סבב גלריות בדרום ת"א – 25.2.2016

יותר משבוע עבר בין יום הביצוע בדרומה של עיר לבין יום הפרסום במרשתת. אך לא נורא. שכן לעולם אין עוזב אדם את העולם וחצי תאוותו בידו. יש מצב ובו חלק מן הגלריות החליף תוכן. ואתם, הרי ממילא אינכם רצים לשם תיכף ומיד, ותמיד ניתן לערוך שיטוט וירטואלי באתרים המצויים במרשתת. ובכל מקרה הנני מספר לכם את שהיה. לפי סדר הדברים. ולא אקדים אחרון לראשון אלא אתחיל מן ההתחלה.

הכינותי רשימה. ראו בהמשך. אולי הגזמתי או הפרזתי ביכולת לבצע זאת בתוך שעות ספורות. בדיעבד – כמובן שהגזמתי. רשמתי בפני מספר גלריות שאת תוכנן רוצה אני לראות. העתקי אל הפתק את שמות הגלריות וגם, במספר מקרים, כתובות, בעיקר באזור התעשייה הדרומי שכלוא בין שד' הר ציון, רח' שוקן ודרך קיבוץ גלויות, שהרי את הדרך אל מרבית חללי התצוגה מכיר אני. רק לאחר שהצבתי מספרים – הבנתי את גודל המשימה. ומלכתחילה ידעתי שלא אראה את כולן. כמובן שסדר הכתיבה אינו מחייב את המסלול. והוא, המסלול, נבנה גיאוגרפית. שכן אני סמוך ובטוח שיש לכם תמונה קוגניטיבית של העיר, ואתם מחליטים, בלי להכיר לפרטי-פרטים כיצד בדיוק עובד המנגנון במוחכם, לבחור מסלול זה או באחר.

רשימת גלריות --- 25.2.2016

מצאתי מקום חניה למכוניתי ברחוב חכמי ישראל. שכונת שפירא. צועד צפונה. עוקף ממערב את התחנה המרכזית החדשה. ממשיך אל רחוב נווה שאנן. הסתיים עידן חנויות הנעלים. מתחכך ממזרח לתחנה המרכזית הישנה. ריכוז הומלסים ונרקומנים. הנה הגעתי אל גלריה ברוורמן. מציג – יונתן ויניצקי. "אחרי 12 מגיע 1". איכשהו קשה היה לי, ולא היה לי נוח, לשבת במרפסות אותן תלה האמן מתקרת הגלריה. המשכתי צפונה.

היעד הבא – גלריה מנשר. רח' דוד חכמי. מציגה בגלריה זו נטליה זורובוב. "עבודות קטנות". ועד שמגיעים אל היעד פוגשים גרפיטי לבנים על קירות שחורים…

20160225_140339

20160225_145625

20160225_145631

20160225_145644

20160225_145656

20160225_145715

20160225_145744

זורובוב היא אחת מאומניות המשתייכות לקבוצת ברביזון. כך העידה על עצמה לפני מספר שבועות בגלריה רוזנפלד. וכך היא מעידה גם באחת העבודות המוצגות. ברביזון – אסכולת ציור שהתפתחה בכפר סמוך לפריז בימים שעברו. הציורים אינם גדולים – כפי שרומז שם התערוכה. אפשר לומר פורמט קטן פלוס. צבעוניים. פיגורטיביים. דחוסים. אורבניים.

קדימה אל היעד הבא. אך לפני זאת הבטתי צפונה. מגדתו הצפונית של רח' דוד חכמי ועד לגדתו הדרומית של המשכו של ציר יצחק שדה, הזקן של הפלמ"ח, לכיוון מערב, אל מקום הגשר שאיננו עוד, מצויה שממה אורבנית. לאטם מתפנים מכאן העסקים הקטנים. והשטח הופך ל- no man land. והרי אין ריק בעולם. וכך תופסים, אלה שגורלם, על-פי אמות המידה שלנו, ואולי גם שלהם, לא שפר עליהם, את החללים שננטשו, כל עוד הם, החללים, עדין מתפקדים כחללים. עברתי בשטח זה לפני כשנה. צפון שכונת הרכבת. מי עוד זוכר ומי יודע מדוע נקרא כך המקום. כיום הסיפור הפך למורכב יותר. להסתובב או לשוטט בפיסת אדמה נטושה זאת הופך למשימה כמעט בלתי אפשרית. ביחוד לאדם החמוש במצלמה. ומתוך גלי הסחבות והפסולת מתרומם יצור אנושי ובידו בקבוק או מקל… אמנם זאת הארץ שלי, במובהק בתוככי הקו הירוק, בערש העיר העברית הראשונה, אבל לעתים אתה חש מודר ממנה. ובעניין תחושות…

20160225_150425

פני אפוא אל המערב. חוצה את מנחם בגין. כאן מקימים אחת מתחנות הרכבת, המכונה רק"ל, רכבת קלה, המיועדת לשימוש בתת-קרקע של הקו האדום שבעיבורו של הכרך יורד אל מעבה האדמה ומתחפר בה. קילומטר או שניים או שלושה… ממשיכים אל רח' נחמני. אל רח' יהודה הלוי 48. גלריה רוטשילד אמנות שפעם שכנה בשד' רוטשילד 140 ונשמר שריד המיקום הישן, הלא-מעודכן, בשמה. כמו שלוש… תערוכה קבוצתית. "Genius Loci". רוח המקום. מציגים מס' אמנים: אלינור ריי, מוש קאשי, יהודה ארמוני, אורי בלייר, טלי נבון, הדר גד, סטיוארט שילס. מי שלא יספיק שיקפוץ אל אתר הגלריה. כותבת אוצרת התערוכה, דר' סמדר שפי:

ב-1994 ראה אור ספר המאמרים המשפיע של וו. ג'י. טי. מיטשל Landscape and Power ששרטט קו פוליטי ומאתגר לקריאת נוף. בספר, לצד התייחסות לנוף בניו זילנד ומלחמת המתיישבים הלבנים הקולוניאליים בילידים במאוריים, פוליטיקה של תכנון בגנים בריטים וייצוגי נופים באפריקה, גם התייחסות לייצוגי נוף בישראל-פלשתין.

[…]

תערוכה זו פועלת בשדה "טווח רגשות ומשמעויות שקשה להגדיר", כפי שניסח זאת מיטשל. Genius Loci היה בדת הרומית הכינוי לרוח שהגנה על מקום. כיום משתמשים במונח הלטיני "רוח המקום" במובן של תמצית, אם נרצה הנשמה היתרה. העבודות בתערוכה Genius Loci אינן מניפסטים אך הן פועלות בתוך העולם. הן נוגעות בדק מן הדק, בשקט שבין תווים, אינן מתייחסות בהכרח לנוף ספציפי אך בהחלט ל"מקום".

גלריה זומר שמשכנה בשד' רוטשילד היא הבאה בתור הגיאוגרפי. בגלריה זומר מציגים שני אמנים. אמיר נוה – "בוחן כליות". יצחק ליבנה – "גילוי נאות". הפכים מוחלטים. הן בעבודות והן בהעמדה. אולם קטן – דחוס עבודות צבעוניות אחידות לגודלן (ליבנה). גרגר לבן של רקע – לא תמצא. אולם גדול – מעט עבודות שברובן הקנבס החשוף תופס נפח של ממש (נוה) – אם לא את החלק הארי. את אמיר נוה ניתן לראות גם במוזיאון הרצליה (יד לבנים).

אני מציץ בשעון. כלומר בנייד. או שמא צריך לציין – טלפון חכם… כעת מספר קטנות לפני 16:00. לפיכך אין ברירה אלא לפנות ולהמשיך דרומה. בלית ברירה נדרש לוותר על גלרית אלפרד כי טרם הגיעה שעת הפתיחה (17:00). וברור לי שגם לא אספיק להיכנס למוזיאון פרסלר משום שדלתותיו אמורות להיסגר ב-16:00. כמו שאומרים – נפלתי בין הכיסאות. בין סגירה לבין פתיחה. אני חולף על-פני מקום הקרוי אלימלך וניזכר בחיים גורי. רשימות מבית היין. דלתותיו עדין סגורות. מוקדם לשתות בירה ולנגוס בנקניק ובחמוצים כאלה או אחרים.

הנה הגעתי אל גלריה חזי כהן. אף בה שתי תערוכות. באחת, בקומת הקרקע, מציגה דרורה דומיני את "פ.נ. פועל נופל". בשנייה, בקומה שמעל, מציגה מדלן בושאן את "in which its gase, bent merely on itself, upholds and glleams". התמקדתי בתערוכתה של דומיני שכן קרוב הנושא אל ליבי והשאלות שנשאלות ע"י האוצרת הן השאלות שגם אני מחפש להן תשובה הולמת בעוד שהעבודות האוטופיות של בושאן נותרו, לדידי, ברמת הפשטה אדריכלית.

20160225_160114

20160225_160219

20160225_160256

כעצתו של יאיר גרבוז אני מחפש מישהו שכבר כתב את שאני רוצה לכתוב ואפילו עשה זאת יותר טוב ממני. וכך כותבת טלי תמיר, אוצרת התערוכה או שמא המיצב פועל נופל:

האם יש קשר בין אתרי ההריסות האורבאניות – בין אלה שמתפוררים לאיטם לבין אלה שמנפצים בקול רעם אדיר? איך העיר הנבנית לתפארה מכילה את תהליכי ההרס שמתרחשים בתוכה והאם המארג האורבאני המתורבת כרוך כל הזמן במחיקה ובבנייה מחדש? מעצם טבען נופלות ההריסות אל הרצפה ולכן המיצב החדש של דרורה דומיני בגלריה חזי כהן מתחיל משיטוט נמוך, עם המבט למטה, ברחובות תל אביב, סביב אין ספור אתרי פסולת הבניין, חפירות של שיפוץ כבישים, החלפת תשתיות, שדרוג מדרכות וקרעי בניינים ישנים. ההצבה בחלל הגלריה, הממוקמת בדרום העיר, בסמוך לאתרי ההריסה/בנייה של שוק העלייה ורחוב צ'לנוב, ממשיכה את המציאות האורבאנית שבחוץ.

ממשיכים דרומה. אל ראשית חכמה. שם גלריה דביר. ושוב 2 תערוכות. בקומה 2- תערוכתה של יהודית לוין "עבודות מוקדמות". בקומה 1- ובקומה 2 מוצבת תערוכתו של מירצ'ה קנטור – "5775". יובהר, קנטור הוא נוצרי. עם זאת נטען כי היהדות היא הרובד הקדום שלו. זאת לפי שם התערוכה – התשע"ו (בגימטריה = 5775). כך טוען עוזי צור ("קחו ואיכלו, זה גופי, זה דמי", מוסף תרבות וספרות, הארץ, 4.3.2016). הסעודה האחרונה. כפות ידי המשיח. נס הדגים. לחם ומלח. וסכינים… על שולחן מונחים בקבוקים. בכל אחד ואחד – נטוע סולם: "ראשו בשניים ורגליו נטועות בגופו ונשמתו של המאמין". את סממני הפולחן הנוצרי ניתן לראות במפלס התחתון. במפלס העליון המיר קנטור את החלל שהועמד לרשותו ב"גן עדן וגיהנום בו-זמנית" כהגדרת צור.

20160225_162115

20160225_162214

20160225_161937

20160225_161955

20160225_162130

20160225_162140

מכאן – אל אזור התעשייה הדרומי, שכפי שציינתי במבוא, כלוא בין שד' הר ציון, רח' שוקן ודרך קיבוץ גלויות. ראשונה גלריה Raw Art. עולה במדרגות. מולי יורד במרוצה בחור צעיר. אתה אלי? אתה האמן? כן. אז כן. ניר סגל מציג "Two Work". תריסר הליכונים והקהל מוזמן להשתמש בהם ולדבר בו בזמן. ירדתי אתו אל חלל אחר. אספרסו ובקלווה שלדבריו הגיעה רק הבוקר מתורכיה. ולא, לא עשו בעיות במסלול הירוק… שוחחנו. החלפנו תובנות. כרגע בלונדון כותב דוקטורט ומתקיים ממלגה. ואם צריך מנגן בחתונות. הוא דיבר על היהלום השטוח ואני, שלרגע פספסתי בשמיעה, דיברתי על עולם שטוח. כך או כך חלפה שעה וקמנו, איש לענייניו.

הדלת ליד מוליכה אל גלריה בנימין. האחרונה בסבב הנוכחי. היגרה לכאן מרח' צ'לנוב. החלל הנוכחי מרווח יותר. יותר מכפול מן החלל הישן. עסק פרטי של 8 אמנים המוציאים מכיסם על-מנת שיוכלו להציג. לא קל להיות אמן בארצנו. צריך להתפרנס ממשהו. זהו "C" מתוך "ABC". גם כאן פרקטיקות של בנייה והרס מככבות. הפעם במשקפי הסכסוך בינינו לבין בני דודינו… על שולחן מונחים כלים דמויי לגו. הצופה מוזמן להקים את חומת ההפרדה כלבבו… בדרך למטה חלפתי ביעף דרך רוזנפלד שבה רינת שניידובר מצידה "גליה להב: דיוקן עצמי".

20160225_171202

זהו זה. חוזרים אל החניה. ומה שבדרך – ראו זאת כבונוס…

20160225_162500

20160225_162557

20160225_163626

20160225_170304

20160225_170330

20160225_170355

20160225_170659

20160225_170802

20160225_172105

20160225_172317

20160225_172337

20160225_172423

20160225_172432

20160225_172440

20160225_172558

20160225_172633

20160225_173342

20160225_173515

צילומים: משה הרפז (25.2.2016). כל הזכויות שמורות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: