חיפשתי חומר אודות דבר-מה. בין לבין צד את מבטי מאמר הנושא את הכותרת הבאה: "שרידים ממלחמת העולם הראשונה לאור נחל בשור (ואדי עזה) ובסביבתו" (אמנון גת, קתדרה 117, תשרי תשס"ו, עמ' 124-104). קראתיו וקיבלתי החלטה. לשזוף במו עיני אחד מן השרידים המתוארים במאמר. אתר 9 במאמר הנ"ל.
לפיכך יצאנו, ידידי צ' ומחבר שורות אלה, אל פאתי הנגב. הימים ימי חול המועד חג הפסח השתא. אתמול היה שרב. היום לא. אין טעם לעצור בדרך לקפה ומאפה. אין מאפה בנמצא. מרבית העסקים הקטנים סגרו את דלתם, הורידו את התריסים, הגיפו את החלונות, הבריחו את הבריחים, הציבו מנעולים ושרשרות ונעלמו. חסכו כאב ראש כיצד להכשיר. לא בדקתי אם אובדן ההכנסות גדול מביעור החמץ. אבל למי יש כוח ותעצומות נפש, ובאמת ובתמים רוצה לחפש לאור הנר, באמצע היום, את פרורי החמץ בדלת אמותיו? ולא שאין בשוק פיתות עשויות מקמח מצה… ללמדך מדוע המלונות הכשרים למהדרין, מותנים בטיב ההכשר, מלאים במשפחות דתיות המבקשות את פשטות החיים שבוע בשנה.
כך או כך הגענו אל אופקים. עיירה שאוכלוסייתה ברובה שומרת מסורת. ולכן, כאמור לעיל, מרבית העסקים סגורים. נוסיף על כך מפעלים נטושים בצד שכונות חדשות הקמות בפאתי היישוב וקיבלנו משוואה בלתי פתורה. שאלות יש. תשובות אין. על-מנת לפענח את החידה ולעמוד על קנקנה נידרש לשוב ולבקר באופקים. במחשבה שנייה – רעיון לא רע. שכן בעיירה עצמה שהינו דקות ספורות בלבד. גג – 10 ד'. מבט חטוף מבעד לזגוגית המכונית.
כאמור, מטרת יום זה היא לתור אחר שרידי גשר רכבת שהוקם ע"י הבריטים מעל לוואדי חנפיש. היכן זה, שואלים אתם, ואשיב, כיום קרוי נחל האכזב בשם נחל אופקים. לכו/סעו בעקבות השילוט "פארק סיירת שקד". האנדרטה לכבוד חללי הסיירת מצויה אך מטרים ספורים מן הגשר. על תוואי המסילה דאז.
אבל אנו בחרנו ללכת אליו. ירדנו מן העיירה אל נחל אופקים ומשכנו דרומה. חרבת מנוח משמאל. את באר מנוח לא פגשנו בשטח. אגב, מנוח מלשון מנוחה. חו"ח שלא תחשבו שזה ע"ש אבי שמשון הגיבור/השופט. הנה הגשר. מגשר את המזרח עם המערב ולהיפך (של הנחל כמובן). כמעט 100 ש' ניצב הוא על תילו. מחכה לנו (ולא רק לנו… גם לכם המטיילים).
פליאה אחזתני: כיצד לא פורק ונבלע אל כורי ההיתוך וכבשני הפלדה באותם ימי הביקוש לפלדה בסין טרם אולימפיאדת 2008? שכן שלדי טנקים ששימשו כמטרות לאימוני השריון בשטחי האש כמו גם קולטני מים ומכסי מערכות ביוב נעלמו או נשאבו אל הלא-נודע. אפילו אותיות ברזל קולפו מן המצבות. אולי שימשו לבניית הקן בבייג'ין היא פקינג. והגשר? איש לא נגע או פגע בו וזה לא שהוא תחת השגחה מתמדת. נהפוך הוא. גם ל-צ' לא היה שמץ של רמז לפתרון התעלומה בגינה נשאר הגשר על כנו. ולפי שהוא נראה כיום – הבריטים עשו עבודה טובה והוא ישרוד עוד שנים רבות. גם אחרי לכתנו…
מבט על הגשר מצפון. נראית גם סוללת העפר ששימשה באופן זמני למעבר הרכבת. מצד שמאל דגל ישראל. זאת האנדרטה לסיירת שקד.
סוללת העפר ששימשה כ"גשר" עד להקמת הגשר.
גשר זה הוקם במסגרת בניית קו רכבת רפיח – באר-שבע. נסיעת הבכורה הייתה ב- 8.5.1918. אין בידי נתון אם היה זה מרפיח אל באר-שבע או להיפך. בקושי התמסדו הבריטים בארץ-ישראל אך כבר במקביל להתארגנות צבאית ומנהלתית עיצבו את תשתיות מערכות התנועה שרובן משמשות אותנו גם כיום (שדות תעופה, מחנות צבא, מסילות ברזל ודרכי תנועה). תחילה הונחה מסילת הברזל על סוללת עפר שחצתה את הנחל ולימים הוחלפה בגשר הנוכחי.
אבל איזה גשר מרשים. איני נדרש לתארו. שמח אני שיש מישהו שעשה זאת טוב ממני. משוחרר אישית ממדידת ממדים פיזיים קורא אני במאמר הנ"ל על ממדיו:
"אורכו של הגשר כ-130 מ' וגובהו המרבי מעל האפיק כ-12 מ'. הוא עשוי קורות פלדה כפולות המחוברות ביניהן בחיזוקים ממוסמרים, מונח בקצותיו על תמיכות בטון, ונשען על שבעה זוגות של עמודי פלדה בקוטר 1.3 מ' המלאים בבטון, מחוזקים ביניהם במסגרת פלדה ומונחים על יסודות בטון. המפתח בין מרכזי העמודים נע בין 3.30 מ' במקומות הנמוכים (חמישה זוגות עמודים) ל-5.50 מ' באזורים הגבוהים (שני זוגות עמודים), והמרחק בין העמודים 16 מ'. תכנונו של הגשר נעשה על ידי מחלקת הרכבות המצרית (E.S.R – Egyptain State Railway) בקהיר והושלם ב-30 ביולי 1918." (שם, 123)
בהערת שוליים מצוין כי המהנדס/האדריכל הוא אחד פלוני בשם: J. Rainmond, Deputy Chief Engineer (Bridges).
התעבורה בקו רפיח-ב"ש הופסקה ביולי 1927. הקו אינו רווחי, כך טענו. כלומר אינו מקיים את עצמו. פסי הברזל והאדנים פורקו ונלקחו ולבטח שימשו לאותה מטרה אך במקום אחר. הגשר נותר.
ערכנו סיבוב ביער סיירת שקד. כלב בז' בממדי ענק, מן העדר של הבדווי מהצד השני של הנחל, חבר אלינו. זמנית. לאחר ברור נואש מאתנו שכן מצא שאין לנו מה לתת לו. מצאנו בורות מים שאינם מופיעים, לא במפת שבילים ולא במפות בשימוש האתר "עמוד ענן". חיפשנו ומצאנו בוודאות את תוואי המסילה. ניווט נקודתי. חיתוכים. בדיקה. והלכנו על הסוללה, שלעיתים, הופכת לחפיר, ממאגר דוד שבמזרח אל הגשר במערב. ומשם כבר סלולה הדרך הביתה…
שרידי סוללה. מבט ממזרח אל המערב. וכל זאת ממזרח לגשר.
שרידי חפיר. כנ"ל.
עוד כמה מבטי פרידה:
צילומים: משה הרפז (נחל אופקים, 9.4.2015). כל הזכויות שמורות.
משה הרפז 
תגובות
תודה על העונג וגם על הנחת