צפוף. בכל מקום אשר אליו תפנה במרוצת יום שגרתי – תאפוף אותך תחושת הצפיפות. אוכלוסיית העולם, וישראל בתוכה, כחלק מן החלד, הולכת וגדלה. לא בכדי מדד הצפיפות משחק תפקיד נכבד. צפיפות אוכלוסייה למ"ר, לקמ"ר, לדונם. מספר יח"ד. ועוד. נחילי אדם נאבקים להיכנס אל בטן המעלית או אל קרבי הרכבת. לא מאפשרים לרוצים לצאת לצאת… עמוס וצפוף בכבישים, על המדרכות, תוך מאבק ברוכבי האופניים המחושמלים ובבתי הקפה ביום שישי בבוקר. נסו למצוא כיסא ושולחן בבית קפה שמחשיב את עצמו בת"א, ביום שישי, ב-10:30. לא פשוט הדבר. ומה שלא יהיה פשוט – פשוט לא יהיה.
מעבר חצייה בשיבויה, טוקיו
הטוסטוסים שהחליפו את האופניים בסין…
וכל זאת מזכיר לי את שכתב המשורר, הפלמ"חניק, חיים גורי. שיר ללא שם. אנחנו נקרא לו, כמתבקש, צפוף (ואתם בוודאי סולחים לי שאיני מעתיק גם את הניקוד…):
צפוף. חם וצפוף. חם הביל וצפוף.
ונמשך ומחכה וצפוף.
כל-כך צפוף.
וגם שם, וגם הלאה, צפוף.
הנה עוד אחד עבדאי הולך ונדחק בצפוף,
מנסה, מה יכול להיות.
פוגש עוד צפוף, עוד צפוף על צפוף.
אין בנים יחידים בצפוף.
מצא זמן!
מי היה צריך גם אותו כנוסף,
כאומר משהו,
כשותק בצפוף.
כעת הוא חכם כבעל ניסיון. זהו זה.
לא נודע כי בא אל קרבו,
אובד בדומה, בצפוף.
כי גם שמה צפוף עד קצה עוד,
גם שמה הביל וזוכר ושואל, עד הודעה חדשה.
ומה לך צפופתי, [אהבתי חידוש לשוני זה – מ.ה.]
מה למדת היום?
מה רצית עוד לומר בצפוף?
מה חשבת להוסיף?
מקור: חיים גורי (2004), אני מלחמת אזרחים, עורך: דני הורוביץ, דניאלה די-נור – מוציאים לאור / מוסד ביאליק – ירושלים / הוצאת הקיבוץ המאוחד, ע' 233.
אויגורים נקבצים ברחובה של קשגר (מערב סין)
צאן מקובץ בשוק בע"ח בקשגר
צילומים: משה הרפז (פה ושם מרחבי העולם). כל הזכויות שמורות.
משה הרפז 