מבצר אירופה 28 – מבט פנימי

ומה קורה בחזית הגבולות הפנימיים? בתוככי אותו גוף מוגן, הלוא הוא "מבצר אירופה", ההולך ומבצר את מעטפתו החיצונית? הכול מדברים וכותבים על עולמות ללא גבולות – זרימה ותנועה חופשיות של סוכנים אנושיים, סחורות ושירותים. הטרנד הנוכחי – "אירופה ללא גבולות". על הנייר מיועדים להריסה או להסרה הגבולות הישנים שחצצו בין מדינות. נוף שהיה בלתי-אפשרי הפך למציאות. ואכן חלק המחסומים המחלקים את אירופה הוסרו והושמו בצד. בתהליך האינטגרציה האירופית התוכן עשוי להשתנות והגבולות הפנימיים – הטריטוריאליים כמו גם האתניים – יעברו שינוי עמוק (בניגוד גמור לגבולות החיצוניים).

בינואר 1989 אמר אריך הוניקר, מנהיג מזרח גרמניה, כי חומת ברלין "תהיה פה בעוד 50 שנה, בעוד 100 שנה, כל עוד הסיבות לקיומה לא ייעלמו. זה המעט שאנו צריכים לעשות כדי להגן על הרפובליקה שלנו מפני גנבים, שלא לדבר על אלה שמוכנים להפריע ליציבות ולשלום בעולם". 50-100 השנה האלה נמשכו בדיוק עשרה חודשים, וב- 9 בנובמבר 1989 איפשרה מזרח גרמניה מעבר חופשי של אזרחיה למערב, ואלה, בדרכם, פירקו את החומה. [1]

"עלית הגדר ונפילתה, בניית החומה ופירוקה – זוהי תמצית הסיפור הגזע האנושי, תולדות הציביליזציה בעבר ובהווה", כך כתב אומן [2] ופיטר טיילור [3] קובע נחרצות: "קץ האבסולוטיזם הטריטוריאלי"(כפארפרזה על "קץ ההיסטוריה" של פוקוימה).

נוסע העורך מסע ממטה האיחוד האירופי בבריסל למוסקבה, חוצה במסעו מזרחה גבולות מסוגים שונים וחוזר אחורה בזמן: גבול וירטואלי, בלתי נראה לעיין, בין בלגיה לגרמניה שבו לא נדרש הנוסע להציג דבר (המאה ה-21); גבול פיזי, מוחשי, וטעון בין גרמניה לפולין שבו כיום נדרש עדין הנוסע להזדהות (מעבר מהמאה ה-21 אל המאה ה-20); גבול מבוצר בין פולין לבלרוס שבו נערכת לנוסע בדיקה קפדנית (גבול זה מביא את הנוסע אחורה בזמן – למאה ה-19). "על הנייר" אכן גבולות יכולים להימחק או להתעצב מחדש באמצעות הסכם כזה או אחר. אולם בפועל, במציאות היום-יומית, הגבולות ממשיכים לתפקד כחיץ בין "אנחנו" לבין "הם". גם אם הגדרות הפיזיות הוסרו או פורקו ואינם נראים לעיין עדיין קיימים הגבולות הנפשיים, המנטליים, הייצוגיים והתפישתיים וכול צד, משני עברי הגבול, רואה או תופש את השני כאחר וכזר. למרות "הסרת" הגבולות ממשיכים הגבולות בין מדינות להתקיים. לגבול, גם אם הוא גבול "פנימי" במסגרת האיחוד האירופי ישנה דינמיות שבמסגרתה נערכת התאמה לשינויים כלכליים, מדיניים, תרבותיים ופוליטיים.

המאבק והמתח בין הרצון להיות אירופאי ולהשתייך לאירופה לבין שימור הומוגניות תרבותית ייחודית. ויכוח ושיח על גבולות, טריטוריה סוברנית, ותפקידה של המדינה בעולם המושפע מעולמיות מחד-גיסא ומצמיחה מחודשת של ישויות אתניות וזהויות לאומיות מאידך גיסא. דה-טריטוריאליזם של המדינה בצד עלייתן של זהויות חדשות – אתניות, לאומיות וטריטוריאליות. בסקים, קטלוניים, סקוטים, צ'צ'נים. עלייתו של ה"עולם הרביעי" – כך מסכמים גריג' והוקנל. [4]

כאמור, חלק מהגבולות המבוצרים הפנימיים שחצצו בין מדינות פורקו והוסרו. בשל קריסתה והתפוררותה של ברית-המועצות בשלהי שנות ה-80 (של המאה ה-20) הורם מסך הברזל ונעלמו גדרות וחומות כדוגמת "הגדרחומה" שהפרידה בין גרמניה המערבית לגרמניה המזרחית (עם איחוד שתי המדינות, או נכון יותר לומר "בליעת" המדינה המזרחית על-ידי המדינה המערבית ב- 1989) וביצורי הגבול שחצצו בין הרפובליקה של צ'כיה (חלקה המערבי של צ'כוסלובקיה לשעבר) לבין גרמניה.

בריטניה ואירלנד החברות באיחוד האירופי חולקות גבול קרקעי משותף המבדיל בין אירלנד לבין צפון אירלנד – חבל הנתון בשלטון בריטי ומהווה חלק מהממלכה המאוחדת. הסכסוך ארוך השנים בין קתולים לפרוטסטנטים בצפון אירלנד מוכר וידוע ולא כאן המקום לפרטו. המחתרת הקתולית בצפון אירלנד הסתייעה רבות בחציית הגבול מהרפובליקה האירית אל הטריטוריה הבריטית לפעילויות טרור, הברחת נשק ואמצעי חבלה ולמיקוש דרכים שבהם נעו יחידות הצבא הבריטי. הגבול בוצר בידי הבריטים בתחילת שנות ה-80 (של המאה ה-20). בין היתר הוקמו מגדלי תצפית משוריינים שמטרתם היתה לסייע במעקב אחר לוחמי המחתרת האירית. המגדלים הללו היו מוגנים כנגד ירי קליעים ובעלי חיישנים – מצלמות ומיקרופונים. בדצמבר 1998 הוחל בפירוקה החלקי של מערכת הביצורים ושמונה מגדלים הוסרו. לפני עשור הודיעה המחתרת האירית – IRA – שבכוונתה להתפרק מנשקה:

בעקבות ההודעה הגיחו השבוע מבעד לעננים האפורים מסוקים של הצבא הבריטי, והנחיתו על שלוש גבעות חיילים מגדוד ההנדסה המלכותי שפירקו את חמשת מגדלי התצפית המשוריינים שנותרו לאורך הגבול בין צפון אירלנד לרפובליקה האירית (אייר) השכנה… בהודעה שפרסמה המפקדה העליונה של הצבא הבריטי, נמסר כי חמשת המגדלים חדלו להיות מבצעיים, ואין עוד צורך להשתמש בהם למשימות ביון והאזנה… המגדלים הונפו בידי מסוקים מדגם צ'ינוק, שהעבירו אותם למקומות אחרים. הצעד שנעשה אתמול משלים סדרת פעילויות בשם הקוד "מבצע באנר", שנעשות על פי לוח זמנים קשיח, כדי להוציא את היחידות הצבאיות ואת הבסיסים הבריטים אשר ברחבי צפון אירלנד. [5]

הגבולות הפנימיים בין מדינות באירופה הפכו להיות רכים וחדירים יותר מבעבר. אך ישנם גבולות וגדרות שטרם הוסרו כדוגמת הגדר סביב מובלעת גיברלטר – סלע מחלוקת בין ספרד לממלכה המאוחדת.

כיום גם נשמעים קולות חדשים (ישנים) בדבר החזרת השליטה על הגבולות החיצוניים של המדינה לריבונות המדינה וזאת בשל זרם הפליטים העצום, מסוריה ומדינות מוסלמיות אחרות, שאפיין את 2015 במיוחד.

מראי מקום:

[1] קיזלשטיין, א. (5.11.2004), "איפה היינו", הארץ, השבוע, ע' ב2

[2] Oommen, T. K. (1995), “Contested boundaries and emerging pluralism”, International Sociology, Vol. 10, p: 251-268.

[3] Taylor P. (1996), “Territorial absolutism and its evasions”, Geography Research Forums, Vol. 16, p: 1-12

[4] Griggs, R. and Hocknell P. (1995), “The geography and geopolitics of European forth world”, Boundary and Security Bulletin, Vol. 3, No. 4, p: 59-67

[5] דורון, א. (6.4.2006), "הבריטים מפרקים את "ציר פילדלפי" האירי", מעריב, ע' 27

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: