זאת הרשימה האחרונה בסדרה הנוכחית אודות רוחמה.
בוקר של סתם יום של חול. אנו כבר אחרי קפה ומאפה שבהם התכבדנו בשדרות. גם הפגישה עם הגרמני (ואשתו שצפתה מבעד לחלון), שהקרוואן שלו חנה בחניה של המרכז המסחרי שבנה מישהו ממשפחת פרץ בוני הנגב, הסתיימה. הוא דווקא די מבסוט מארצנו. ניסיתי לעמוד על גילו. האם יש מצב שהיה בין אחרוני המגויסים בני ה-15 שגויסו באפריל 45?
הסטודנטים בשדרות מתמודדים מול הזבובים – ראו הבקבוקים על אדני החלונות. אגדה אורבנית אומרת לנו כי הזבובים נרתעים מהשתקפותם בבקבוק… כך או אחרת, מי מהדירות מאוישת ע"י סטודנטים ומי ע"י סטודנטיות?
האמת שאין לנו מושג…
באנו, צ' ומחבר הטורים הללו, לערוך סיבוב ביער רוחמה. להתאמן. גם לנווט וגם ללכת. 5 ש' גג הוקצבו לכל הסיפור (הלוך ושוב). שהרי, בסופו של דבר או בסופו של יום, באנו ליהנות. לעשות משהו שאוהבים. ללכת בשבילי ארץ-ישראל. ולפעמים גם לטפס על הריה… יש מפה. אפילו שתיים. יש סימונים. מים וכריכים מושקעים גם. נותר "רק" לנווט בין לבין ובשעה המסוימת/המיועדת להתקפל. את המכונית ביקשתי להחנות בתוככי קיבוץ רוחמה. בצל, אם אפשר.
והרי המסלול:
יצאנו אל הדרך:
הנחתי עט – שיהיה לנו קנ"מ לגודל הפטריות
כששבנו אל הקיבוץ, והוזמנו אל האורחן לשתות קפה, וספרנו היכן הינו – הובהר לנו שבמערות הללו התחבא אחד מן החברים כאשר הפדאיון רדפו אחריו (ואז היער היה, אולי, קיים רק בתיאוריה).
ככה זה שהמים מעצבים את שכבות הכורכר ואנו מקבלים קניונים…
צ' בוחן תופעה בוטנית שלנו נראתה ייחודית: עץ קטן, המפתח מתוכו עץ גדול, ומוחק את עברו… כאשר יגדל העץ, בעוד מספר שנים, יעלם כל המקטע התחתון שעליו מצביע ידידי צ'.
ולהזכיר לכולנו היכן היינו:
צילומים: משה הרפז (2015). כל הזכויות שמורות.
משה הרפז 
תגובות
מספר דברים עושים גבר אוהב לגבר מאושר ואמנה את החשובים ביותר:
אשה נאה
חבר חכם
ארץ ישראל פורחת
כמה קבלנו?
אני קיבלתי את כולם