מבצר אירופה 11 – מטבע

בשעתו הונהג מטבע אחיד בכל רחבי האימפריה הרומית. אלפיים שנה לאחר מכן חודש הרעיון. חלום הנהגת מטבע אחיד היה מאבני היסוד בהקמת השוק האירופי המשותף. למייסדיו היה ברור שמטבע אחיד יזרז את הקמת הגוש הכלכלי האירופי ואת יצירת השוק האירופי המשותף. כבר ב-1991 הגיעו נשיא צרפת דאז, פרנסואה מיטראן, וקאנצלר גרמניה דאז, הלמוט קול, להסכם ולפיו תתמוך צרפת באיחוד שני חלקי גרמניה תמורת איחוד הפרנק והמרק. מהלך זה סלל את הדרך להקמת גוש האֵירו (Euro). ניתן לתרגם את ה-Euro לעברית בשני אופנים: אירו או יורו. כותב שורות אלה בחר באפשרות הראשונה.

לאחר יותר מעשור – התגשם החלום. באיחור של שלוש שנים מהמועד המתוכנן, 1 ינואר 1999, התקיימה ב-2 בפברואר 2002 השקתו של המטבע האירופי המשותף, האחיד, ונכנסו לשימוש 14 מיליארד שטרות ו-50 מיליארד מטבעות חדשים. זה היה שינוי המטבע הרחב ביותר שבוצע בעולם והקיף 12 מדינות ומעל ל-300 מיליון איש. כיום כולל גוש האירו 12 מדינות מתוך 15 החברות הקבועות (EU-15) – אוסטריה, איטליה, אירלנד, בלגיה, גרמניה, הולנד, יוון, לוקסמבורג, ספרד, פורטוגל, פינלנד וצרפת. סלובניה הייתה למדינה הראשונה מבין מדינות ההרחבה שעברה לגוש האירו – החל מ-1 בינואר 2007 החליף האירו את הטולאר באופן רשמי. המדינות הללו עמדו באמות מידה של גודל הגירעון מהתקציב (לא יעלה על 3%), שיעור נמוך של אינפלציה, שיעור גידול התוצר, שיעור גידול הצמיחה וכיוצא בזאת. ב-2008 הונהג האירו גם בקפריסין ובמלטה. האירו משמש כהליך חוקי ורשמי גם במדינות אחרות שהשתמשו במטבע הקודם של אחת המדינות שברשימה כמונקו, אנדורה, סן-מרינו והוותיקן.

הרעיון של מטבע משותף אינו חדש והדוגמה האפריקנית היא עדות לכך. כבר במחצית השנייה של המאה ה-20 חברו 14 מדינות במערב ובמרכז אפריקה ויצרו מטבע משותף – פרנק CFA (franc de la Communauté Financière de ľAfriqe). למעשה, עם מעבר צרפת מפרנק לאירו, גם המדינות הללו, בפועל, "חברות" בגוש האירו.

השוודים, הבריטים והדנים טרם החילו את האירו במדינותיהם. הממלכה המאוחדת ממשיכה לשמור על עצמאות המטבע המקומי הלא היא הלירה שטרלינג. בריטניה, למרות כל הלחצים שהופעלו עליה, לא הייתה מוכנה לוותר על העצמאות המוניטארית שלה. גם המגזר העסקי בבריטניה התנגד להנהגת האירו, בטענה שהדבר פוגע בשיעור צמיחתו של המשק הבריטי. עושה רושם שעד היום הבריטים אינם מצטערים על כך. פולין החליטה שלא להמיר את הזלוטה לאירו. לעומת זאת, בקשת רומניה להמרת המטבע נידחת הלוך ושוב. המועד החדש שנקבע – 2017.

מקדוניה, למרות שאינה חברה באיחוד האירופי, הכריזה על האירו כעל המטבע הרשמי שלה. הבנק המרכזי האירופי אינו מביע התנגדות להנהגה חד-צדדית של האירו במדינות שאינן חברות בגוש ומדיניותו היא שלא לעודד זאת ולא להסתייג מכך.

למטבע החדש שני צדדים: מאגד ומפריד. השטרות אחידים בכל מדינות האיחוד (המשתמשות באירו) כאשר על צד אחד של השטרות מונצחים סגנונות ארכיטקטוניים המייצגים תקופות מההיסטוריה האירופית והצד השני מעוטר בגשרים המסמלים את הקשרים שבין ארצות גוש האירו. גשרים, במבנה של רשת, הם גם צמתים וגם קווים.

קיימים 7 סוגים של שטרות בערכים נקובים מ-5 ועד 500 אירו. על השטר בערך נקוב של 5 אירו, בצבע אפור, מופיע הסגנון הקלאסי ועל השטר של 10 אירו, בצבע ורוד, מופיע הסגנון הרומנטי. הסגנון הגוטי מופיע על-גבי השטר, בצבע כחול, בעל הערך 20 אירו. סגנון הרנסנס מונצח על שטר של 50 אירו המופיע בצבע כתום ואילו סגנונות הברוק והרוקוקו מעטרים את השטר, בצבע ירוק, בעל הערך הנקוב של 100 אירו. תקופת הברזל והזכוכית מונצחות על-גבי השטר הצהוב של 200 אירו ועל-גבי השטר השביעי, בערך נקוב של 500 אירו ובצבע לבנדר, מופיע סגנון אדריכלי של המאה ה-21/20 –  פוסטמודרניזם.

אמנם השטרות אחידים אך שונים המטבעות ממדינה למדינה. כל מדינה ממשיכה לשמור על זהותה, האחרת, בכך שצד אחד של המטבע, בכל הערכים הנקובים, נושא את הסמלים המקומיים של אותה מדינה אשר שונים ובאופן טבעי מפרידים בין תרבויות בעוד הצד האחר של המטבעות משותף לכל. באמצעות מטבע האירו מקושרת ומתפקדת אירופה כרשת לכל דבר ועניין.

במלאת חמש שנים להנהגת האירו כמטבע האחיד של האיחוד האירופי נערכו סקרי דעת קהל המלמדים כי מספר המסתייגים מהמטבע האחיד הולך גדל. סקר גאלופ שנערך לאחרונה במדינות אירופה קובע, כי צרכנים רבים באירופה עדיין מתקשים להשתמש במטבע האחיד, וכי ארבעה מתוך 10 אירופאים לא מתמצאים ביורו. יתר על כן, ברכישות הגדולות, כקניית בית או מכונית, רבים מעדיפים לעשות את החישובים במטבעות הישנים. על-פי הסקר, 41% מהמשתתפים מתקשים להשתמש ביורו ו-15% מתקשים מאוד להשתמש במטבע.

על-פי הסקר, המדינות שבהן מסתדרים הכי טוב עם האירו הן אירלנד ולוקסמבורג. באירלנד ציינו 81% מהנשאלים כי אין להם שום בעיה להשתמש במטבע, בעוד שבלוקסמבורג אמרו 77% מהנשאלים כי אין להם בעיה. באיטליה ציינו 56% מהנשאלים כי יש להם בעיה להשתמש באירו.

סקר דעת קהל אחר (לנדאו וליפקין, 9.1.2007) פנה אל הנשאלים בשאלה: האם המעבר לאירו הועיל למדינתך או הזיק לה? הסקר נערך בכל 12 המדינות שאימצו את האירו כמטבע רשמי (ללא סלובניה). ממוצע התשובות בגוש האירו התפלג כדלקמן: 48% סברו כי המעבר הועיל (התשובות נעו בין 75% באירלנד ל-38% ביוון) בעוד ש-38% השיבו כי לדעתם הזיק המעבר מהמטבע המקומי לאירו (התשובות נעו בין 48% באיטליה ו-21% באירלנד). אם שואלים את הגרמנים – אזי 58% מהגרמנים מתגעגעים ל"דויטשה מרק". כך עולה מסקר שערכה חברת המחקר פורסה עבור המגזין "שטרן" ורשת הטלוויזיה RTL (רמתי 9.1.2007).

מקורות המידע:

לנדאו, פ. וליפקין, ד. (9.1.2007), "תקוע כמו גוש בגרון", מעריב, עסקים, ע': 4 – 8.

רמתי, מ. (9.1.2007), "הגרמנים מתגעגעים לדויטשה מרק", הארץ, השבוע, ע' 12.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  ביום 9 במרץ 2015 בשעה 10:44 AM

    לא כל המדינות עמדו באמות מידה של גודל הגירעון מהתקציב (לא יעלה על 3%), שיעור נמוך של אינפלציה, שיעור גידול התוצר, שיעור גידול הצמיחה וכיוצא בזאת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: