מבצר אירופה 31 – מרחבים חדשים: אירוזורים, חבלי גבול-משותף ואזורים חוצי-גבולות

מרחבים חדשים: אירוזורים, חבלי גבול-משותף ואזורים חוצי-גבולות

האיחוד האירופי כאזור

החזון המדיני-כלכלי מציב את אירופה המאוחדת מעל למדינת הלאום הסוברנית. כיוון הפיתוח, כפי שנראה לעיין, הוא חיפוש אחר אסטרטגיה חדשה – אירופיזציה. כבר היום משמשת המילה "אירופה" תחליף ל"אירופה המערבית" כשם ש"ארצות הברית של אמריקה" נכסה לעצמה את המושג "אמריקה".

האיחוד האירופי בראיית המקרו. באקלים הפוליטי-כלכלי הנוכחי מתגבשת צורה מרחבית חדשה – עולם תלת-קוטבי – המורכב מאירופה, צפון-אמריקה ודרום-מזרח אסיה ואוסטרליה. עולם זה רווי במושגים והגדרות: אזורים תת-לאומיים, אזורים מגשרי-לאום, אזורים סופר-לאומיים. טריטוריות כלכליות חדשות המכילות קבלני משנה של חצית-גבול ואזורי סחר חופשי בצד חומות מכסים והיטלים. נאט"ו והאיחוד האירופי הם ארגונים אזוריים. לארנר וולטרס (Larner & Walters) מצטטים את טענתם של מרק ביסון (Mark Beeson) וקנישקה יאאסוריה (Kanishka Jayasuriya) שערכו השוואה בין האיחוד האירופי ל-APEC:

European integration is an attempt to extend…liberal modes of political rationality to the regional level. In effect, regional programmers such as Single European Market (SEM) seek to accommodate both the logic of security and economy liberty by the invention of indirect forms of economic regulation at the regional level. Central to this liberal process is the constitution of European regional economic space as an independent and autonomous arena of economic security.

האיחוד האירופי נתפש, על-ידי לארנר וולטרס (Larner & Walters, 2002) כ"אזור-על". צמד החוקרים מציע "אזורי מקרו". במקום לבטא את השינויים הגיאוגרפיים שחלו במרוצת השנים במונחים של מעבר ממדינות-לאום לעולם גלובלי "יותר" ובו מרחבים על-לאומיים ומגשרי-לאום, מוצע להתבונן במשקפים של איחוד מרחבים לאומיים – אזורי מקרו. ייצוג האיחוד האירופי כמקרו-אזור הינו דרך נוספת להתבוננות, בחינה וחקירה של אזורים.

נטען רבות כי אזורים אינם ביטוי או המצאה של גיאוגרפים וחוקרים מתחומי ידע אחרים אלא "קהילות מדומיינות" באם נאמץ את גישתו של בנדיקט אנדרסון (2002) שנוצרו בידי אליטות מקומיות. ראוי לציין כי לאזורים שונים בעולם יש הגיונות פנימיים נפרדים. אולם, ברוב המקרים עדין כותבים ומדברים בהכללה על אזוריות חדשה, ולאו דווקא לפי לימוד וניתוח של מקרי בוחן.

הספרות הדנה בניו-רגיונליזם שואבת מצורות של נרטיבים לרבות קץ המלחמה הקרה, התמוטטות הסדר הדו-קוטבי ועליית הגלובליזציה. טענתם של לארנר וולטרס היא שההגדרה של אזור על-לאומי כקהילה מדומיינת הינה פשטנית למדי. בתמורה, מציעים החוקרים לבחון אזורים על סמך היבטים פוקויאניים – שלטוניות וגנאולוגיה – המעניקים למחקר, לדעתם, זווית רחבה יותר. השלטוניות נבחנת דרך קולוניאליזם ואימפריאליזם, ההכלה וההדרה, ליברליות, פונקציונליות, מקומיות ויזמות פנים-לאומית. הגנאולוגיה נחקרת באמצעות השפעת הקבצה ודירוג מעמדות של האוכלוסייה האזורית. החוקרים מציינים כי לעומת האזורים שנולדו לאחרונה – צפון-אמריקה ודרום-מזרח אסיה ואוסטרליה – הקרויים בפיהם "אזורי ינוקא", הרי שהאזוריות האירופית היא ללא צל של ספק "מערכת היסטורית וותיקה" ו"בעלת הרמה המתקדמת ביותר בעולם של הסדרים אזוריים" (421-420).

אנטוניו גואטרס, לשעבר ראש ממשלת פורטוגל, בנאומו באוניברסיטת המבולדט (Humboldt) שבברלין התבטא:

האיחוד האירופי – כארגון האזורי האמיתי והיחידי בעולם – נוטל תפקיד בסיסי בבנייה של ארכיטקטורה פוליטית חדשה וצריך שיתחזק בכך. אמנם נכונה העובדה שאירופה, באמצעות תהליך האינטגרציה, יכולה לפעול לא רק כאלמנט המקנה שיווי משקל ביחסים הבין-לאומיים אלא גם כסמן מוביל לחיזוק אזורים אחרים… רק באמצעות התארגנויות אזוריות חזקות, המשמרות – כול אחת לחוד – את המודלים החברתיים והפוליטיים, ניתן יהיה לבנות עולם רב-קוטבי ובכך להימנע משליטתה הבלתי-מוגבלת של הגלובליזציה המובילה להקצנת העוני, להנצחת הפערים הכלכליים ולשחיקה בזכויות האזרח, ברחבי העולם. (Scott, 2005: 438)

לכאורה לובש האיחוד האירופי חזות אזורית אחידה. אך לא כך הוא. עדין ישנן שונּות בין מדינות בנושאים שונים. כך למשל הממלכה המאוחדת ודנמרק לא החילו את האירו – המטבע המשותף. בריטניה ואירלנד טרם הצטרפו לגוש המדינות החתום על הסכם שנגן. האג'נדה החברתית בבריטניה ובצרפת שונה זו מזו. כאשר האיחוד האירופי מאפשר למדינות מסוימות להישאר מחוץ לאג'נדה המאוחדת בחלק מתחומי ההתייחסות נוצרת אינטגרציה יותר טובה בקרב שאר המדינות ומעגלי החפיפה יוצרים בסיס וגלעין מוצקים. הניו-רגיונליזם מתבטא ברב-ממדיות של הפוליטיקה הפנימית. למרות ההבדלים והניואנסים בין מדינות בנושאים רבים ומגוונים – האיחוד הוא איחוד לכול דבר ועניין.

מקורות מידע:

אנדרסון, ב. (2000), קהילות מדומיינות, האוניברסיטה הפתוחה, תל-אביב.

Beeson, M. and Jayasuriya, K (1998), "The political rationalities of regionalism: APEC and the EU in comparative perspective", The Pacific Review, Vol. 11, No. 3

Larner W. and Walters, W. (2002), “The political rationality of ‘new regionalism’: Toward a genealogy of region”, Theory and Society, Vol. 31, p: 391-432.

Scott, J. W. (2005), “The EU and ‘Wider Europe’: Toward an alternative geopolitics of regional cooperation?”, Geopolitics, Vol. 10, p: 429-454.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: