האם אירופה יבשת של הגירה? לא – אומרים האירופאים. כן – אומרים המהגרים והפליטים מהמזרח התיכון ומאפריקה

גלי ההגירה של אוכלוסיות שונות ומגוונות אל אירופה – ממזרח, דרום ומערב, מפקיסטן ועד למדינות (אם אפשר לקרוא להן כך) מדרום לסהרה – שלהם אנו עדים לאחרונה, אנשים המוכנים לשלם את המחיר היקר ביותר, ומסתכנים עד כדי אובדן החיים, עוררו בי את הסקרנות לתהות ולהתחקות על העבר. שכן אין אירופה הומוגנית כלל ועיקר. נהפוך הוא: רבדים של גלי הגירה שנמשכו שנים רבות, לא עשרות ולא מאות, עשו את שלהם בהותירם חותם גנטי, כזה או אחר בקרב בני-האדם. בעבר כבר חוותה היבשת, אחת לתקופה או לעידן, גלי הגירה, או שמא גלי פלישה, והנה חוזרת ושבה ההיסטוריה בלבוש שונה. בכל מערכה משתנה המהגר, מחליף תפאורה. אך העיקרון הבסיסי נשמר ומתקיים. העוני, הרעב, המלחמות והתקווה הם הכוחות המדרבנים.

לפיכך הלכתי בראש ובראשונה אל מקור, שכבר רבים אינם מכירים או לפחות אינם מצטטים, האנציקלופדיה העברית, אותו מפעל ענק שקרס בשל חזונו העז. ואני שמח לצטט, לשיטתו של יאיר גרבוז (בית בגליל, 2014) את מי שיודעים לכתוב יותר טוב ממני. והנה מה שנכתב בה, לפני 65 ש', בערך אירופה, אודות אוכלוסיית אירופה. אמנם העברית קצת מיושנת, אך אני סמוך ובטוח שתוכלו לה:

"האוכלוסיה של אירופה שייכת כולה לגזע הלבן ("האירופי"), פרט לקבוצות קטנות במזרח, שמוצאן מן הגזע המונגולי (שאף הן נטמעו ברובן בגזע הלבן). מחמת התנאים הגיאוגראפיים שלה היתה א' פתוחה במשך תקופות ארוכות לחדירתם של בני-אדם מיבשות אחרות. אפשר להתחקות על מוצאה של אוכלוסית א' לפי עקבות הנדידות, שרישומיהן נשתמרו מתקופת הפאלאוליתיקון העליון ואילך. בחלקים שונים של מערב-א' (בארץ הבאסקים, בדרום-צרפת, בווילס וכן בפנים סקאנדינאוויה) מצויים בתוך האוכלוסיה (במספר מצומצם) טיפוסים בעלי ראש ארוך מאד, פנים צרים, גבות חזקות, אף קטן ומורחב ולחיים גדולות – סימנים, שמזכירים גולגלות מסויימות מתקופת הפאלאוליתיקון העליון, שבה היו תכופות נדידות-האדם מצפון-אפריקה לא'. טיפוס ארוך-ראש אחר נתפשט בנאוליתיקון מצפון לערבות א' הדרומית-מזרחית. בתחילת הכאלקוליתיקון חדרו זרמים של בני-אדם רחבי-ראש מאנאטוליה דרך עמק הדאנובה למרכז-א' עד מעבר לאלפים. מגמתם היתה מכרות-המתכת בהונגאריה ובוהמיה, וכאן נפגשו עם "הצפוניים" ב"דרך הענבר", שהוליכה מן הים הבאלטי. גולגלות של רחבי-ראש מאותו זמן דומות לאלו של טיפוס-האדם (גבה-הקומה, הבהיר, רחב-הראש ובעל הגבות החזקות והבולטות) הנפוץ כיום במישורי א' מפולניה עד הים הצפוני.

כתוצאה מן התמורות ההיסטוריות שחלו בה אנו מוצאים כיום כמעט בכל מקום ובכל עם בא' תערובת של טיפוסים גזעיים, אבל בדרך-כלל שונה הרכבה של האוכלוסיה במקומות שונים. בסוף המאה ה19 וראשית המאה ה20 נתגבשה הדעה בין האנתרופולוגים, שהאוכלוסיה האירופית ("הגזע הלבן האירופי") מורכבת משלושה "גזעים" עיקריים, שהם נבדלים זה מזה יפה בכמה סימנים של מבנה גופם ובחלוקתם הגיאוגראפית – הצפוני, האלפיני והים-תיכוני – וכמה גזעים אחרים, בעלי אופי מקומי יותר – הדינארי, המזרח-באלטי, ועוד. משלושת גזעי-היסוד צויינו שניים – הצפוני והים-תיכוני – כארוכי-ראש (צרי-גולגולת), והאלפיני – כקצר-ראש (רחב-גולגולת). חלוקה זו הוזנחה עם התקדמותה של החקירה המדעית בדור האחרון, לאחר שנתברר, שאינה מדוייקת לא מבחינת הסימנים הפיסיים ולא מבחינת התפוצה. לגבי כמה מן הגזעים המשוערים, בפרט הגזע האלפיני והדינארי, הוכח שאינם אלא טיפוסים מורכבים מיסודות גזעיים אחרים. בדיקות, שנעשו במהגרים אירופיים באמריקה, חיזקו את ההנחה, שהרבה מן הסימנים הגזעיים המקובלים אינם סימנים גזעיים כלל, אלא פרי השפעות של תנאי-החיים. למשל, שיעורי הגולגולת והגוף, ששימשו לאבחנת החלוקה הגזעית בא', נוטים להשתנות במשפחות המהגרים האירופיים באמריקה תוך זמן קצר." [מקור: האנציקלופדיה העברית, תשי"א, כרך ג', ע' 118-117]

וזאת לפני ש"המציאו" את ה-DNA. האם היה המאמר צולח את תקופתנו מבחינת ההגינות הפוליטית (פוליטיקל קורקט) בלא תגובות נזעמות של טוקבקיסטים? על המאמר חתומים שניים: י.ל – א.פר. הראשון, הוא פלוני לא אחר מאשר ד"ר ישעיהו ליבוביץ. השני אלמוני בשם אברהם פרנס. אגב, בדקתי מה כתוב בויקיפדיה. בעברית ובאנגלית.NADA בנושא גזעים לעיל.

ומאירופה בכללותה נעבור אל כל מדינה ומדינה שביבשת. אסתפק במהגרים שהיגרו רק באלפי השנים האחרונות ולא נרחיק לכת אל ההיסטוריה שמעבר לתקופת הקרח האחרונה. גם 5,000 ש' אינן דבר של מה בכך.

נוותר על תקופת האבן ועל עידן הקרח. אחרי תקופת הקרח האחרונה (10,000 לפני הספירה) כבר היו תרבויות שונות ברחבי אירופה. אבל אנו נתחיל מאוחר יותר. נתחיל מתקופת האבן החדשה – נאוליתיקון. 5,000 עד 2,000 לפני הספירה. בערך (כי ישנם הבדלים של מאות של שנים בין אזורים. יש שהקדימו. יש שהטכנולוגיות פגשו אותם מאוחר… עניין של דיפוזיה. התפשטות של תופעה או ידע או אפילו מגפה). לא' הגיעו בתקופה זו מהגרים/פולשים משני אזורים: מדרום-מזרח ומדרום-מערב. מאסיה ומאפריקה. די דומה למה שקורה היום. אז, בעיקר דרך הנתיבים היבשתיים, אבל לא רק.

הזרם הנאוליתי הגיע מדרום-מזרח אל אזור הבלקן של היום. מאסיה הקטנה ומתחומי התרבות האגאית. התרבות הדנובית היא אולי המאפיינת של גלי הגירה אלה. תרבות זאת התבססה בעיקר על גידולים חקלאיים, וכשהכזיבה האדמה והקרקע פסקה להניב, נדדו השבטים אל מקום אחר. במעלה הדנובה אל אזורי צ'כיה, סלובקיה, גרמניה הדרומית, פולין ובלגיה של היום.

הזרם האחר הגיע מדרום-מערב. קרי מאפריקה. כבר אז הגיעו אל היבשת יסודות אפריקנים. סיציליה, דרום איטליה, חצי האי האיברי. תרבות הדומה לתרבות מצרים. בסוף התקופה התפתח הסגנון המוכר לכל – הדולמן. ספרד, צרפת, איי הממלכה המאוחדת, סרדיניה, גרמניה הצפונית ואפילו דרום שוודיה. בכל המדינות הנוכחיות תמצאו עדים והדים לתרבות הדולמנים.

במעבר מן התקופה הנאוליתית אל תקופת הנחושת, במרוצת האלף השלישי לפנה"ס, הופיעו במזרח אירופה עמעמים נודדים ששים אלי-קרב. מרכזם הראשון היה באגני נהרות הדון והדנייפר ומשם נפוצו במישורי אירופה המזרחית עד הים הבלטי.

חלפו מס' מאות של שנים ועברנו אל תקופת הברזל. בין 1,000 ל-500 לפנה"ס. הדורים פולשים ליוון, הפניקים מתיישבים ברחבי אגן הים התיכון והקלטים מתפשטים לכל עבר. בעיקר – אירופה המערבית: צרפת (גלים, ברטונים) והאיים הבריטיים (וולשים, סקוטים, אירים).

חולפות מאות של שקט יחסי ומגיעים אל עידן ההגירות הגדולות שבו שתי תקופות: גל ראשון 500-300 לספירה וגל שני 700-500 לספירה. רומא המערבית קורסת. פלישת הברברים. גל ראשון. השבטים הגרמאניים משתלטים על מערב אירופה. הונים, גותים, ויזיגותים, ונדלים, אוסטרוגותים, פרנקים, אלמאנים, אבארים, סקסונים. הסלאבים הפציעו במזרח. הויקינגים כבר בצפון. בגל השני – יורדים מן הצפון: ויקינגים, נורמנים, אנגלים, דנים. המורים כובשים את חצי האי האיברי.

500 ש' לאחר עידן ההגירות הגדולות יעמדו בפתחה המזרחי של אירופה הטטארים, המונגולים ושבטים תורכיים נוספים.

ובתחילת האלף השלישי לספירה מגיע תורם של הפקיסטנים, האפגנים, האשורים, היזידים, הסורים, הסודנים, האריתראים והאפריקנים האחרים שמדרום לסהרה.

קחו לדוגמה את אירלנד, האי המערבי במקבץ האיים הבריטיים שהממלכה המאוחדת עדין אוחזות בצפונו:

"המתיישבים הראשונים שבאו לא' הגיעו אליה, כנראה, משני צדדים: מספרד, דרך מפרץ ביסקיאה, ומצפון-מערבה של היבשת האירופית. על כך מעידים שרידי-התרבות הקדומה ביותר בא', שהם משני מקורות שונים – התרבות האסטורית והתרבות הקאמפיניאנית. מכיוון ששתי תרבויות אלו הן בנות זמן אחד לערך – תקופת המעבר מן הפאלאוליתיקון לנאוליתיקון – אפשר לייחס לאותו זמן עצמו את ראשית הגירתם של בני-אדם לא'. על סמך זה אפשר גם להניח, שהאוכלוסיה הקדומה ביותר של א' היתה מורכבת משני יסודות גזעיים, אלא שהיסוד הדרומי גבר בה והלך. השרידים המעטים של שלדי-אדם, שנשתמרו בא' מתקופה מאוחרת יותר (תקופת הברונזה), מעידים, שתושביה של א' מאותו זמן היו מן הטיפוס של הגזע הים תיכוני: בעלי קומה בינונית, שער שחור וצבע-עור חום-כהה. תושבים אלה, שהקלטים בגאליה קראו להם מתחילה בשם פרטאנים – שם, שבו כינו אז גם את תושבי אלביון [אנגליה. מ.ה.] –נתפרסמו לאחר זמן בשם פיקטים ואילו השם פראטנים – בשינוי צורה: בריטנים – נתייחד לתושבי אלביון בלבד.

[…]

בין 400 ל350 לפסה"נ החלה פלישת הגילים, שבט קלטי, שהיו בני טיפוס נורדי: גבוהי-קומה, בהירי-שער ותכולי-עין. הגילים הכניסו לא' את תרבות הברזל, ולשימושם בכלי-נשק של ברזל מייחסים גם את נצחונותיהם על הפיקטים. הלשון הקלטית ירשה בא' את מקומה של הפיקטית, ושינוי קיצוני בא גם בתחומי הדת וסדרי-החברה: המשטר הפאטריארכאלי של הקלטים בא במקום המשטר המאטריארכאלי (המשוער) של הפיקטים. אבל נראה, שנישואי-תערובת בין שני הגזעים לא היו נהוגים במשך מאות שנים. בין הפיקטים, שהועמדו במצב של משועבדים, ובין הגילים הכובשים נתקיימה מחיצה חברתית ומדינית, שרק במאה ה5, עם התנצרותה של א', התחילה נהרסת. בספרות הגילית הקדומה מדובר בבוז על כל אדם בעל סימנים גזעיים של הפיקטים." [מקור: האנציקלופדיה העברית, תשי"א, כרך ג', ע' 218-216]

1,500 שנה חלפו והאירים עדיין בזים לשחורי השער ובעלי עור חום… האלה מאגן הים התיכון. האם בשל זאת האירים אנטישמים וידה של אירלנד מונפת, בין הראשונות ובאופן כמעט אוטומטי, לקבל כל החלטה כנגדנו? שכן לא תמיד זה היה כך. כשנולדנו תמכה בנו אירלנד. אולי מפני שהתנערנו מן הכובש הבריטי שנוא-נפשם. אבל אחר-כך הפכנו לכובש קולוניאלי, והנסיבות שהובילו לכך ממש אינן מעניינות אף-לא-אחד, ואיבדנו את האהדה כי עברנו אל הצד השני…

אז ניקח מדינה אחרת. הונגריה. שהפליטים ומהגרי העבודה ראו בה, לאחרונה, כארץ מעבר אל התקווה הלא-ברורה, באי-שם במערב. באוסטריה ובגרמניה.

"האוורים גרו באגן הקרפטים, בהונגריה של ימינו, בשנים 895-568, ובשנים 680-670 נוספו להם קבוצות של בולגרים שברחו מהכוזרים. חוקרים הונגרים סבורים שהסתננו גם קבוצות אוגריות קטנות עוד קודם לפלישה ההונגרית הגדולה ('כיבוש המולדת'), אולם בהגיע ההונגרים לארצם החדשה כבר היו האוורים דו-לשוניים ודיברו סלבית ותורכית.

ההיסטוריה הקדומה של ההונגרים (המדיארים), שזורה בקורות הכוזרים, ומקצת מהכוזרים הגיעו עם ההונגרים למולדתם החדשה, הנושאת את שמם. מקצת מכוזרים אלו היו יהודים. בשנים 900-896 הגיחו ממערב הערבה [השטח שמצפון לימת ארל, הים הכספי והים השחור. מ.ה.] השבטים הנודדים ההונגריים, מלווים בשלושה כוזריים-קבאריים, וכבשו את פנוניה; אבל כיבוש זה היה תוצאה של תהליכים ארוכים יותר.

בשנים 889-839 קמה בערבה מעצמה חדשה קצרת ימים – לבדיה ההונגרית. אין מקור שמזכיר את ההונגרים לפני שנות השלושים של המאה התשיעית, וצוין שאין לזהות את ההונגרים עם האונוגורים, כפי שהיה מקובל לזהות במשך מאות בשנים. בתחילת המאה התשיעית עזבו ההונגרים את ביתם המקורי בבשקורטוסתן (Bashqurtastan / Bashkiria) של ימינו, שבדרום הרי האורל, ועברו דרך דרום אגן הקאמה (Kama) והבלאיה (Belaja) יובלו. במקורם היו ההונגרים עם דובר אוגרית (Ugrian), לשון הקרובה קרבה מסוימת לפינית, אך במהרה הם סיגלו לעצמם את אורחות התורכים, ובמידת מה גם את שפתם. לכן במקורות הביזנטיים, הערביים ובמקורות אחרים הם נקרא לא אחת 'תורכים'.

[…]

בשנות השלושים של המאה התשיעית השתלטו ההונגרים על כמחצית שטחה של כזריה, ממערב לדון.

[…]

בשנת 894 פרצה מלחמה בין בולגריה לביזנטיון. יש להדגיש את האיבה העתיקה בין הבולגרים לכוזרים מורישיהם – כאשר נתפסו שכירי חרב כוזרים ביזנטים בידי הבולגרים בשנת 894, הם נטבחו באכזריות יוצאת דופן. הקיסר ליאו השישי המותקף שיגר שליחים להונגרים, שמחנותיהם היו אז בשפך הדנובה, וביקש את  עזרתם נגד הבולגרים. ההונגרים חצו את הדנובה, בסיוע הצי הביזנטי, והתקדמו לפרסלב. סימיאון נאלץ לקטוע את התקפתו על קושטא ושכר את הפצינקים, והם תקפו את ההונגרים בעורף והשמידו את ארצם אתלכוזו (Etelkozu, ארץ בין הנהרות, באגן הבוג, הפרוט, הסרט והדנייסטר). מחוסרים ארץ לשוב אליה נאלצו ההונגרים לפלוש לפנוניה, ומאז היא הייתה לארצם." [מקור: תולדות יהודי רוסיה – חלק א': מימי קדם עד העת החדשה המוקדמת, עורך: אלכסנדר קוליק, תש"ע, מרכז זלמן שזר, ע' 74-65 (מאמר זה נכתב על-ידי דן ד"י שפירא)]

כפי שניתן לראות ממעט הדוגמאות שהבאתי – 2 בלבד (אך אם נחפור היטב במקורות נמצא שכללי המשחק ברורים: הארץ/המדינה הקיימת היום היא למעשה ארצו/מדינתו של הפולש שניצח את המקומי דאז שאף הוא היה כנראה מהגר…) – היסטורית ההגירה שהביאה למצב הנוכחי באירופה רבתי אינה פשוטה כלל וכלל. הרבה שחקנים, הרבה תנודות. מסעות כיבוש. החלשים נדחקים מלחץ החזקים. הגירה בכפייה (תורכים מיוון ולהיפך) וכיו"ב. ודומה שההיסטוריה שבה ומזכירה לנו שגלי ההגירה של בני-אדם, מסיבות כאלה או אחרות, טרם הסתיימו. מעניין כיצד תתמודד אירופה "האחודה", הנוצרית, "הלבנה", עם גלים חדשים של גזעים אחרים, אך לא בלתי מוכרים, המלחכים מאז מפנה האלפים, את החופים והגבולות של "מבצר אירופה".

וכאשר תימס כיפת הקרח, שכנראה אינה נצחית, של מה שקרוי הקוטב הצפוני, או אז ישטפו את אירופה גלים אחרים. לא של פליטים או של מהגרי עבודה אלא של מים מלוחים…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • zviarzi  On 16 בספטמבר 2015 at 2:37 PM

    מעניין….יהיה מה שיהיה לנו אין על כך השפעה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: