מבצר אירופה 29 – בין הולנד לבין גרמניה

בקונגרס וינה, ב-1815, יצרו המעצמות הגדולות דאז מדינה חדשה בשם "ממלכת ארצות השפלה" (הולנד). היו אלה הימים הגדולים של המעצמות הגדולות – בריטניה הגדולה, צרפת, רוסיה הצארית, והקיסרות האוסטרו-הונגרית – שקבעו גבולות בין מדינות בגישת "Blue print". כאמור, לאחר מלחמת העולם השנייה, נשברה מסורת זו על קביעת גבולות והצנחתם מלמעלה. ב-1830, לאחר התקוממות המחוזות הדרומיים נוסדה בשטחים אלה מדינה חדשה – בלגיה, שקיבלה תוקף ואשרור לעצמאותה בקונגרס לונדון ב-1839. הגבול הרשמי של הולנד קיים, בתצורתו הנוכחית, מזה 190 שנה. זהו גבול מוסכם, מאושר, ממוסד, שנפרץ רק פעם אחת – במלחמת העולם השנייה (במלחמת העולם הראשונה שמרה הולנד על ניטרליות).

אנקה סטרוּוֵר (Strüver, 2004: 630-631) מביאה בפנינו את תוצאות מחקרה שנערך בגבול הגרמני-הולנדי. כאמור, קו זה הינו גבול פתוח, גבול פנימי בין חברות באיחוד. אנשים, בשל שונות במגוון סחורות ומוצרים ובשל הפרשי מחירים חוצים גבול מצד אחד לצד השני. שלא כמו בחבל אלזס-לורן, שיעור החוצים את הגבול באופן יום-יומי אינו מרשים. עובדה זו יכולה להיות מוסברת בקיומם של מכשולים כגון: תשתית תחבורה שאינה מפותחת, חוסר ידע או שפה שונה וכיוצא בזאת. מכאן מסיקה סטרוּוֵר כי אמנם הגבול הפיזי הוסר ונמחק כלא היה אך הגבול המנטלי שריר וקיים בלבם ובמוחותיהם של האנשים שמשני צדי הגבול, והשכן שמעבר גבול הוא האחר, הזר, שיש להישמר ולהיזהר מפניו.

סטרוּוֵר פורשת בפנינו את תהליך בניית הגבול מבעד משקפי הצגה המיועדת לבני נוער. ההצגה מתחילה בבמה ריקה וחשופה כאשר ברקע נשמעים קולות של ילדים:

A: Do you know what a border is

B: A line

A: A line you can't just cross! Between two countries

B: In the schoolyard. Between two stones in the wall

A: Wherever there are people, there are borders

C:  There's nothing special about borders. In football a border is just a white line in the grass

D: Hi! Can I join you

A, B & C: No

Then, a border guard carrying his small guardhouse walks onto the stage. He is looking for the border but everything looks the same and there are no landmarks. Talking to himself, he says: "There is no border – and I'm a customs officer, a border guard, I'm the man who decides whether someone may enter the country or should go abroad. I wonder, is this home? Or is this abroad? How can I recognize my country if everything is burned down?… Hey! I've found a kartoffel [potato]. Then this must be home. My country. Kartoffelland [Potato country]. But where's the border? Everything here looks the same

He begins to draw a line on the ground and decides which part is his country on account of the position of the potato… After he has finally decided to draw a line on the ground, he sits down inside his guardhouse and states: "Now I can sit I my guardhouse and look out. Because I can't stand those people from over there. They're not like me. They come from over there and I come from here. Imagine those people from over there… Just simply crossing the border and coming over here… They're not like me. They should stay over there

A woman enters the stage pushing a bicycle loaded with suitcases. She also finds the potato and sits down because of it. The border guard enthusiastically notices the arrival of a woman on a bicycle and begins to drag her, along with the bicycle and the suitcases, across the borderline into his 'home-country'. He is surprised that she did not recognize the border. They then start to talk about potatoes and to name potato dishes until the woman refers to a dish that makes her 'other' nationality perfectly clear for the border guard – kartoffelsalat [potato salad]. The guard becomes furious, drags the woman and – except for the bicycle – all her belongings to the other side of the border, draws a new borderline whereby 'his country' is enlarged, and shouts: "We never eat kartoffelsalat. Never. Get out! You just come here with all your stuff' and without me knowing, you sit yourself down on your fat ass in my country. How dare you to occupy my country…to take position, possession

In the silence that emerges from this insult, the audience listens to the song, 'I will beat you to death, because you are different', which deals with both fear and hatred of the other. Later, the woman invites the border guard to share cooked potatoes with her, but he refuses because she is on and from the 'wrong' side of the border. He declares: "As a border guard I can't just cross that line". And he doesn't want her to cross it either

Afterwards, the woman opens her suitcases and begins to tell a story, whereby she reveals aspects of her past. At the end of this story she articulates her desire for a home country, "a country to stay in,…to rest in and…to belong to", and builds a wall with her suitcases on the ground of the borderline. As a result, the border guard is put off for a while, but then tries to get a touch with the woman and to make amends with her by offering her a tulip across the wall

A bit later, the border guard begins to sing the song, 'I wish I could look into your head', which symbolizes his desire to reach a better understanding with the woman. But instead, the audience is now invited to look into the border guard's head in the form of dialogue between two potatoes H [Hass=Hatred] and A [Angst=Fear]

H:  What does she want from you? Kick her out! Send her away!…Strangers do not belong here. The way she looks. The way she talks. We look at her with disgust!…We hate her. And I would like… I would like…you to kill her

A: [cries] I am afraid. It is a good thing that I am afraid

H:  Fear. There is no hatred without fear. Hatred is an easy way out…If hatred disappears, then only chaos is left. Uncertainty, chaos

A: If she comes here then nothing remains the same. You can start all over again. How would you know what to think?…With her being here, everything would change. What do you get out of such an uncertain adventure? Your border wouldn't be a border any longer

Later, the woman invites the border guard to share her potatoes with him again. This time he joins her without even realizing that he crosses the border. After the meal she asks him once more whether it hurts when she touches the border, and he now admits that it does indeed hurt. Nevertheless, she starts to touch and then to caress the border and, while doing so, she blurs the line on the ground. This distracts the border guard and he realizes that 'if there's no border left…then…you could come over here just like that!…I don't know what to do with you if you're no longer from over there

The play closes with a dialogue between the woman and the border guard in which they agree that the border is gone. Still, the guard feels uneasy because 'after all that's happened between you and me, it's not so easy to believe you. You know…I don't trust you'. In the final scene, snow falls on the stage, and the border guard and the woman move their way into the guardhouse together

כיצד רואים הגרמנים את הולנד? מניתוח הממצאים עולה כי הולנד מצטיירת על-ידי הגרמנים כחופי ים לבילוי, משובצת חממות לגידול ירקות, גבינות, שדות של פרחי צבעונים, תחנות רוח וארץ מוצפת סמים וההולנדים עצמם מתוארים כפרגמטיים, מסורתיים, טולרנטיים יתר על המידה וצרי-אופקים. בכיוון האחר, גרמניה נתפשת על-ידי ההולנדים כמדינה גדולה מדי, קרובה מדי וכמי שלא ניתן לסמוך עליה יותר מהנחוץ. והגרמנים עצמם? הם נתפשים על-ידי ההולנדים כשמנים, דוגמטיים, ומשוללי חוש-הומור.

מראה מקום:

Strüver, A. (2004), “The region-building approach revisited: the continued othering of Russia in discourses of region-building in the European North”, Geopolitics, Vol. 9, No. 3, p: 627-648

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: