מדינה ללא ים

מדינה ללא ים. יש כאלו. מדינות ללא מוצא אל הים. נטולות חוף. על כל המשתמע מכך. בלי: אוקיאנוס, ים, מפרצים, לגונות, לשונות-ים/אדמה, איים, נמלים, רציפים, מזחים, שוברי-גלים, מעגנות, מרינות, מספנות, הפלגות, פרידות, מגדלורים, דגלים, אוניות, ספינות, יאכטות, מפרשיות, סירות, דוגיות, משוטים, כבלים, חבלים, קשרים, שרשרות, שלשלאות, מפרשים, מחסנים, האנגרים, מבדוקים, עגורנים, מכולות, סחורות, טעינה, פריקה, שווקים, ימאים, מלחים, ספנים, סוורים, צוללנים, בליל-שפות, ברים, מסעדות-פועלים, ארגזי-דגים, זונות, דייגים, רשתות, שירת הסירנות, גלים, קצף גלים, אדווה, גאות ושפל, נחשולים, משברים, סלעים, נקרות, אצות, סרטנים, ספוגים, אלמוגים, צדפים, קונכיות, צבעים, אופק, שקיעות, מובי דיק, קפטן נמו המנמנם במצולות הים, אטלנטיס שהתפוגגה, אם בכלל הייתה, מידות ימיות וצרחות שחפים.

וכך כתב פרדרג מטבייביץ' בספרו "הפלגה ים-תיכונית" (תרגום מצרפתית: עדינה קפלן), הוצאת ידיעות אחרונות ואוניברסיטת תל-אביב, 2001. [ואני ממליץ אודותיו בחום – אך אנא זכרו: זהו ספר עיון ולא רומן רומנטי…]:

"הבה ניזכר פעם נוספת כיצד נכנסות האוניות לנמל וכיצד הן יוצאות ממנו, אילו שמות יש לירכתיים ואילו לחרטום, מי מלווה אותן ומי מקבל את פניהן, איזו משמעות חבויה ברגע בו הן מופיעות באופק או נעלמות מן העין. הספרות הים-תיכונית הרבתה מאז ומעולם לעסוק בסיפורים על ציפייה חסרת תוחלת ופרידה שאין לה סוף.

הרציף, הנמל, המזח וסיפון האונייה, כיכר העיר, השוק וחנויות הדגים, המספנות, השטחים סביב המזרקות הסמוכות לכנסיות ולמנזרים, בתי-העלמין והים עצמו הופכים מדי פעם לבימות תיאטרון. אנו משחקים עליהם תפקידים שונים, חסרי חשיבות או גורליים, קומדיות ודרמות יומיומיות או חד-פעמיות. סיפור האנושות לאורך הדורות מורכב מהצגות מעין אלו; הן העבר והווה של הים התיכון." [שם, 93-92]

וכל זאת אין למדינות מחוסרות הגישה הישירה אל הים. אך אנו נעזוב את הים ונחדור אפוא אל היבשה. שכן זהו נושא הרשימה. מדינות נטולות ים. כלואות בין מדינות אחרות. בימים עברו, לפני עידן מטוסי הסילון, מטעני הקרגו, רכבות המשא, הכבישים המהירים ומשאיות הענק, מוצא ימי היה מחויב המציאות. הכרח של ממש בדרך לעצמאות. דרכי המים היו האוטוסטרדות של התקופה הקודמת. אל הנמל, אל שפכו של נהר, זרמו הסחורות. יבוא. יצוא. גלגלי הכלכלה. מדינה ללא ים הייתה בבעיה. חשה חנוקה, מוגבלת, ותלויה במדינה הנושקת לים. התלות רבצה כנטל על צוואר. אגב, ברשימה זאת אין הים הכספי מבחינת ים שכן הוא כלוא, כל כולו, ומכותר יבשה.

ראו את המאמצים הכבירים שהשקיעה (ומשקיעה) רוסיה להשגת מוצא ימי "חם". חם במובן שאינו קופא בחורף. וגם כיום, לאחר כיבוש חצי האי קרים מידי של אוקראינה, נמל לטקיה שבים התיכון, בטריטוריה הרוסית בסוריה, הוא אחלה של אלטרנטיבה. אחיזה זאת לא במהרה תשמוט מוסקבה.

כשהתפרקה יוגוסלביה, היא סלאביה הדרומית, למדינות עצמאיות, ובשוך מלחמות הבלקן, בין מוסלמים, קתולים ואורתודוקסים – בוסנים, קרואטים, סרבים (אגב כולם סלאבים ומתקוטטים כמו אנו ובני דודינו) – השכילה בוסניה-הרצגובינה לשמר הסכם עתיק יומין, מן המאה ה-16, שבו נתנה הרפובליקה של רוגוזה, היא דוברובניק של ימינו, לתורכים העות'מנים מוצא זעיר, דריסת רגל, אל הים האדריאטי. חיץ קטן, פיזי, בין רוגוזה לבין וונציה. במטרה לבלום את התפשטותה של האחרונה לאורך החוף האדריאטי לכיוון דרום. שהתורכי יחצוץ בין הנוצרים… וכיום, דוברובניק שייכת לקרואטיה. אבל הנוסע המדרים אליה מכיוון ספליט, עירו של הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס (305-284 לספירת הנוצרים), מחויב לחצות שטח חוף של 10 מיל השייך לבוסניה. מעברי גבול וכל מה שמתחייב מגבול בין-לאומי. ועשר דקות לאחר-מכן, שוב גבול בין-לאומי. אל תשכחו לציין בהשכרת הרכב כי אתם יוצאים מגבולות קרואטיה (שהיום היא באיחוד האירופי…). הביטוח, אתם מבינים שגובה את חלקו… איכשהו הסכימו הקרואטים לשמר הסכם שלפני 500 שנה שנחתם עם התורכי, ולוותר לבוסנים, שנואי נפשם, על 10 מיל משטח החוף. אבל הם לא ויתרו על השטח הימי. המובלעת הבוסנית הימית מוקפת בים קרואטי והיקף המים הטריטוריאליים מצומצם ביותר עד כדי מס' חוות ימיות לגידול צדפות האסורות על המוסלמים הבוסנים…

והתגלגל לידי מאמר, מתחילת שנות ה-60 של המאה שעברה [ W. Gordon East: The Geography of Land-Locked States], שהיווה את הטריגר לרשימה זאת, ומחברו גיאוגרף שמצא, מיין, ספר, מדינות שאין להן מוצא אל ים כלשהו. וגם כתב מאמר…ובו אותרו 14 במספר. להלן ממצאיו.

אירופה: שוויץ (רפובליקה פדרלית – 1648), צ'כוסלובקיה [אתם זוכרים – שנות ה-60… לפני הפירוק מרצון לאחר שחרור מכבלי הקומוניזם] (רפובליקה של העם – 1918), אוסטריה (רפובליקה -1919), הונגריה (רפובליקה של העם – 1949), לוקסמבורג (דוכסות [גדולה] – 1839), הוותיקן (מדינת האפיפיור – 1929), סן-מרינו (רפובליקה – 1631), ליכטנשטיין. אסיה: מונגוליה (רפובליקה של העם – 1945), לאוס (ממלכה – 1954), נפאל (ממלכה – 1769), אפגניסטן (ממלכה – 1747). דרום-אמריקה: בוליביה (רפובליקה – 1825), פרגוואי (רפובליקה – 1811). שנת הלידה וצורת השלטון – כפי שציין גורדון במאמרו. זאת תמונת המצב כפי שהייתה ב-1960. ראו את המפה שיצר:

מדינות כלואות

לבטח שמתם לב שהחוקר לא "ספר" את אפריקה. כאילו אינה קיימת. והיא הרי ממוקמת במרכזה של מפתו… אני סבור, משום שבאותה שנה, 1960, רק מעט מדינות עצמאיות היו באפריקה. ובלטו הצבעים, על כל פנים באטלסים שלנו, הוורוד והסגול. הטריטוריות של הבריטים ושל הצרפתים (בהתאמה). ראו מפה בהמשך. ולכל טריטוריית-על קולוניאלית, היה כמובן מוצא אל הים. שכן היא באה מן הים. ומשם אל לב המאפליה (ז'וזף קונרד). והחלוקה למחוזות, שלימים הפכו למדינות, לא ממש שכנעה את החוקר להוסיף אף אותם אל המחקר. בהמשך גם הדיר מהדיון את הקטנות, הוותיקן, סן-מרינו וליכטנשטיין. הן, הקטנות, מצוינות רק פעם בתחילת המאמר, כקיימות, ולאחר מכן, כניצבים במחזה, נאלמו דום. וכך נותרנו עם 10 מדינות בלבד שבהן התמקד המאמר הלז.

סריקה של אפריקה

מקור: אטלס פיסי מדיני וכלכלי (1960 – מהד' 4), ערוך בידי משה ברור, הוצאת יבנה, ת"א.

מה קרה מאז 1960? די הרבה. העולם השתנה. ב-1989 התפוגגה ברית-המועצות לסדרה של מדינות, שבעבר הרכיבו הגרורות הללו את המועצות שבברית. וכך "נולדו" מדינות חדשות. באירו-אסיה. היבשת האחת הנחצית ל-2 ע"י רכס הרי אורל. ואולי לא… כי בכדורגל האירופי חלק מהן "שייך" לאירופה. כמו ישראל… מדינות שמעולם לא היו מדינות. אחריה, ב-1991, התפרקה יוגוסלביה לרסיסים לאומיים והבלקן שינה את צורתו המדינית למדינות "לאומיות". פחות או יותר. שכן בוסניה-הרצגובינה עדיין יושבת על הר הגעש האתני-דתי. הממלכה המאוחדת (החל מ-1964), צרפת (החל מ-1960) וגם בלגיה הקטנה (1962) החזירו ציוד והזדכו על שטחי חסות קולוניאליים. ובאפריקה קמו מדינות חדשות. בגבולות שקצבו ושרטטו להן המעצמות דאז (ראו הסכם סייס-פיקו שהתהוותו מתוארת בספר חדש המונח בימים אלו על המדפים בחנויות הספרים – "קו החול"). ובמקומות רבים חוגגת אי-יציבות. ולא, אין לי הסבר מדוע לא כלל המחבר במאמרו את אנדורה…

אירופה: הרפובליקה של צ'כיה (רפובליקה – 1993), סלובקיה (רפובליקה – 1993), סרביה (רפובליקה – 2006), מקדוניה (רפובליקה – 1991), קוסובו (רפובליקה – 2008), בלארוס (רפובליקה – 1991), מולדובה (רפובליקה – 1991), אנדורה (נסיכות – 1278).

אסיה: ארמניה (רפובליקה – 1991), אזרבייג'ן (רפובליקה – 1991), קזחסטן (רפובליקה – 1991), קירגיסטן (רפובליקה – 1991), טג'יקיסטן (רפובליקה – 1991), אוזבקיסטן (רפובליקה – 1991), טורקמניסטן (רפובליקה – 1991) בהוטן (ממלכה – 1949).

אתיופיה (רפובליקה פדרלית – 1942), דרום-סודן (רפובליקה – 2011), אוגנדה (1962), רואנדה (רפובליקה – 1962), בורונדי (רפובליקה – 1962), מלאווי (רפובליקה – 1964), זמביה (רפובליקה – 1964), בוצוואנה (רפובליקה – 1966), הרפובליקה של מרכז אפריקה (רפובליקה – 1960), זימבבואה (רפובליקה – 1965), לסוטו (ממלכה – 1966), סווזילנד (ממלכה – 1968), צ'אד (רפובליקה – 1960), ניז'ר (רפובליקה – 1960), מאלי (רפובליקה – 1960), בורקינה-פאסו (רפובליקה – 1960).

הנה כך התעצמה רשימת המדינות מחוסרות-ים. ספרנו ומצאנו – 45 (מתוך 193 מדינות החברות באו"מ, וכפי שידוע לנו מספר קטן של ישויות מדיניות טרם הצטרף לארגון או בחר שלא להצטרף). כרבע ממדינות העולם. ואם קום תקום מדינה כורדית, ולא ברור לי מדוע טרם קמה, שכן חלון הזדמנויות מעין הנוכחי, לא במהרה יזדמן, אף היא תהא משוללת ים.

ושאלנו את עצמנו האם קיים מכנה משותף? חיפשנו. הן ביקב והן בגורן. אפוא לא? ומצאנו כי חלקן הרריות, חלקן מתאפיין במישורים. חלקן גדולות בשטחן, חלקן בינוניות, חלקן זעירות. חלקן מונרכיות, חלקן רפובליקות, וחלקן דיקטטורות בלתי מוצהרות בתחפושת דמוקרטית. חלקן החליף את צורת השלטון. חלקן המיר את שם המדינה שניתן ע"י הקולוניאליזם לכזה המצביע על מקורותיה. חלק התכווצו…וכיווץ זה, כמו אובדן מוצא אל הים של בוליביה, כתוצאה ממלחמותיה עם שכנותיה במחצית המאה ה-19, משמש עד ימינו כפוטנציאל לסכסוך המקוטלג כבעל "עצימות נמוכה".

מפה לשם, מהתא להכם, בדקנו פרמטרים שונים: אוכלוסייה, צפיפות תושבים, מדרג כלכלי. רשימה מייצגת. וכפי שהראנו בתחילתו של מאמר זה – גם ההיסטוריה שלהן שונה זו מזו. מסקנתנו שהמכנה המשותף היחידי למדינות הללו הוא חסרונו של חוף ים…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • zviarzi  On 11 בפברואר 2016 at 11:41 AM

    המכנה המשותף כמעט לכלן הוא חסרונו של הים. חסרון שלא שם אותן בסד. כי לו כך היה, היינו שומעים על מלחמות ועל סכסוכים, לא בעצימות נמוכה אלא גבוהת להבות.
    רק אצלנו בס"ד שמנו אוכלוסייה בסד. רק אצלנו למרות הנטרולים בס"ד איננו מבינים שלנצח תאכל חרב זה עוד ועוד משפחות שכולות. משפחות שעם או בלי הס"ד נקלעות לסד הכאב המתמשך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: