מה הקשר בין רוזן לבין מוכר מי דבש?

מה הקשר בין רוזן פולני שחמישית מפולין שייכת לו לבין אחד פלוני, מגליציה, שמוכר מי דבש? בין ערל לבין יהודי? בין גוי לבין אחד משלנו? אז זהו שיש קשר. מצאתי את הקשר. ליקט ש"י עגנון, בעת שהותו בגולה, סיפורים ואגדות מלוא חופניים. ומילא את ארון הספרים בכל טוב מקורות עמנו. עד שזה נשרף… ושב עגנון לארץ ישראל.

והרי הסיפור כפי שכתבו הנובליסט, בספרו "עיר ומלואה":

"סיפרתי שר' משה אהרן מוכר מי דבש היה. עכשיו אספר, מלבד שמצא פרנסתו בכבוד עסקיו הביאו עמהם ברכה לטובת הכלל, כמו שרואים מן המעשה שאירעו ברוזן מרוזני הארץ שהיה מושל על חבל ארץ שאין הסוס מגיע ביום אחד. אותו הרוזן עבר עבירה שאפילו לגביהם עבירה גדולה היא, שחטא באחותו ובבעלה. לסוף נכנסה בו קנאה ונתקנא בשניהם, בזה מחמת זו ובזו מחמת זה. לא היה יכול לעמוד בקנאותו, וביותר שכל זמן שלא נישאו זה לזה היו נשמעים לו, משנישאו זה לזה לא נשמעו לו. העמיד עליהם רוצחים והרגו את שניהם כאחד. לאחר מעשה התחיל לבו מציקו. לתקן את המעוות לא היה בידו ולהסיח דעתו ממעשיו לא היה יכול. ביקש להפיג דעתו, עשה משתאות והביא מזמרים ולצנים ובעלי שיחה. כל זמן שהיה יושב במשתה היין ואוכל ושותה והמזמרים מזמרים והליצנים מתלוצצים ובעלי שיחות מספרים שיחות מני קדם הסיע הזמן את הצער. כיון שפג היין ונדמו כלי השיר ובעלי השיחה כלתה שיחתם מפיהם והליצנים לא מצאו הלצות חזר לבו לענותו.

יצא לצוד ציד. פגע בחיה אחת. כונן כליו לירות בה. עמדה החיה ואמרה לו, הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את אחותך ואת בעלה. ולא תתמה שהכיר הרוזן בלשונה, והלוא בהמות חיות ועופות מדברים בלשון עברי, כמו שמצינו באתונו של בלעם, ואילו הרוזן לא הכיר לשון עברי, אלא בהמות חיות ועופות שאינן מוציאות מלה לבטלה ולא היו במעשה דור הפלגה נשתמרה לשונם בפיהם כבימים שהיתה כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים וכיון שפתחה את פיה ודיברה שמע הרוזן את שפתה. זרק את כלי המוות והתחיל רץ. פגע בבית יראתם. נכנס לשם וכרע והשתחווה לפני פסל יראתם והקיף אותו ואת פסל יראתם בדינרי זהב. ראה שהם מסבירים לו פנים, שכן עשאם האומן להסביר פנים לעובדיהם. פרק את טבעות הזהב שבאצבעותיו ושבכובעו ושבמנעליו ונתנו לכמרים ליקח בו חלב לעשות ממנו נרות ועוד שלח לכמרים חלב עתודים וכבשים, שהוא היה מתכוין לתת דרך אומדנא כמשקל אחותו ובעלה. אחר כמה ימים חזר ובא. ראה לאורם של הנרות צורת איש ואשה. טעה בהם שמבאי בית היראה הם, מיד הכיר שאחותו ובעלה הם. טעה בהם שהם חיים כיון שהביט בהם ראה שהם מתים. עמד לילך הלכו אחריו. הסתיר פניו מהם הם לא הניחו ממנו והיו מראים עצמם לפניו. פעמים בפנים שמחות, שהיו שמחים על המות שאיחד אותם ופעמים בפנים עצבות על שנטל חייהם מן העולם בזמן שהתחילו רואים חיים זה עם זה. לא יהודי בלבד שאם נכשל בעבירה חס ושלום העבירה עוקבת אחריו לצערו, אלא אף הם להבדיל עבירות שעשו מתנקמות בהם, אלא יהודי שנכשל בעבירה קלה צערו גדול. הם להבדיל עבירות קלות לא היו משגיחים בהן ולא הן משגיחות בהם. אבל יש עבירה ויש עבירה. וכבר עמדתי על כך בספרי ימים נוראים לגבי ווידוי על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע, והלוא כל החטאים באים מעצת יצר הרע, אלא שיש חטאים שאפילו יצר הרע מתבייש בהם, ויש חטאים שלא יצרו של האדם מפתה את האדם אלא האדם מפתה את יצרו ותולה בו את חטאו. והכל אחד לגבי החטא ואינו כן לדבי מורשי הלב לאחר החטא.

ראה הרוזן כמה כמה שהוא נותן ליראתם אינה עוזרת לו, אלא אדרבא מראה לו את חטאו בפנים הרבה. לך ידידי איני צריך לפרש שלא יראתו עשויה לעזור לעובדיה ולא יראתו עשויה להראות לבעלי עבירה את חטאם, איני מספר לך אלא מחשבותיו של הרוזן לאחר שבזבז ממון הרבה, מטבעות משובצות באבנים טובות ומרגליות על בית יראתם, עמד והלך אצל כומר הווידוי ונתוודה לפניו על עוונותיו.

הכמרים הגדולים שיודעים את השרים והרוזנים ומכירים את מעשיהם שומעים ווידויהם ומבקשים להם פתחי תשובה, כך אותו הכומר, שמע את מעשה הרוזן והיה מהרהר מה דרך תשובה אורה לו. כסף וזהב כבר פיזר נתן לבית היראה ומה לבקש עוד מן הרוזן. אם צדקה לעניים? כמה שיעור צדקה? אם כדי חיותו של עני? מה שמספיק לו לעני בשעת רעבונו אינו מספיק לו לאחר רעבונו, שכיון שהשביע נפשו שוב אינו מסתפק במה שרגיל אתה לתת לו. אמר לו הכומר לרוזן, קבר אחד יש במקום פלוני, בעל מופת גדול קבור שם, לך אצלו ודאי ישא לך פנים ויבקש מחילה על עוונותיך. אבל אל תראה גדולה לפניו ואל תבוא במרכבה וסוסים, לך אצלו ברגל כשאר כל מבקשי תשובה והחלף את בגדיך בבגדים פשוטים, שפעמים רוצים הם להראות להמון העם שאין הם משגיחים בשרים ובאדונים.

עשה הרוזן כעצתו של כומר הווידוי. שילח את רכבו ואת מרכבתו וסוסיו והחליף את בגדיו בבגדים פשוטים והלך ברגליו עד שהגיע למקום שאמר לו הכומר. בא לשם ועשה כשם שנוהגים הם לעשות על קברי קדשיהם. פשט את זרועותיו אחת לכאן ואחת לכאן ושיווה לגופו צורת צלב. לאחר שעמד כמה שעמד הלך והשתטח על הקבר באורך וברוחב בדמות שתי ועירוב. ועוד כמה עשיות עשה כדרך שהם עושים על קברי קדשיהם. לך ידידי איני צריך לומר שכל יגיעותיו לא הועילו לא ולא כלום כשם שלא הועילו לשאר כל החוטאים והפורעים שבאו לבקש תשובה על עוונותיהם. אדרבא ניתוספה לו טרחה על טרחתו, ששמע שיש ארץ אחת אגיפט"ן היא נקראת, היא מצרים בלשון הקודש ושם סמוך לארץ אגיפט"ן היינו מצרים מערות הרבה חצובות בהר. אנשי קודש חצבו את המערות ושם היו עושים את ימיהם. זה מתוך כריעת ברכים, וזה מתוך נפילת אפים, זה מתוך פישוט ימין או שמאל, וזה מתוך שתיקה או הרמת קול, זה מתוך גיחות וזה מתוך גניחות, זה מתוך יבבות וזה מתוך מחשבות. ובתוך אותן המערות מערה אחת נמצאת ובתוכה קבור איש קדוש ומקודש, שכל זמן שהיה בחור היה חוטא עד לשמים. כיון שהזקין נתחרט על מעשיו והניח את כל עסקי העולם וכל תאוותיו ויצא למדברה של עירו הרחק הרחק מכל יישוב וחצב לו מערה כדי חצי קומתו ועמד שם על רגליו ולא אכל ולא שתה ולא רחץ את בשרו במים עד שהעלה גופו פצעים ועלו הפצעים מוגלא והיו התולעים רוכשות מבשרו ומלחכות את דמו והוא לא השגיח בהן, כאילו לא היה חש בהן, שהיה פיו מלא תהלות ליראתם שהורה לו דרך תשובה שכזו. נשמע הדבר והתחילו באים לראות, שכל הרואה היה בא ליד הרהורי תשובה. ראה הכומר הגדול ובנה סמוך למערה בית והושיב בו נזירים, כדי שילמדו הנזירים ולא ילכו אחר תאוותיהם. לא היו ימים מרובים עד שמת אותו קדוש. קברוהו במערה שחצב לו בחייו.

היה שם נזיר אחד שהיה רגיל לילך לאותה מערה כדי להתבודד שם. יום אחד בא ושמע קול יוצא מן המערה. הטה אזניו ושמע את הקול ואילו מה לשון הקול אומר לא שמע, שהוא לא היה מלומד בלשונות. הלך והודיע לראש המנזר.

יצא ראש המנזר ועמו סגנו ועמהם כמה מזקני בית הנזירים. מהם מלומדים ובקיאים בכל ספרי היראה. גדול מכולם רבם של הנזירים, מלד בקיאותו בספרי דתיהם הכיר בלשונות שונות שאין כל אדם מכיר, כמו שנראה בסמוך.

באו והטו אוזן ושמעו קול ואילו מה הלשון לא הכירו. שאל אותם רבם של הנזירים, שמעתם? ענו כולם ואמרו, שמענו. – ומה שמעתם? הודו כולם ואמרו, קול שמענו מלה לא שמענו. אמר להם רבם, אם כן אני אספר לכם מה הקול אומר. ענו כולם ואמרו, הואילה נא אדוננו ואמור לנו. אמר להם, שמעתי שהתולעים שהיו מרחשות מגופו אומרות זו לזו, עכשיו שהוא מת מי יאכילנו בשר, מי ישקנו דם. ושמעתי שתולעת אחת אמרה, עד שאתן מצטערות על אכילתכן ושתייתכן שחסרתן שמחו וגילו על שאתן נמצאות במערה אחת עמו, ששמעתי שהכריזו עליו בשמים שכל מי שלן שלושה לילות במערתנו אפילו עשה עוונות שאין עליהן כפרה כולן מחולים לו. כיון ששמעו הנזירים כך אמרו כדאי הדבר שישמע בין הבריות, שבעון הדור מרובים החטאים. הלכו ופרסמו את הדבר בעולם.

באמת רבים מן הכמרים אמרו מגזם הוא, לא תולעים דיברו אלא צפרים, שכל זמן שהיה אותו הקדוש חי היה מפזר את אכלו לצפרים ועכשיו שמת היו מבכות את מחסורן, חוץ מאותה הציפור שנשמתה היתה חשובה בעיניה מגופה. אם כך ואם כך, לגוף הענין אין הפרש, כל חוטא שלן במערת הקדוש הרגיש בבוקר כאילו נתפרק מכל עוונותיו.

משנשמעו הדברים בעולם התחילו באים מכל הארצות כל מיני בעלי עבירה אנשים ונשים ולנים שם לילה שני לילות שלושה לילות, לפי גודל החטא שחטאו. לך ידידי איני צריך לומר שלא נמחלו להם עוונותיהם, אלא לואי שלא הוסיפו חטא על חטאותיהם.

שמע הרוזן את כחה של המערה ולא מצא לגופו טוב אלא למהר ולרוץ לשם, שהיו עוונותיו מצערים אותו עד כדי טירוף הדעת. אבל דעתו עמדה לו ולא נטרפה. אין צורך לומר שלא בזכות עצמו אלא בזכות ר' משה אהרן ראש קהל עדת ישראל שבביטשאטש. ומה ענין ר' משה אהרן אצל אותו הרוזן? נמתין ונשמע.

מכאן הניח הרוזן את קברו של אותו בעל מופת, שבחייו מופתיו לא היו מופתים קל וחומר במיתתו. וכבר היה הרוזן משתומם על כומר הווידוי שיעץ לו לכתת רגליו אצל הקבר הזה שאין לו תשועה ממנו בזמן שיש קבר אחר שהכל אומרים עליו שהוא מרפא לכל חוטא. מתוך שהיה הרוזן משתומם על עצתו של כומר הוידוי בא לידי פקפוק בלמדנותו של כומר הווידוי. ואף על פי שפקפק בלמדנותו לא שינה מעצתו לגבי הליכה ברגל, שכן כל בעלי עבירה שבאו אצל הקבר ברגל באו.

בדרך נזדווגו לו אנשים ונשים שהיו בהולים להגיע לארץ אגיפט"ן היינו מצרים כדי ללון במערת הקדוש וליפטר מעינוייהם, שהיו עוונותיהם מענים אותם בלא הפסק. יותר מכולם הרוזן, מפני אחותו ובעלה שהיו מבהילים אותו בהקיץ ובחלום, בהקיץ כמו שכבר סיפרתי, בחלום, דבר זה כך אני מפרש אותו, מיום ששמע על לינות שבמערה היה מהרהר על לינת המערה והיה בא מתוך הרהוריו לידי שינה וכיון שנתנמנם ונרדם באו אחותו ובעלה להראות לו פנים ומתוך שהיו מתרעמים עליו שרצחם בשעת הנאתם היו מראים לו פנים זעומות.

מהלכים להם בעלי עבירה כתות כתות, חבורות חבורות. פעמים מהלך הרוזן עמהם פעמים מהלך הוא יחידי. רואים הם שהוא מהלך יחידי אומרים הם לו, לעשות עבירות היה לך כח, לעשות תשובה אין בך כח. טול רגליך פיגול, שאם לאו נעזוב אותך ולא תמצא את הדרך. מתאמץ הוא לילך ואינו יכול. לעשות עבירות היה יכול, לעשות תשובה אינו יכול. ראו בני חבורתו שסר כחו ריחמו עליו והתחילו תומכים בו להקל עליו את טורח הדרך. פעמים תומך בו איש ופעמים אשה. מגרר הרוזן את רגליו ועוצם עיניו, שמתיירא הוא שמא זו שתומכת בו היא אחותו וזה שתומך בו הוא בעלה. פתאום אומר אחד מתומכיו די לי שאני גורר עמי את עוונותי ואיני רוצה לגרור עמי עוונותיו של זה והרי הוא מניחו והולך לו. משתייר הרוזן עם אחר מבעלי העבירה. כדי לקצר את הדרך מספר לו זה מקצת מן העבירות שעבר. שומע הרוזן ומשתומם לא על העבירות שעבר זה, אלא על קולו של זה, שקולו כקול איש שמספר עוונותיו ומתענג לזכרם. נושא הרוזן עיניו ומביט אילך ואילך. רבים מאנשי החבורה כבר התרחקו. מכל מקום רואה הוא אותם. כולם כאחד דומים. הנשים דומות לאחותו והגברים דומים לבעל אחותו. או אפשר כולם אחותו ובעל אחותו. מצד השכל דבר שאי אפשר הוא, שאחת היתה אחותו ואילו כאן נשים רבות. ועוד, אחותו הרי נרצחה שהרי העמיד עליה רוצח ורצח אותה, ואילו כאן כל הנשים חיות. כיוצא בהן הגברים. מצד השכל דבר שאי אפשר הוא, מצד שהם מראים את עצמם כל השכל בטל ומבוטל. אם עדין דעתו לא נטרפה ודאי הוא שתטרף עוד קודם שיגיע ללון במערה. דעתו לא נטרפה לא בהליכתו למערה ולא בחזירתו מן המערה, כמו שכבר רמזתי קודם לכן ורמזתי את הטעם. מהלכים להם בעלי העבירות כתות כתות חבורות חבורות, אנשים ונשים. ארוכה הדרך, אין סוף לדרך. אבל מי שלא פג שכלו יודע לקצר את הדרך אם בשיחות מרעים ואם בשיחות מני קדם. משיחה לשיחה מגיע אדם אצל עצמו ומספר את שאירע לו, ודרך שיחתו מגלה את הטעם מה ראה שקיבל עליו לילך בדרך רחוקה שכזו. וכיון שבא לידי שיחה מספר והולך ואינו מכסה את פשעיו ומקצר מתוך כך את הדרך. קשה היא העבירה. אדם הולך לעשות עבירה כמה יגיעות הוא יגע, כמה טרחות הוא טורח. נזכר אדם בעבירה שעבר יש לו געגועין עליה. אם אין אתה שומע זה מפיו אתה שומע זה מקולו. כל עבירה ועבירה בוראת לה מין ניגון מיוחד וכשבעל העבירה מספר את העבירה בניגון מיוחד הוא מספר לפי טובה של העבירה. ועל כל עבירה ועבירה מזכירים שמו של קדוש, שהזכרת שמו מיאה לידי תשובה על אותה העבירה. מאחר שאין לנו עסק בקדשיהם ואין צריך לומר בעבירות שלהם נניח אותם בעוונותיהם ונחזור אצל הרוזן.

אחרי טלטולים הרבה ויגיעות בלא שיעור הגיע לארץ אגיפט"ן היינו מצרים. מצא שם חבורה שהלכה למדברה של העיר למערת הקדוש, שבני החבורה שלו שיצא עמהם הניחה אותו בדרך. יש שהניחו אותו מחמת שהיה קשה להם לראות ביגיעותיו ויש שהניחו אותו מפני שהניחו דרך תשובה, שפעמים במקום התשובה החטאת רובצת. דרך רמז ארמז, בהליכתם ראה איש אשה שמצא קורת רוח ממנה והלכו למקום שהלכו ולא נתנו דעתם עוד על מערת הקדוש לבקש מלפניו רחמים שיתפלל עליו. מפני שהארכתי עד כאן אקצר מכאן ואילך.

הקיצור הגיע הרוזן למדברה של העיר ובא אצל המערה. לן לילה אחד. ולמחר היה כאיש חדש. נסתלקו ממנו שני מלויו הרעים היינו אחותו ובעלה ולא הראו לו עוד פנים. אבל קדחת קשה אחזתו והיתה מנערתו ומטלטלתו. איני בקי בספרי רפואות ואיני יודע אם כבר בדורו של הרוזן היו קוראים לאותה קדחת קדחת המערות, לפי כל הסימנים קדחת המערות אחזתו. מפני עצם תחלואיו שכח את אחותו ואת בעלה שהוא העמיד עליהם רוצחים ורצחו אותם. ואף על פי שאין זו מחלה עוברת מאדם לאדם נתרחקו ממנו אחותו ובעלה ואף בחלומות לא הבהילוהו.

יום אחד בא שר וגדול משרי האומות לסייר את הארץ וכל אשר בה. לאחר שראה את כל המקומות שהראו לו ביקש לראות את המקומות שלא הראו לו. וכדרך השרים הגדולים שבארצם אינם נותנים דעתם על משכנות העניים והאביונים כאן במדינה אחרת ביקש לראות אותם ואת עניים. כמה כמה שהזהירו אותו שלא יוכל לעמוד מפני ריחם שיתבהל מחמת מצוקתם שיקוץ מפני מראיהם. הוא באחת ומי ישיבנו רוצה הוא לראות את העניים והאביונים אותם ואת רבצם. בכן דרך הילוכו הגיע השר לאותו בית תחלואים שהרוזן היה מתגורר שם. הביט עליו וראה שאינו כשאר כל הקבצנים. אמר להם למלויו דבר בשבחו של אותו חולה, ובלשון צרפתית אמר כדי שלא יבין החולה. שמע הרוזן והשיב לו בלשון צרפת. התחיל השר תמיה. אמר לו, לפי סגנון הלשון רואה אני שאין אתה כשאר הקבצנים, מי אתה ומה הביאך לכאן? אמר לו הרוזן מי הוא וכן שמחמת ענין שהיה לו נטפל להולכי רגל שהלכו למערת אותו קדוש ולן עמהם במערת הקדוש ומכאן שהיה שם אחזה אותו הקדחת. מיד לקחו השר במרכבתו והביאו למלונו והפשיטו אותו את בגדיו הצואים ולבשו אותו בגדים נאים לפי כבודו ונתן לו מטה והעמיד רופא ורפואות וכשרפתה מחלתו קצת, שכר לו מרכבה וסוסים והעמיד לו רכב כדי שיחזירנו לארצו ולמקומו ונתן לו בתורת הלואה ארנקים מלאים דינרי זהב.

בכן נסע הרוזן לחזור לארצו ולמקומו, ובכל כרך וכרך שעשה שם שאל ברופאים. הרופאים רופאים גדולים היו ושכר ששילם להם יקר היה מזהב והרפואות שכתבו לו היו יקרות מפז. רפאות תעלה לא העלו. אדרבא התישו את כחו יותר, כדרך הרפואות העדינות, כל שהן יקרות יותר כחן פוחת. אומרות הן הרפואות אם אתה חשוב בעיניך כל כך שאתה סבור שיש לך רשות להטריח אותנו אין אתה חשוב בעינינו לשמשך. שמע שבמדינה פלונית דר רופא גדול סחורני שמו שכל המלכים והקיסרים מתרפאים על ידו. נסע אצלו. המתין כמה שהמתין עד שנתקבל אצלו, שהיה הרופא טרוד בפילגשו של הקיסר. סוף סוף נתקבל הרוזן אצל הרופא. בדקו הרופא ואמר לא היתה בך כל מחלה, אלא כל המחלה שמו בך הרופאים בתרופותיהם ואילו באת אצלי מיד לא היית צריך לקנות לך בכספך מחלה קשה שכזו ששמו בך הרופאים. מכל מקום אנסה ואעשה כל מה שבידי לרפא אותך.

החזיק בו הרופא ימים הרבה וניסה בו כל מיני רפואות. תחילה כדי להתיש כחן של הרפואות שנתנו לו הרופאים השונים ואחר כך כדי להתרפא על ידן ואחר כך כדי לחזור לבריאותו. וקרוב היה הרוזן לחזור לבריאותו, ששמע בקול הרופא ושתה את כל הרפואות שנתן לו, אלא שהרופא טרוד היה הרבה, שאחר שפגעה המחלה בפילגשו של הקיסר פגעה המחלה בארכיהגמון, ולא בו בלבד אלא בבני אחותו של הארכיהגמון ובכמה שרים ושרות, שכן דרך אותה המחלה כיון שפוגעת בזה פוגעת בזה. ואף המשרתים והמשרתות אינם מתנקים מן המחלה והרבה הרבה צריכים הרופאים להתעסק בחולים ופעמים אף במשרתים ובמשרתות, שיכולים הם לסכן את כל המדינה ואף את הקיסר ואת הקיסרית.

ראה הרוזן שימיו עוברים עד שמתקבל אצל הרופא. אמר בלבו, אסע בינתיים לארצי ולעירי ואראה מה נעשה שם. באמת כל זמן שהיה בארצו ובעירו לא נתן דעתו על המעשים שנעשים שם שהיה טרוד בתענוגותיו, עכשיו שהיה רחוק ממקומו דומה היה עליו שחייב הוא לחזור לארצו ולמקומו לתת דעתו על מעשיהם.

בכך הניח את הרופא ואת עירו ואת ארצו של הרופא והתחיל נוסע והולך לארץ מולדתו שלו ולחבל נחלתו. מפאת חמת הקדחת הסיע דעתו מאחותו ומבעלה שגרמו לו למה שגרמו שאלמלא הם לא היה צריך ללון במערת הקדוש שהביא עליו את הקדחת. אוי הקדחת הזאת, עד שלא באה זו סבור שאין עינוי כעינוי הנפש, על ידי הקדחת הכיר שפעמים יסורי הגוף קשים כיסורי הנפש.

לא הגיע הרוזן לארץ אחוזתו עד שאחזה בו הקדחת והביאה עליו יסורים קשים ומרים. צעק ממכאוביו, קץ כל העולם, לואי שתבוא כליה על כל העולם כולו ועל אותו אדם. כלפי עצמו אמר הרוזן כך. ראה הרכב את יסורי אדוניו ועוצם מכאוביו. ריחם הרכב על אדוניו ואמר לו, ברשותך אדוני אם על אדוני טוב נסע לעיר הקרובה ויפוש קמעה ויחליף כח ואחר כך נסע לעירו של אדומי. רואה אני עיר לא רחוקה מכאן. אם על אדוני טוב אביא את אדוני לעיר. ואולי ישאל אדוני ברופא ויקל על אדוני את יסוריו. נסעו והגיעו לעיר. ואותה העיר בוטשאטש היתה. נזדמן הדבר שעמדה המרכבה סמוך לביתו של ר' משה אהרן מוכר מי דבש ראש קהל עדת ביטשאטש, שהיה ביתו עומד בין גשר הנחשים ולבית החיים ועדיין לא היה שם לא גשר ולא בית החיים אלא מקום מרעה היה שם, ושם היו רוכבי הסוסים ונוסעי עגלות רועים את סוסיהם ומשקים אותם ממימי הנחל.

שמע ר' משה אהרן קול גלגלי המרכבה. הציץ מן החלון וראה מרכבה רתומה לארבעה סוסים עומדת. הבין מדעתו ששר גדול יושב במרכבה. יצא ר' משה אהרן ואמר לו לרוזן סורה נא אדוני לביתי ותנוח עד אשר ישקה הרכב את הסוסים ועד אשר יתן להם את אכלם.

ירד הרוזן מן המרכבה ונכנס לביתו של ר' משה אהרן. אמר הרוזן, ריח מי דבש אני מריח. מזוג לי כוס. מזג לו כוס. לא הספיק הרוזן לאחוז את הכוס בידו עד שאחזה בו הקדחת והיתה מנערתו ומטלטלתו פחדי פחדים. ראה ר' משה אהרן את מכאוביו ואמר לו, מקובל אני מאבותי שאין מחלה שאין לה רפואה, ופעמים הקב"ה בורא את הרפואה קודם למכה. שכב אדוני על המטה ואני אתן לך כוס לשתות ואם ירצה השם זו תהא רפואתך.

הפשיט אותו ר' משה אהרן את בגדיו והשכיבו על מטתו שאצל התנור והלך וירד לתוך המרתף ופשפש בין החביות כמה שפשפש עד שמצא חבית של מי דבש שקנה אביו ר' נחמיה לפני חמישים שנה מידי שר אחד אחר שעמדה החבית במרתפו של בית השר קרוב למאתים שנה. מזג ר' משה אהרן קדירה גדולה, שבקושי אדם יכול לטלטל אותה. העלה את הקדירה מן המרתף לביתו ונטל כוס גדולה ומזג בה מן המשקה ובא לחד משכבו ואמר לו לרוזן שתה אדוני ואם מעט לך אתן לך עוד כוס. ומובטח אני לאחר שתשתה מן המשקה הזה תעמוד בריא ותשכח את מחלתך ואת כל רופאי אליל שהטריחו עליך בסמים שלהם.

שתה הרוזן כוס אחת גדולה וביקש עוד כוס. לא הגיע כוס שני לפיו עד שאחזתו שינה ותנמנם ונרדם. כיסה ר' משה אהרן את הרוזן בכסתות הרבה ואת הרכב שלח ר' משה אהרן לעירו של הרוזן להכין את העיר ואת הארמון לקראת הרוזן שבעוד שלושה ימים יחזור לעירו ולביתו.

נסע הרכב לעירו ולביתו של הרוזן והרוזן היה מוטל על מטתו של ר' משה אהרן כשהוא ישן ומעלה זיעה עד שכל המצעות שהציע לו ר' משה אהרן וכל הכרים והכסתות היו משוטטים במים. ועדיין היה ר' משה אהרן מוסיף והולך ואף הם ריכבו במים מחמת זיעת הרוזן.

לסוף שני ימים ננער הרוזן ופקח את עיניו. כיון שפקח את עיניו חזרו ונעצמו. ליום עוד אחד עמד הרוזן כמי שחזר לבריאותו. הביט הרוזן על ר' משה אהרן ואמר לו, כמדומני שכבר ראיתי אותך. היכן ראיתי אותך? לא בארץ מצרים, לא כי אלא בעיר רומי, או אולי בצרפת או בגרממיה. כך הזכיר הרוזן כמה ארצות ועיירות וכרכים. לבסוף תפס עצמו במצחו וקרא בשמחה, הלוא אתה זה שהבתא עלי רפואה. מיד הוציא השר כל ארנקי הזהב שהיו לו בבגדיו ונתן אותם לר' משה אהרן וכן אמר לו הרוזן לר' משה אהרן, קח ידידי קח ולכשאבוא לביתי אשלח לך עוד. מה זה, דומה אתה עלי כאילו מתיירא אתה לנגוע בכסף. אמר ר' משה אהרן וכי בשביל כוס קטנה שמזגתי לאדוני הרוזן אקח את כל הזהב הזה? אם באה לו רפואה לאדוני הרוזן הן לא מחכמתי באה אלא ברצונו יתברך שנתן כח במשקה ישן זה לרפאות את הרוזן. שמע הרוזן והיה תמיה, כל הרופאים שלא הביאו לו רפואה נטלו ממנו ממון הרבה והיהודי הזה שהביא לו רפואה אינו מבקש שכר.

בתוך כך נשמע בעיר ובסביבותיה שחזר הרוזן הגדול שחמישית ארץ פולין היא חבל נחלתו. באו כל השרים הגדולים אלה ברכב ואלה בסוסים להראות פנים לרוזן, שכבר היו שואלים להיכן נעלם. מהם היו סבורים שנסע לשם תענוגיו לעיר המהוללה פאריז מהם היו סבורים שנסע לעיר רומי לכומר הגדול רבם של כל הכמרים לבקש מחילה על חטאיו, שבדור הזה אין צדיק בארץ אשר לא יחטא, אשרי מי שיש בידו כסף וזהב לנסוע למרחקי מרחקים עד לרומי אצל הכומר הגדול ראש כל הכמרים שהוא מתיר כל חוטא מחטאיו. הקיצור באן השרים הגדולים להראות פנים לרוזן ושמחו עמו שמחה גדולה וכל אחד ואחד זימן אותו לארמונו לעשות שם יום או שני ימים עד שיחזור לעירו ולמקומו. אמר להם הרוזן כל זמן שידידי מישיארון (היינו משה אהרן, היינו ר' משה אהרן ראש קהל עדת בני ישראל שבביטשאטש) נותן לי חנייה בביתו איני זז מכאן. כיון שראו כל השרים שכל כך ר' משה אהרן חביב על הרוזן התחילו אף הם אומרים לו כל מיני חיבה כדרך השרים שמכוונים את דבריהם על פי השרים הגדולים מהם, וכל אחד ואחד אמר לר' משה אהרן, כל מה שאתה מבקש אני עושה לך. הגדיל מהם הרוזן שאמר לפני כל השרים והאדונים, מכאן ואילך הישראלי משה אהרן תחת חסותי וכל הפוגע בו דמו בראשו וכל העושה לו קורת רוח כאילו עושה לי קורת רוח.

קיבל ר' משה אהרן את דבריהם ואמר, שרים גדולים ונכבדים ובראש כולם הוד רוממותו הרוזן, אעשה כדבריכם וברשותכם אטריח אתכם וכל אימת שיגיע לידי דבר שאני צריך לכם אבקש מכם ובטוח אני בכבודכם שלא תשכחו מה שהבטחתם. שמע הרוזן ואמר, אוי לו לזה שלא יקיים את הבטחתו ולא יעשה כל שידידי מישיארון מבקש ממנו, אבל אתה מישיארון ידידי אל תפנה להם פנה אלי. כל דבר שאתה מבקש כבר נתון לך.

בתוך הדברים באו גדולי עירו של הרוזן להחזיר את הרוזן לעירו ולביתו. אמר הרוזן המתינו לי עד שאפרוש מידידי ואהובי מישיארון. פרש ממנו מתוך חיבוק ונישוק ואמר לו אל תשכח שאני מגן לך מכל צר ואויב ואני אהיה בעוזרך.

ראו השרים שכל כך חשוב הוא היהודי מישיארון בעיני הרוזן ואף הם הראו לו כבוד וחיבה, וכל אחד ואחד ביקש לקנות ממנו כמה חביות מי דבש ואילולי הרוזן שאמר לר' משה אהרן, שמור לי את החביות היו מרוקנים לו את המרתף ולא היו מניחים לו אפילו חבית קטנה מי דבש לאחרון של פסח. שמע ר' משה אהרו. ובכל שנה ושנה היה הרוזן עצמו בא אצל ר' משה אהרן. פעמים ישב עמו יום ופעמים שני ימים והיו מספרים במעשה העולם, הרוזן ממה שראו עיניו ור' משה אהרן ממה שקרא בספר צמח דוד ובספר נחמד ונעים. מלבד שהיה ר' משה אהרן בקי בקורות הימים מימות אדם הראשון ואילך היה יודע לדבר בלשון פולין כזקני פולין הנאמנים עם עמם ועם ארצם, שהיו יושבים בתוך עמם ולא היו משוטטים במדינות אחרות שנוטלות לשונו של אדם מפיו ונותנות לו בליל לשונות לתוך פיו לפיכך נשתמרה לשונם בפיהם."

מקור: ש"י עגנון, עיר ומלואה, תשנ"ט, שוקן. ע' 147-137. הקטע הועתק כלשונו. לא החסרתי דבר וחצי דבר. אות אחר אות. בדיוק כפי שרשום במקור. נבדק שוב ושוב נבדק. כתיב חסר במקום כתיב מלא כאשר הטקסט חסר ניקוד. לדוגמה – כח [צ"ל כוח]. ועוד כהנה וכהנה. ולמרות שידוע לכל ומפורסם הוא כי היה ש"י עגנון מקפיד עד מאוד בהגהות, קטנה כגדולה – אין ספר שחף משגיאות… לדוגמה: גרממיה [צ"ל גרמניה?]. פעם ביטשאטש ופעם בוטשאטש. אך זהו ייחודו של עגנון. השפה. אין עליו. לנו אין צל של ספק שבין לבין השתנתה העברית. ולא בקצת. הרבה כאילו… חבל. אך לא נלין. נזרום…

כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן. אין לעשות בטקסט זה שימוש מסחרי. לכם הקוראים ניתן לקרוא ולהתענג. ותו לא.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: