קיים איחוד אירופי אך ישנן שונויות אתניות: צאצאי שבטים סלאבים, אנגלו-סקסיים, גרמניים, נורדים, קלטים, באסקים ואחרים. זה לא מכבר התבשרנו כי כאלפיים וחמש מאות איש הזדהו עד כה כהונים בעצומה שהוגשה לוועדת הבחירות המרכזית בהונגריה: "המאמץ יסייע להשגת המטרה ארוכת הטווח של החזרת מקומם הראוי של ההונים בקרב עמי העולם, לצד הכורדים, הבאסקים והסקוטים" (שירות "הארץ", 13.4.2005) – אותם המיעוטים מחוסרי מדינת-לאום.
ומי אלה אותם הבריטים המבקשים לשמר את זהותם ולבדל עצמם מיתר מדינות האיחוד? בספרו "קהילות מדומיינות" שואל בנדיקט אנדרסון (2000) את השאלה ומשיב עליה ברמיזה עוקצנית תוך ציטוט דניאל דפו (Defoe) (1731-1659), סופר אנגלי שחיבר, בין השאר, את הספרים "רובינזון קרוזו" ו"מול פלאנדרס".
וכך, משעטנז אשר כזה, פה מתחילים
דברי-ימיו של ערב-רב זה הקרוי אנגלים,
אשר נולד באנס, בנאף ותשוקות
מזרע בן בריטון צבוע ורחם של בת סקוט:
וצאצאיהם למדו עד מהרה לרתם
עגלותיהם אלי מחרשת בעל ממלכת רום:
מכאן צמח לו גזע ממזרים, בני אי-כבוד,
ללא לשון ושם, ובלי יחוס אבות,
דם סקסים ובני דניה בעורקיו, בליל-תערובות.
ובנותיהם רחבות-השת, כמותן כהוריהן,
אמצו בחשק כל גויי-הים אל חיקיהן.
ונצר נאצל לאותו זרע-פיגולים הוא רום-היחס המזקק, תפארת האנגלים.
ואכן, סקר חדש שנערך לאחרונה מצביע על כך שרוב הבריטים לא רואים עצמם ככאלה אלא כאנגלים, וולשים וסקוטים. רק 44% מהנשאלים השיבו ש"בריטים" היא הדרך הטובה ביותר לתאר אותם. השוואה של הסקר הנוכחי לזה שנערך לפני עשור מלמדת שבמהלך התקופה חלה ירידה משמעותית במספרם של אלה הרואים עצמם כבריטים. ומי רואים עצמם בריטים? הזרים והאחרים, בני המיעוטים, העושים כל שביכולתם כדי לא להתערות בחברה הבריטית. אלה אינם יכולים לראות עצמם כחלק מהעבר המפואר של אנגליה ונוח להם לראות את עצמם כבריטים ואולם לאחרונה הצביעו הסקוטים כנגד פרישה מהממלכה המאוחדת.
בשנת 1659 שם חוזה הפירנאים קץ למלחמת 30 השנה וחילק את מולדתם של הקטלונים בין ממלכות ספרד וצרפת. ביוני 2006 אושרה תכנית לאוטונומיה נרחבת לתושבי חבל קטלוניה. חבילת ההטבות כוללת הכרה בדגל ובהמנון הקטלוני, קידום השפה הקטלנית ואישור להשקיע בחבל חלק גדול יותר מכספי המסים של תושבי החבל. ב-1975, עם מותו של פרנציסקו פרנקו, החלה בספרד מדיניות הביזור – יותר סמכויות ל-17 החבלים המרכיבים את ספרד. הקטלנים והבסקים נהנים ממעמד מיוחד – לאומים היסטוריים. כאמור, הקטלנים הצליחו להשתדרג. לבסקים יש את אט"א – סוג של מחתרת או תנועה בדלנית החותרת לעצמאות מוחלטת של החבל ולהתנתקותו מספרד. לאחרונה חבלים נוספים – אנדלוסיה, האיים הקנאריים והבלאריים – מבקשים להרחיב את מסגרת האוטונומיה שהוקצתה להם.
לא רק קבוצות אלה מחוסרות מדינת-לאום. לאחר כל הרחבות שחלו על האיחוד האירופי, קרוב לשמונה מיליון צוענים – עם הרומה שהוא המיעוט הרמוס ביותר באירופה – יהוו בו המיעוט הלאומי הגדול ביותר.
מיחה סטרויאן טיפל באימו החולה כשההמון הגיע עם אלות, רובים ומסורים חשמליים. מאות התאספו מסביב לבקתה ברחבה ביער ובפיהם דרישה פשוטה. "ציג ראוס" (צוענים החוצה) קראו בגרמנית, מחקים במתכוון קריאות גזעיות נאציות. "תפציצו את הצוענים".
זה היה בשבת האחרונה באוקטובר. בני המשפחה המורחבת, המונה יותר מ-30 צוענים, מחציתם ילדים, נאלצו להימלט מהרחבה השוכנת מרחק כ-1.6 קילומטר מהכפר אמברוס במזרח סלובניה. "הם הבעירו מדורות על אדמתנו וצעקו שאם לא נעזוב, יפציצו אותנו ויצלבו את הילדים שלנו", אמר סטוריאן, בן 30.
גירוש המשפחה שחיה במקום עשרות שנים ושהחזיקה בבעלותה את הבית שבו התגוררה ב-12 השנים האחרונות, הוא המחשה הולכת ורווחת למגיפת הפינוי הכפוי של יישובי צוענים ברחבי האיחוד האירופי, בעיקר במרכז ובמזרח אירופה. בשבוע שעבר בעיירה הצ'כית וְשֶטין, פשטה המשטרה על גוש דירות העמיסה יותר ממאה צוענים על משאיות והשליכה אותם מרחק 80 ק"מ משם. ראש העיר ייז'י צ'ונֶק, שלח דחפורים. "אנחנו מנקים מורסה", הודיע לקול תרועות. (טריינור, 6.12.2006)
לפי הנטינגטון (2003) עולה כי התרבות המערבית מאוימת מבפנים על-ידי קבוצות מהגרים בעלות תרבויות אחרות המסרבות להיטמע במערב ומתעקשות להחזיק, לדבוק ולשמר הערכים, המסגרות והתרבויות שהביאו עמם, מארצות המוצא שלהן. הנטינגטון מדגיש במיוחד כי התופעה בולטת אצל המוסלמים באירופה למרות היותם מיעוט קטן שם. האם זו הסיבה לאירועים האלימים שהתרחשו בפרברי הערים ברחבי צרפת באוקטובר-נובמבר 2005?
ואפשר להמשיך עוד ועוד. דוגמאות אינן חסרות.
מקורות המידע:
[1] אנדרסון, ב. (2000), קהילות מדומיינות, האוניברסיטה הפתוחה, תל-אביב.
[2] הנטינגטון, ס. (2003), מלחמת הציביליזציות, הוצאת שלם, ירושלים.
[3] טריינור, א. (6.12.2006), "האפליה הגיעה למרכז אירופה אך הצוענים משיבים מלחמה", הארץ, ע' א17.
[4] שירות הארץ (13.4.2005), "פתאום קם אדם בבוקר ומחליט כי הוא הוני", הארץ, ע' א12.
משה הרפז 