מבצר אירופה 20 – טיפולוגיה של גבולות

בפרספקטיבה של ארגון פוליטי, רואה עצמו האיחוד האירופי פועל בשטח ומיישם כפי שנקבע בשעתו בחוזה וסטפליה (1648) – גבולות קבועים המגדירים את הטריטוריה הסוברנית שלה גלעין מוצק יחיד. הדיון הוביל את ויליאם וולטרס [1] להציע טיפולוגיה חדשה (למעשה ישנה ותכף תבינו מדוע) לגבולות. הוא מציע, כגישה גאו-אסטרטגית, להגדיר ארבעה סוגי גבולות לאירופה כאשר ההשראה לתיוג זה נלקחה מעבודותיו של מישל פושה [2], גיאוגרף ותאורטיקן צרפתי:

 

  1. (אין) גבול רשתי [Networked (Non) Border]:

גבול רשתי לקוח ממילון המושגים של "עולם נטול גבולות". בעולם זה ישנה תנועה חופשית שאינה מוגבלת של אנשים, סחורות ושירותים או כפי שנוסחה הגיאו-אסטרטגיה של השוק המשותף (דאז) באמנת רומא שנחתמה ב-25 במארס 1957: "להעלים (לחסל) את המחסומים שחילקו את אירופה." [3] שמשמעותה הפיזית בשטח – הסרת הפיקוח מעמדות קבועות לאורך מרבית הגבולות הפנימיים של האיחוד האירופי.

לשון אחרת: מדינת שנגן (הדיון בהסכם שנגן ייערך בנפרד ובמועד מאוחר יותר). רק בתוך גבולות הרשת הוחלפה השליטה בתצורות אחרות של רגולציה – יתר שיתוף-פעולה משטרתי בין מדינות חברות, הקמת יחידות למעקב נייד, מחויבות להחלפת ידע ומידע, הרמוניזציה של הגירה והכרה בסטנדרטים של ניהול גבול. הסכם שנגן מתפרש כהסכם בין משטרות ועקרון ה"קו ישיר" [4] המתאים לתקשורת בין מחשבים ברשת.

 

  1. March:

זהו מונח ארכאי המתאר מצב טרום מדינת-הלאום שבו מרחבים, שטחים ואוכלוסייה לא הופרדו על-ידי קווים מלאכותיים. ה-March הוא מרחב ביניים בין כוחות והיטיב להגדירו הלורד קרזון, מי שהיה שר החוץ הבריטי בתחילת המאה ה-20: "רצועה או טבעת ניטרלית של הפרדה." [5]

ה-March יכול להיות גם בתחום ממדיה של מערכת הגבול הפיזי כתופעת ה-Zone ďattente בנמלי התעופה הבין-לאומיים בצרפת שבהם נמצאים האזורים הללו, על-פי ההגדרה הצרפתית, לכאורה מחוץ לשטח הטריטוריאלי של צרפת. לקוראים בוודאי מוכרת הסצנה הבאה: זר שנקלע לשדה התעופה, ביום שמדינתו נמחקה מהמפה הפוליטית, והופך באחת לפליט משולל יכולת לחזור לארצו (שכן היא אינה קיימת) ומנוע להיכנס אל צרפת (שוב – מדינתו אינה קיימת). הוליווד הוציאה לאקרנים את גרסתה לתופעה זו בכיכובו של טום הנקס.

מישל פושה הביע את דעתו כי ה-March הוא למעשה חזרה ל"אירופה התיכונה" לאור נפילת חומת ברלין ומהווה ייצוג של ואקום ביטחוני:

From the Baltic Sea to the Black Sea, and perhaps part of the shores of the Adriatic Sea, a kind of ‘Middle Europe’, an in-between Europe, is reviving, whose fate will be decided partly from outside the region, in Washington, Moscow, Bonn/Berlin and, perhaps, in London and Paris. [6]

אך וולטרס אינו מגדיר את ה-March רק מתוך הוקרה או נוסטלגיה לגיאוגרפיה הישנה, המסורתית, אלא מתוך התייחסות עניינית ועכשווית בנוגע לביטחון הפנימי. מדינות האיחוד האירופי, היום, אינן חוששות מפלישה קרקעית ומכיבוש פיזי על-ידי אויב אלא חשות מאוימות על-ידי רשתות וארגונים של פשיעה וטרור וחדירה של מהגרי עבודה ופליטים בלתי חוקיים. ארצות מזרח-אירופה, אלו שצורפו לאחרונה לאיחוד האירופי במסגרת הרחבותיו, הפכו לאזור חוצץ (Buffer Zone) והן בחזקת ה-March.

וולטרס טוען, בניגוד לסברה קיימת ולפיה ה-March הוא תופעה זמנית שתעלם, כי ה-March יצטמצם ויוסט מזרחה אך לא יעלם. [7]

 

  1. ספר קולוניאלי (Colonial Frontier):

אך ישנם גבולות שאינם "נופלים" בקטגוריות של גבול רשתי או March. חוקרים חותרים אל מודלים אחרים המציגים את האיחוד האירופי כאימפריה ולו גם באופן מטפורי. האיחוד האירופי, לאחר כל הרחבותיו וההפרדה בין גלעין לשוליים – בין מדינות חברות לבין מדינות שאינן חברות הארגון – אכן מצטייר כאימפריה במובנה המסורתי. וולטרס מאמץ את הגדרת הספר הקולוניאלי – "קצהו של גל" – כשם שנוסחה על-ידי פרדריק ג'קסון טרנר [8] שסקר את ההיסטוריה של הספר בארצות-הברית, מן הגבול המערבי של 13 המושבות ועד לחופי האוקיאנוס השקט. אחרים אינם מקבלים את ההקבלה שבין ארצות-הברית לאירופה במובן שהרחבת שטח האיחוד האירופי למזרח כללה איחוד של מדינות ללא השתלטות תרבותית או פיזית כשם שמתפשטת אימפריה.

כבר היום התפתחה ספרות רחבה וענפה הדנה ביחסים שבין האינטגרציה באיחוד האירופי לבין הספר וגבולותיו שמתוכה ניתן לדלות פרטים אודות שונויות פוליטיות בצד מגוון ממסדים ומוסדות ויישומם כמנגנוני הכלה או הדרה וגיאוגרפים מדגישים במחקריהם את השונות שקיימת בקרב אזורים באירופה בשל התנאים הייחודיים המאפיינים אזורים והקונטקסט האופייני לכול אזור ואזור.

 

  1. לימס (Limes):

ישנם גבולות נוספים שנגזרים מן העבר האימפריאלי. הלימס הוא אחד מהם. גבול אסטרטגי בימיה של קיסרות רומא. הלימס, כמו הספר הקולוניאלי, הוא גבול בין האימפריה לבין הברברים, בין העולם לבין הכאוס. הלימס, במובנו ההיסטורי, מציין גבול בין "איכויות". בניגוד לספר הקולוניאלי המשמש כגבול זמני בין ה"תרבות" ל"ברברים" ומצוי בתזוזה מתמדת בשל הכיבוש, הלימס הוא אפוא עניין קבוע.

האמנם נחוץ לימס לאיחוד האירופי? וולטרס מביא מדבריו של מומחה גרמני בנושא גבולות:

"Borders are an essential instrument…for any functioning political entity, as long as the whole world is not organized on the same high standard. So the better you want to organize and the higher you want your standards, the more important borders become for you for the better or worse of those who are outside." [9]

הלימס, בשל תכונותיו החומריות, מתאים, לדעתו של וולטרס, לגבולות של האיחוד האירופי עם אגן הים התיכון. הספר הקולוניאלי הדרומי הוא אם כן כיום לימס. היפוכה של התמונה הרומית. אגן הים התיכון היה ערש התרבות הרומית ומחוץ היו הברברים. כיום הלימס הוא – אם נשליך מציטוט דבריו של מומחה הגבולות הגרמני – בין הצפון ה"מאורגן" לבין הדרום ש"אינו מאורגן". החומות שהוקמו סביב המובלעות הספרדיות במרוקו – סאוטה ומיליה – שבחופו הדרומי, האפריקני, של הים התיכון הן רק דוגמה אחת לכך. הלימס מגדיר את האיחוד האירופי כקהילה מגודרת.

 

מראי מקום:

[1] Walters, W. (2004), “The frontiers of the European Union: A geostrategic perspective”, Geopolitics, Vol. 9, No. 3, pp: 674-698.

[2] Foucher, M. (1998), “Frontiers and security in the European Union: The illusion of migration control”, in: Anderson, M, and Bort, E. (eds.), From geopolitics to global politics: The French connection, Frank Cass, London and Portland, OR.

Foucher, M. (2001), “The geopolitics of frontlines and borderlines”, in: Lévy, J. (ed.), The frontiers of Europe, Pinter, London and Washington, DC.

[3] Grabbe, H. (2000), “The sharp edges of Europe: Extending Schengen eastwards”, International Journal, Vol. 76, No. 3, pp: 519-536. (p 520).

[4] Walters, 2004: 680.

[5] Walters, 2004: 683.

[6] Foucher, 1998: 236.

[7] Walters, 2004: 685.

[8] Turner, F. J. (1920), The frontier in America history, Henry Holt, New York.

[9] (Walters, 2004: 691.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • zviarzi  On 5 באוקטובר 2015 at 3:39 PM

    ככל שאני קורא יותר אני מגיע למסקנה שהגבול עובר תמיד בין הקבוצה שהצליחה להתגבר על השונות בין מרכיביה לבין כל אלה ששונותם לא קבילה בתוך אותה הקבוצה.
    ככל שהנכונות לקבל את השונה גדלה כך גדלים גבולה של הקבוצה וגם יכולת הקבוצה להתגונן בפני פולשים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: