי התרחשו באירופה, במרוצת המאה האחרונה, שלושה משברים המזוהים עם ייצוגים טריטוריאליים. המשבר הראשון היה בסוף המאה ה-19 כאשר חדרה המודרניות והביורוקרטיה לחברות מסורתיות. משבר שני בתחום האזוריות הופיע לאחר מלחמת העולם השנייה והתעצם במרוצת שנות ה-60 (של המאה הקודמת) ושורשיו נעוצים בדעיכת מדיניות הרווחה. החל משנות ה-80 שטף גל של רגיונליזם את אירופה – "אירופה גילתה את האזוריות". זהו המשבר השלישי. תופעה זו לא נשארה כתהליכים פנימיים במדינות אלא, להפך, קודמה וטופחה על-ידי האיחוד הלאומי והעולמיות. הביטוי לכך הוא ההבניה מחדש של מוסדות, שינויים פונקציונאליים וניידות פוליטית.
כאמור, חלו דעיכה וירידה בכוחו של השלטון המרכזי והתוצאה היא התגבשות ריבוד שלטוני המביא בעקבותיו דה-טריטוריאליזם. את התהליך הזה מכנים גיאוגרפים רבים בשם "רלטיביזם של סדר הגודל" ובשיח האירופי מועדף הביטוי "שלטון רב-שכבתי" (Blatter, 2004: 530) ובו הרובד הראשון הוא האיחוד האירופי, ברובד השני מצויה המדינה וברובד השלישי ממוקם האזור או החבל. חוקרים אחרים, שהאיחוד האירופי לאו דווקא ניצב בליבת מחקריהם, העניקו לתופעה סמליל חדש – "עולמקום" (Glocal) על-מנת לציין את התלות החזקה וההידודיות שבין השחקנים והסוכנים המקומיים לעולמיים. עד מהרה הפך הביטוי – עולמקום – לטרנד הן באירופה והן באמריקה הצפונית.
בלאטר (Blatter, 2004: 545) טוען כי אזורים בין-לאומיים, בהם מתקיים מכניזם של שלטון ספציפי במגוון תצורות, אמורים לתפוס מקום מרכזי במבנה האיחוד האירופי. אם תתחזק מגמה זו, ניתן לצפות לשינוי דרמטי ובו אלמנטים של עולמקום חוברים לכוחות במרחבי גבול משותף – טרנס-לאומיות, אינטגרציה ודה-צנטרליזציה של כלכלה מקומית – וביחד מאתגרים את השלטון המרכזי. תהליך הייצור של חבלי גבול משותפים מצביע על דומיננטיות של סוכנים ושחקנים מהמגזר הציבורי, על התייחסות וקנה מידה גיאוגרפיים חדים וברורים, על תכולה רווית תפקודים ועל יציבות זמנית.
בשלהי המאה ה-20 כתב מנואל קסטלס (Castells, 1966) כי מרחבי המקום יוחלפו במרחבי זרימה בשל העברת מידע מסיבית המונעת באמצעות טכנולוגיה תקשורתית דינאמית וכותרת ספרו, "עלייתה של חברת הרשת", מתארת את התופעה הצפויה. הוא לא היה החוקר היחיד שהגיע למסקנה כי המרחבים הנוכחיים מחליפים תצורה ואופי (ראו לדוגמה אצל סוז'ה [Soja, 2000]).
מרחבי המקום הטריטוריאליים כמו גם מדינת הלאום אינם עוד הבסיס היחידי על-פיו ניתן להגדיר קהילות פוליטיות. שיטת הפוליטיקה המודרנית שנפרשה בעולם במתכונת מרחבי מקום מפנה מקום חלקי לצידה, לתצורות נוספות. חבלי גבול משותפים היא תצורה אפשרית וסבירה להגדרת קהילה מקומית, פוליטית. בדרך שהאיחוד מתנהל בה נראה כי פעמיו לכיוון מרחב של זרימות כהגדרתו של קסטלס (Castells, 1997) שבו הקווים המפרידים, הגבולות, בין חוץ לפנים מטושטשים.
"גיאוגרפיה חבלית/אזורית חדשה" (Thift, 1983) הפכה עד מהרה בשנות ה-80 (של המאה הקודמת) לפרדיגמה אטרקטיבית. גילברט (Gilbert, 1988) בחן אזוריות על-ידי שילב בין השקפות שונות: מרקסיזם וגיאוגרפיה הומניסטית. האזוריות המשיכה להוות גורם משמעותי, מבחינת הגיאוגרפיה האנושית, גם בעשורים האחרונים. עם זאת צורפו, ככלים לבחינת האזוריות ולהבנתה, גישות ביקורתיות והשקפות מתחומי מחקר אחרים כגון כלכלה, תרבות, זהות ופוליטיקה.
פאסי (Paasi, 2002) סבור כי הגיאוגרפיה חבלית/אזורית החדשה נותרה אמביוולנטית למרות שחוקרים העלו הצורך בתפישה קונספטואלית חדשה ומעודכנת רק מעטים הציעו דרכים לכך. לפיכך לא הפכה גישה זו לגישה קוהרנטית אלא למטריה שבחסותה נוטלות חלק שיטות חקר שונות. בשני העשורים האחרונים פותחו תיאוריות ונפוצו רעיונות כיצד אזורים נוצרים, נבנים ומיוצרים מחדש, כחלק ממכלול רחב של הבניה חברתית של המרחב (Thrift, 1983; Paasi, 1991; Taylor, 1991; Allen et al, 1998; Macleod, 1998, 2001; Keating, 1997, 1998, 2001).
בשיח הנוכחי אזורים הולכים ונעשים מורכבים יותר ויותר, ומקורותיהם, מניעיהם וכיווני התפתחותם חבויים היטב תחת מעטה רב-שכבתי של פרקטיות חברתיות. היחסים החברתיים הם:
"Complex and unbounded lattice of articulations with internal relations of power and inequality and punctured by structural exclusions.” (Allen et al, 1998: 65)
התפתחות תיאוריות ורעיונות של אזוריות מאתגרת את הגבולות הקיימים שבין תחומי הידע השונים: רגיונליות, תרבות, כלכלה וגיאוגרפיה פוליטית. פאסי (Paasi, 2002) קורא לגיאוגרפים לייצר אג'נדה קוהרנטית עבור הגיאוגרפיה החבלית החדשה שאם לא כן נמצא עצמנו בסיטואציה אותה הגדיר בעבר ג'ונסטון (Johnston, 1991: 67): "אנו לא צריכים גיאוגרפיה אזורית אבל אנו כן צריכים אזורים בגיאוגרפיה".
רבים מהתיאורטיקנים שמים דגש על מגוון מבנים ומרחבים המתאפשרים בשל הגיאו-פוליטיקה הננקטת על-ידי האיחוד האירופי. יש המכנים זאת "הידודיות רב-שכבתית חיובית" (Scott, 2005: 432). לפנינו ניסיון לתפוש ולפרש את הגיאו-פוליטיקה העכשווית, בת-זמננו, בהעמדה השוואתית של אזורים: ישן מול חדש. האזוריות החדשה – מונח רב-קוטבי – ניתנת להגדרה כתהליך רב-ממדים של הידודיות מרחבית הכוללת מרכיבים של כלכלה, פוליטיקה, חברה ותרבות. למעשה זוהי "חבילה" של אמצעים, יותר מאשר אזור סחר חופשי, המאפשרים לימוד, הבנה, בחינה וניתוח אזור. זאת במקום תפישות קודמות שהתבססו על שאיפות פוליטיות למסד שליטה טריטוריאלית ולהקנות זהות קוהרנטית מקומית (Scott, 2005: 433).
מקורות המידע:
Allen, J., Massey, D. and Cochrane, A. (1998), Rethinking the region, Routledge, London.
Blatter, J. (2004), “'From spaces of place' to 'Spaces of floes'? Territorial and functional governance in cross-border regions in Europe and North America”, International Journal of Urban and Regional Research, Vol. 28, No. 3, p: 530-548.
Castells, M. (1996), The information age – economy, society and culture: Volume I – The rise of the network society, Blackwell, London.
Castells, M. (1997), The information age – economy, society and culture: Volume II – The power of identity, Blackwell, London.
Gilbert, A. (1988), "The new regional geography in English and French-speaking countries ", Progress in Human Geography, Vol. 12, p: 208-228.
Johnston, R. J. (1991), A question of place, Blackwell, Oxford.
Keating, M. (1997), “The invention of regions: Political restructuring and territorial government in Western Europe”, Environment and Planning C: Society and Polity, Vol. 15, p: 383-398.
Keating, M. (1998), The new regionalism in Western Europe: Territorial restructuring and political change, Edward Elgar, Cheltenham.
Keating, M. (2001), "Rethinking the region. Culture, Institutions and economic development in Catalonia and Galicia", European Urban and Regional Studies, Vol. 8, No. 1, p: 217-234.
Macleod, G. (1998), “In what sense a region? Place hybridity, symbolic shape, and institutional formation in (post-)modern Scotland ”, Political Geography, Vol. 17, p: 833-863.
Macleod, G. (2001), “New regionalism reconsidered: Globalization and the remaking of political economic”, International Journal of Urban and Regional Research, Vol. 25, No. 4, p: 804-829.
Paasi, A. (1991), “Deconstructing regions: notes on the scales of spatial life”, Environment and Planning A, Vol. 23, p: 239-254.
Paasi, A. (2002), "Place and region: regional worlds and words", Progress in Human Geography, Vol. 26, No. 6, p: 802-811.
Scott, J. W. (2005), “The EU and ‘Wider Europe’: Toward an alternative geopolitics of regional cooperation?”, Geopolitics, Vol. 10, p: 429-454.
Soja, E. W. (2000), Postmetropolis: Critical studies of cities and regions, Blackwell, Oxford.
Taylor P. (1991), “A theory and practice of regions: the case of Europes”, Environment and Planning D: Society and Space, Vol. 9, p: 183-195.
Thrift, N. (1983), “On the determination of social action in space and time”, Environment and Planning D: Society and Space, Vol. 1, No. 1, p: 23-57.
משה הרפז 