893 מלים על נקמה

העליתי לבלוג פוסט. דהיינו הוספתי רשימה לאתר. נקמה מאוחרת: 1945-1648. הרשימה עסקה בטבח שנערך בקוזאקים, צאצאי אלה שטבחו בנו בת"ח ות"ט, ב-1945, כ-300 ש' לאחר אותן פרעות. ורעי הטוב, צ', הגיב, ואני מצטט: "איני מחסידי הנקמה. נקמה היא מבוע אין קץ לשפיכות דמים. מאידך רדיפות הן שהביאו את החלומות למעשים וקמה התנועה הציונית." נזכרתי ב"תג מחיר" שהפך ל"פשע שנאה". שלא כהרגלי, הגבתי: "להבדיל, אני, במקרה דנן, בעד נקמה." ובתגובה לתגובה שאל צ', אי-שם מארץ הניכר: "הנקמה במקרה דנן עשתה מה? לטעמי עוד אכזריות ושפיכות דמים מיותרות. אבל אין מה לדון בעניין. איש איש ותחושותיו." אז זהו שכן יש על מה לדון. ולפיכך יצאתי במסע ולברר מהי הנקמה.

יום שישי. פותח את העיתון. והנה הזמנה לכנס בין-תחומי – "על הנקמה". צירוף מקרים? מסתבר שאפילו במגדל השן מתייחסים אל הנושא. ומקדישים לכך בימה ציבורית. ללמדנו שמן הראוי לדון בפרהסיה, או בפומבי, במושג נקמה. והנ"ל דרבן אותי לצאת למסע.

הזמנה לנקמה

מהי אפוא נקמה? ראשית – מחפשים הגדרות. לפי מילון ספיר, "נקם" הוא "נקמה, גמול על מעשה רע, עשיית רעה תחת רעה". "נקמה" היא, לפי אותו המילון, "ענישה מתוך דחף פנימי לצער אדם על שגרם נזק או עלבון, נקם גמול על מעשה רע". "נקמה", לפי ויקיפדיה, היא "מעשה תגמול כנגד אדם או קבוצה של אנשים, כתגובה למעשה עוולה, או למעשה כלשהו הנתפס ככזה". האמת נמצאת אפוא בעיני המתבונן. עשו לו או לא עשו לו עוול. לא הגדרה חד-ערכית. בעיה.

כולם זוכרים את המשפט: "עין תחת עין, שן תחת שן" (ויקרא, כ"ד, 20). לפיכך הלכתי אל מקורותינו. נ.ק.ם, כשם עצם וכפועל, מופיע בתנ"ך, לפי הקונקורדנציה, כ-80 פעם. היהדות דיכוטומית לגבי הנקמה. מחד-גיסא אסורה נקמת היחיד, שכן אלהים מוסר למשה וזה מוסר את הציווי לעמנו: "לא תקום ולא תיטור את בני עמך" (ויקרא, י"ט, 18). הרמב"ם ואחרים מדגישים זאת. בני ישראל נקמו ועוד איך נקמו. את הפגיעה האישית כמובן. הטבח ביושבי שכם הוא דוגמה קלאסית. אך מאידך-גיסא מותרת הנקמה בגויים. אלהים מצווה את משה, דקה לפני מותו, כדלקמן: ראשית "נקם נקמת בני-ישראל מאת המדיינים" (במדבר, ל"א,2) ורק אחר-כך תוכל לנוח בשלום על משכבך. אפשר לקרוא לטבח בשכם נקמה בגויים…

שבתי אל אותו ספר ממנו ציטטתי, באותה רשימה לעיל, את אירועי 1945 שפגשו את הקוזאקים בדרום אוסטריה: "שנת האפס" מאת ההיסטוריון יאן בורומה. ב-8.5.1945 הסתיימה, פורמלית, מלחמת העולם השנייה באירופה. באסיה היא הסתיימה מאוחר יותר. אחרי 2 פצצות אטום נכנעה יפן… כך או אחרת, החודש הראשון, לאחר סיום המלחמה, וגם כמה חודשים לאחר מכן, הוקדשו לנקמה. בורומה מצא כי "תאוות נקם היא אנושית ממש כמו הצורך במין ובמזון." (ע' 85). 53 עמוד, מתוך 350, מוקדשים לדיון בנקמה. הנקמה התעוררה וחשפה את פרצופה המכוער. כולם, באירופה המשוחררת, ניסו לנקום בכולם.

ומה קרה ליהודים שנותרו?

"אולי זה לא אופייני, רגע נדיר של חמלה בימים של חוסר אנושיות בהיתר. אבל לאמיתו של דבר, בעוד מעשי נקמה מבוצעים בכל רחבי אירופה, בגרמנים, בבוגדים, בנשים שחיללו את הכבוד הלאומי, באויבים מועמדיים, בפאשיסטים – דווקא האנשים שסבלו יותר מכל הפגינו איפוק בלתי רגיל. זה לא נבע מכך שליהודים אין את האינסטיקטים הבסיסיים שמניעים אנשים לנקום. זה ודאי לא נבע מכך שהיהודים ב-1945 רחשו חיבה לאנשים שניסו להשמיד אותם. נכון, מרבית הניצולים מהמחנות היו חולים מדי או קהי חושים מכדי שיוכלו לבצע מעשה נקם כלשהו. אבל בכמה מחנות היו מקרים של עשיית שפטים.

[…]

עם זאת, אלה היו מקרים בודדים. לא היה ניסיון מאורגן של יהודים לנקום עין תחת עין. ושוב, הסיבה לכך לא הייתה חוסר רצון; היא הייתה פוליטית. ב-1945 הרצון היה קיים במלוא עוזו. ב-1944 הוקמה בריגדה יהודית במסגרת הצבא הבריטי. אחרי התבוסה הגרמנית הבריגדה הוצבה בטרוויזיו, על גבול איטליה-אוסטריה, ולאחר מכן סופחה לכוחות הכיבוש בגרמניה. כדי למנוע מעשי נקם בגרמנים מצד יחידים, פיתוי טבעי לאנשים שאיבדו את משפחותיהם בשואה, הבריגדה הוציאה פקודה: 'זכור – נקמת הדם היא נקמת הכלל – כל מעשה בלתי אחראי מכשיל את הכלל…' פקודה אחרת הזכירה לחיילים שהופעת החטיבה על דגלה וסמלה, לעיני העם הגרמני בארצו, נקמה היא." (ע' 109-108)

וזה מזכיר לי שאני נמנע, ככל שניתן מלבקר באוסטריה ובגרמניה. לעומתי, טוענת ז', כי הנקמה היא בכך שהגרמני מנקה אחריה את האסלה. דומני שהיום המנקה כנראה תורכי או פליט אחר…

"במקום לאפשר ליחידים לקחת את החוק לידיהם ולהעניש גרמנים ללא משפט הוגן, הבריגדה הקימה יחידת נוקמים משלה שנודעה בכינוי 'תילחס טיזי גשעפטען' (TTG; עסקי שק-לי-בתחת), בפיקודו של ישראל כרמי. בהסתמך על מידע שקיבלו מאסירים או ממקורות צבאיים, חברי היחידה היו יוצאים מטרוויזיו באישון לילה למשימות התנקשות בחייהם של קציני אס-אס ידועים לשמצה ושלאחרים שנחשבו אחראים לרצח יהודים.

[…]

אדם אחר שסירב לוותר על תשוקת הנקם שלו היה אבא קובנר, יהודי ליטאי שעיניו שופעות הרגש ושערו המתולתל הארוך שיוו לו מראה של משורר רומנטי ולא של מחסל. והוא אכן היה גם משורר. למעשה, בישראל הוא עדיין ידוע בעיקר בזכות שירתו. קובנר, יליד סבסטופול, גדל בווילנה, שם הצטרף לפני המלחמה לאגף הסוציאליסטי של התנועה הציונית. ב-1941 הצליח לברוח מגטו וילנה והתחבא במנזר, ולאחר מכן הצטרף לפרטיזנים ביערות. לאחר כניעת גרמניה קובנר וכמה ניצולים אחרים, רובם יהודים פולנים וליטאים, היו בדעה שהמלחמה לא באמת הסתיימה, ולמעשה עדיין לא הגיעה שעתה להסתיים. הם הקימו קבוצה בשם 'דם ישראל נוטר' ובראשי תיבות די"ן. אחד מעקרונותיהם, כפי שנוסח בפי קובנר, קבע: 'אסור שתישאר בזיכרון האנושות ההכרה שדם יהודי הפקר.' קובנר האמין שללא נקמה הולמת, מישהו ינסה שוב להשמיד את היהודים." (ע' 110-109)

ולא סיפרתי לכם על "נקמת דם ילד קטן עוד לא ברא השטן" שביקש המשורר הלאומי, הלוא הוא ח"ן ביאליק, בפואמה "על השחיטה", שנכתבה בעקבות פרעות קישינב, ועל אורי צבי גרינברג המחפש נקמה שבלעדיה לא תקום מדינה ועוד כהנה וכהנה… מעניינת העובדה שדווקא משוררים הם הקוראים לנקמה!

ומה למדנו בדיון קצר זה? שיש כנראה מקום לשתי הדעות. נקמה מותרת ונקמה אסורה. של יחיד ושל אומה. והאדם הוא המחליט. החלטתי לא ללכת ליום העיון…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • zviarzi  On 17 בנובמבר 2015 at 5:43 AM

    הנקמה לשיטתו של אבא קובנר היא המקובלת על דעתי. עניינה מעשי ולא רגשי. אין היא באה לשפוך דם על הדם שנשפך אלא באה היא -נקמת אבא קובנר – למנוע שפיכת דם יהודי בעתיד לבוא
    תודה לך מ' ידידי – כאח לי – על הארת הנושא מהבטיו השונים

  • mharpaz  On 17 בנובמבר 2015 at 10:18 AM

    צ': ובל נשכח, כשעמדנו, בחצר של ניצנים, עם היקרות לנו, וקראנו מתוך מלחמות חטיבת גבעתי בפולש המצרי, את שכתב בחריפות בדף קרבי הפוליטרוק של גבעתי, הלוא הוא אבא קובנר, כנגד הכניעה וההליכה בשבי המצרי של תושבי ניצנים ומגיניה, עד כדי "עדיף למות מאשר להיכנע". אכן איש מיוחד…

  • zviarzi  On 17 בנובמבר 2015 at 4:51 PM

    ידידי אני זוכר גם זוכר.
    לא אבא קובנר אלא שיטתו לעניין הנקמה היא שמקובלת עלי – כפי שציינתי כבר. אין אני מצדד אלא בסוף מעשה במחשבה תחילה. מחשבה שמחפשת תמורה ראויה למעשה ולא איזה סיפוק גחמה רגעית

    לגבי העניין השני אשמור את זכות התגובה "לפורום אינגה"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: