קניון סד. בסגול ולא בקמץ. יובל המתחתר אל נחל שקמה. והלז אל הים. איך נוצר? זהו שיעור בגיאומורפולוגיה. אך לא כאן המקום להעבירו. נסענו לראותו ולחוש בכפות הרגלים (בחסות סוליות הנעליים) את אדמתו. יורדים לכביש 20. מדרימים. דרך 4. דרך 40. עוצרים ומפקידים את המכונית בידיו הנאמנות של פיליפ. ההוא מן החווה. מחבר שורות אלו וזוגתו שתחיה מתחילים במסע. לא. אין לוקחים אנו איזה חמור לרפואה. אגב, הם נראים משומשים יתר על המידה…
עדיין הירוק שולט. שדות של אפונים. ותלתן. ומיני קמה. גוונים רבים מספור של ירוק. הרבה ירוקים. ואין הכוונה למצלצלים… אך הצהוב כבר מתחיל להודיע על השתלטותו העתידית. אביב. או-טו-טו קיץ. אנו בדיוק בעונת המעבר. והמצלמה צילמה. ותיעדה. דברים יפים. וגם מכוערים. תראו בהמשך. צילומים רבים. אולי רבים מדי. גלגלו חופשי בלי לערוך חשבון.
הכיוון הכללי מערב. סמן בולט בשטח הוא תל נג'ילה, מקום מפקדת חטיבת הנגב במלחמת הקוממיות ובעל עבר עשיר כולל השמועה שפרקו כאן, התורכים, בנסיגה צפונה מחמת סר גנרל אלנבי וגייסותיו, אוצר זהב, והטמינו. כי המסילה ניזוקה וכבד המשקל… אגדה, ככול האגדות. שלא מנעה חפירות כאלה ואחרות. אבל לא שמענו שמצאו. ואם מצאו, כלל היו אומרים לנו?
הולכים לאורך שרידי מסילת הברזל התורכית. ממשיכים בשדות. מתכננים להגיע לקצהו הצפוני של הקניון. דברים משתבשים. בערוצים עדיין מים גבוהים. והטרקטורונים שוקעים. אין מעבר להולך הרגל. אין קיצור דרך. אין גשר. בלית-ברירה משנים תכנית. פונים לאיגוף דרומי לכיוון התל. ומשם על שביל ישראל אל פתחו הדרומי של הקניון (שאף הוא נוטל חלק משביל ישראל). ואחר-כך? איך נחזור בלי לחזור בדיוק באותו המסלול? כבר נמצא פתרון. ניקח אזימוט אל החווה…
ובדרך חזרה אין מצב שלא נבקר בתל. ההוא עם העץ הבודד. מתחתיו המריאו לחופשה בתל-אביב מן הנגב הנצור. ממנו יצאו לכבוש את ח' מחאז. גם אז טעו וקראו למקום מאחז. ואולי היה זה נכון. נאחזו במשלט. 7 פעמים עברו הגבעות מן המצרים אלינו ולהיפך. הקוראים מתבקשים לקרוא את "ימי צקלג" של יזהר סמילנסקי (ס. יזהר בשבילכם). וגם את "אני פחדן אני" של ישראל ויסלר (פוצ'ו בשבילכם). אותה העלילה. אותן הדמויות. לשון אחר. והמהדירים מוזמנים לספר הפלמ"ח שכן חטיבת הנגב הייתה אחת מחטיבות הפלמ"ח.
צילומים: משה הרפז (25.3.2016). כל הזכויות שמורות.
משה הרפז 