והוא במישור ואילן גדול על קברו – ק' חלפתא ובניו ועוד קברים

"והוא במישור ואילן גדול על קברו". זאת כותרתו הראשית של מאמר שחיברה נורית ליסובסקי [קתדרה 115, ניסן תשס"ה, ע' 56-31]. תודו אף אתם, שני תריסרי הקוראים הנאמנים, כי שם המאמר "עושה את העבודה" ומניע, או שמא מזמין, את הקורא הסקרן, כותב שורות אלה, לגלות מה מסתתר מאחרי השם.

ומה שמסתתר, חברות וחברים, הוא קברים. לא פחות ולא יותר. כותרת המשנה כבר רמזה לנו רמז עבה ובפועל פתרה את התעלומה – "קבר ר' חלפתא בכפר חנניה". במקרה שלפנינו – קברים של תנאים (?) שאף לא אחד ממש הוכיח, באותות ובמופתים, בכתובים ובמה שזה לא יהיה, שאכן הם, התנאים המסוימים הללו, הם הם הקבורים בזה המקום שעליו מצוי ציון הקבר. ונאמר/נכתב במקורותינו כי אם זאת מסורת וכופרים בה, ז"א אין מאמינים בה, הרי זה אפיקורסיות.

ובמרחב שבין כפר חנניה של אז, לבין כפר חנניה של היום, כאשר בתווך היה היה כפר ענאן הערבי ששימר את השם היהודי, מצינו מספר קברים של חכמים ויודעי תורה, המכונים בימינו משום מה צדיקים. ורק לתזכורת נציין את הסדר הכרונולוגי של החכמים לדורותיהם: נביאים, סופרים, זוגות, תנאים, אמוראים, סבוראים, גאונים, ראשונים, אחרונים.

מקור: ליסובסקי

מקור: ליסובסקי

נתחיל מההתחלה. מסתבר שלעלות, לבקר, או להשתטח, מסיבה זו או אחרת, על קברם של צדיקים, יהודים שקדמו לנו, שכן אין לנו קדושים, אלה שייכים לנוצרים, אצלנו המקומות הם הקדושים והטמונים הם הצדיקים, רובם חכמים מתקופת המשנה או התלמוד, זאת מסורת עתיקת יומין. מספרים לנו שכבר לפני אלפי שנים, עלה כלב בן יפונה, ההוא מתריסר המרגלים, להתפלל על קברי אבות:

"מלמד שפירש כלב מעצת מרגלים והלך ונשתטח על קברי אבות. אמר להם, אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים." [מסכת סוטה, ל"ד, ע"ב].

צדיק וקדוש. וכבר כתבנו: האדם – צדיק, המקום – מקודש. והמקום יכול שיהיה קבר, הר, עץ, מעיין וכד'. ולפנינו מצרף של עובדות, זיכרון קולקטיבי, סיפר (נרטיב), מסורת ומיתוס. ומעל הכול – האמונה. וכמעשה יאיר גרבוז [בית בגליל (2014), אחוזת בית] מצאתי שמישהו כבר כתב טוב יותר ממחשבותיי שטרם אורגנו על הנייר כדבעי ואשמח לצטטו/ה:

"מקומות קדושים היו במשך ההיסטוריה רכיב חשוב בהתפתחותה של ארץ ישראל. במרוצת הדורות נוצרו עשרות, אם לא מאות אתרים לעלייה לרגל, שחלקם היו משותפים לבני הדתות השונות. מקומות קדושים – מבנים, קברים, מעיינות, הרים, עצים, שרידים של מתחמים מקודשים ועוד – היו פרושים בכל הארץ והיו מוקד לרגל לתושבים מקומיים ולצליינים שהגיעו ממרחקים.

מקומות קדושים הם אתרים שונים ומגוונים מבחינת מהותם, תפקודם וחשיבותם. לעתים אלה מקומות שאירעו בהם אירועים מיתולוגיים בשלב המכונן של התבססות האמונה. בדרך-כלל אלו הם קברי קדושים ומקומות שבהם פעלו דמויות היסטוריות, או אתרים שהשתמרו בהם שרידי קדושים. השאלות הנוגעות בהגדרת מקום כקדוש, האופן בו הוא נוצר, סוד הצלחתם של אתרים מסוימים והיעלמותם של אחרים, אינן פשוטות והן מעסיקות חוקרים מתחומים שונים." [דורון בר, "המקומות הקדושים ליהודים במדינת ישראל: בין מסורת לחידוש", זמנים, ע' 94]

דורון בר טוען כי שני גורמים חברו לעיצוב מפת א"י הקדושה בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20: שמואל זנוויל כהנא שכיהן אז כמנכ"ל משרד הדתות, ועולים חדשים מארצות המזרח, שהביאו עמם מסורות של קברי צדיקים.

יש מי שמטפח ומפתח ויש מי שמבקר:

"המכשול העיקרי העומד בפני החוקר המתכוון להשתמש כיום במקורות הקדומים ובתיעוד המודרני לשם בחינת המקומות הקדושים, הוא הפיתוח המואץ, והנלהב מדי, של רבים מן המקומות הללו. תהליך הפיתוח, שנעשה תכופות ללא כל פיקוח רשמי או מקצועי, שינה בשנים האחרונות ללא הכר את פני המקומות הקדושים הארץ-ישראלי, ובעיקר הגלילי, כפי שהתקיים עד לשנים האחרונות ממש, וכפי שניתן לשחזרו על פי המקורות הנזכרים. במהלך פיתוח מהיר כזה משתנה תדיר תכניתו המקורית של המקום ונהרסים שרידים ארכיטקטוניים שהיו בתוכו. אין צורך לומר כי פיתוח מסוג זה אינו נותן דעתו כלל למעמדו של המקום הקדוש בסביבתו או להיבטים נופיים אחרים שלו." [נורית ליסובסקי (תשס"ו), "כתוב בנוף", קתדרה 120, ע' 57]

ואם כבר אנחנו שם, באותו מקום מקודש – מדוע שלא נרביץ תפילה אחת או שתיים ונבקש פתרונות כאלו או אחרים לבעיות הרובצות עמנו? אז זהו שלא. זאת הסיבה שאין למשה רבנו ציון קבר. שלא יבלבלו את ראשו לאחר מותו וסוף-סוף יתנו לו לנוח בלי שהקהל יבוא בטענות, מענות, טרוניות וכיו"ב… ולעניין זה כבר כתב המהרי"ל (הרב יעקב סגל = מ"ה):

"בית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים ומתוך כך הוא מקום קדוש וטהור, והתפילה מתקבלת ביותר על אדמת קודש. ואל ישים מגמתו אל המתים, אך יבקש מהשי"ת שירחם עליו בזכותם." [הרב אברהם ישראל גליס (2014), קברי צדיקים בארץ ישראל, כרטא].

כלומר יש לפנות ישירות אל הקב"ה ולא בעקיפין דרך הצדיק. וכבר אמר ישעיהו ליבוביץ כי הקב"ה איננו שדכן או קופת חולים…

ואחרים יאמרו:

"אין לדקדק כל כך בדברי מהרי"ל, וחי נפשי כי הדקדוק הוא מלאכה של בטלה ויגיעה לריק, כי הוא לא כתב העניינים כל כך בדקדוק, והורק מכלי אל כלי כמו שכתב הוא עצמו בהקדמה, על כן לא עמד טעמו בו." [חוט השני סי' לא, יד מלאכי. מצוטט אצל: ש"י עגנון (2000), ספר סופר וסיפור, שוקן, ע' 296].

הוא הדבר שמלמדים אותנו – פנה לקבל דעה שנייה. בית הלל ובית שמאי. ועם יש מחלוקת בין רש"י לרמב"ם הולכים לפי רבנו תם.

לנו אין מה לבקש באופן ספציפי. אנו אחרי יום הכיפורים. בין אדם למקום קרוב לוודאי שנסלח ונמחל לנו. באשר לבין אדם לחברו – לא יעזור שום צדיק.

כאמור, כותרת המשנה עוסקת בקבר ר' חלפתא בכפר חנניה. ואולם לאיזה ר' חלפתא הכוונה? הולכים אל המקורות. ובמקרה שלפנינו: ספר תולדות תנאים ואמוראים שערך והוציא לאור אהרן בר' מרדכי ז"ל היימאן (הועתק והוכנס לאינטרנט ע"י חיים תש"ע). ושם, בעמודים 454-452, מוצאים שהיו מספר חכמים שנקראו ר' חלפתא.

ראשית היה תנא בשם ר' חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה שחי בשלהי המאה ה-1 ובתחילת המאה ה-2 לספה"נ. והיה רבי חלפתא – תנא מהדור השלישי. הוא אביו של ר' יוסי הנודע. יש אומרים כי עוד ראה את בית המקדש השני בתפארתו. ראה את הן את רבן גמליאל הזקן והן את נכדו רבן גמליאל דיבנה. על-פי המסורת הוא נצר ליונדב בן רכב. ומיהו אותו י(ה)ונדב בן רכב? לשם זה עליכם לקרוא את מלכים ב', י', 15 ואת ירמיהו ל"ה, פסוקים 1 + 16. אלה המקומות היחידים בתנ"ך שבו מוזכר השם הנ"ל. מה שמצביע, לדעת חז"ל, שמחבר אחד היה הן לספר מלכים והן לספר ירמיהו.

ר' חלפתא זה, האחרון, חי ופעל בכלל בציפורי. ולעתים נקרא גם אבא חלפתא. והוא כאמור אביו של ר' יוסי ורבי שמעון וסבו של ר' שמעון ברבי יוסי. לאחר מותו, החליפו בנו, ר' יוסי בן חלפתא, המצוין בש"ס בדרך כלל "סתם" כ-"ר' יוסי", וישב על כיסאו בציפורי. על חבריו העוסקים בתורה נמנו, בין השאר, רבי עקיבא, רבי חנניה בן תרדיון ור' אלעזר בן עזריה.

והיה גם אמורא בשם רבי חלפתא. ועוד מציתי ר' חלפתא כדלקמן: ר' חלפתא בנו של ר' יוסי, ר' חלפתא בן קוינא, ר' חלפתא בר יעקב, ר' חלפתא בר כהנא, ר' חלפתא קסריא, ר' חלפתא דמן הוה. מסקנה ראשונה היא שהקבר "התחיל" כנראה כקברו של המקומי, איש כפר חנינא(ה), ונתגלגל לקברו של האיש מציפורי. שכן מה טעם לאיש מציפורי להיקבר בכפר חנניה?

כך או כך, התקופה היא תקופת התגבשות המשנה ולפיכך מן הראוי בה לחפש. ומשם נצטט דברים שאמר האב ואמרו הבנים (למעשה אני מצוטט מתוך: הרב אברהם ישראל גליס (2014), קברי צדיקים בארץ ישראל, כרטא, ע' 230-1):

"רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר, עשרה שיושבים ועוסקים בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר אלוהים ניצב בעדת אל. ומנין שאפילו חמישה, שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה. ומנין אפילו שלושה, שנאמר בקרב אלוהים ישפוט. ומנין אפילו שניים, שנאמר אז נדברו יראי אלוהים איש אל רעהו ויקשב אלוהים וישמע וגומר. ומנין אפילו אחד, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליו וברכתיך." [אבות ג, משנה ו]

"אמר ר' יוסי: מעשה באבא חלפתא שהלך אצל רבן גמליאל בריבי לטבריה, ומצאו שהיה יושב על שולחנו של ר' יוחנן בן ניזוף, ובידו ספר איוב תרגום, והוא קורא בו. אמר לו: 'זכור אני ברבן גמליאל אבי אביך, שהיה עומד על גבי מעלה בהר הבית, והביאו לפניו ספר איוב תרגום, ואמר לבנאי, שקעהו תחת הנדבך.' אף הוא צווה עליו, וגנזו." [שבת קטו, עא]

"רבי יוסי אומר, יהיה ממון חברך חביב עליך כשלך. והתקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך. וכל מעשיך יהיו לשם שמים." [אבות ב, משנה יב]

"אמר רבי שמעון בן חלפתא, לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי המחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר, אלוהים עוז לעמו ייתן אלוהים יברך את עמו בשלום." [עוקצים ג, משנה ב]

כרונולוגית מתחילים אנו בהצגת עדויות מן המאה ה-12. הראשון הכותב כי ביקר בציון קבר של ר' חלפתא ליד כפר חנניה הוא פלוני בשם יעקב בן נתנאל הכהן. אל מקבץ הקברים הסמוך הוא כלל אינו מתייחס. וכך כתב:

"ג' פרסאות עד כפר חנניה. במירון ר' שמעון בר יוחאי עם בנו, שני ציונים בבית המדרש שלו, כי עדין הוא קים. בכפר חנניה כנסת שלו (של רשב"י = מ"ה) נחצבה מן ההר, אין כי אם דופן אחת בנוי. ור' חלפתא עם בנו יש להם ציונים, ואחרים רבים אינם ידועין." [אברהם יערי (קיבץ וביאר), מסעות ארץ ישראל: מימי הבינים ועד ראשית שיבת ציון, הועתק והוכנס לאינטרנט ע"י חיים תשס"ט, ע' 58]

ומיהו אותו הנוסע שממסעותיו הבאנו את ציון קברו של ר' חלפתא? על כך משיב אברהם יערי, עורך המסעות:

"על נוסע זה אין אנו יודעים יותר ממה שכתוב בתאור-מסעו, והוא עצמו אינו מגלה אלא את שמו ושם אביו ויחוס כהונתו. אולם מתוך התבוננות במסעו אפשר לעמוד על פרטים אחרים. לשונו הבלתי-צחה מעידה שאינו ספרדי או איטלקי אלא אשכנזי. […] באשר לזמן נסיעתו, הרי יש למצוא ראיה מוכחת מזה שהוא מספר: 'ובחברון נכנסתי אני יעקב בחזקת תועה בתוך המערה'. במלה 'תועה' כינו עולה רגל נוצרי, והנה מזמן כבוש הארץ ע"י צלאח א-דין בשנת 1187 לא ניתנה רשות להכנס לתוך המערה אפילו למוסלמי, ולא כל-שכן לנוצרי. על כרחנו נאמר שהוא נסע בארץ לפני שנת 1187, בימי שלטון הצלבנים. גם תיאורים אחרים במסע מראים על תקופת שלטון הצלבנים." [יערי, מסעות, ע' 55]

בתחילת המאה ה-13 פקד את הקבר נוסע יהודי אחר:

"וכך כתב ר' שמואל בן שמשון, נוסע פרובנסלי שהשתתף במסע עלייה לרגל לגליל באביב 1210: 'ומשם חזרנו והלכנו לכפר חנניה […] וטרם בואנו העיר מצאנו בשדה קבר ר' חלפתא ובנו ובן בנו ולנינו שם'." [נורית ליסובסקי (תשס"ה), "והוא במישור ואילן גדול על קברו", קתדרה 115, ע' 36]

ממשיכים לעלות בסולם השנים והזמן. וכתב נוסע, שזוהה ע"י יערי כ"נוסע אלמוני תלמיד הרמב"ן בראשית המאה הארבע-עשרה":

"מעכו לכפר חנניא מהלך יום אחד. שם קבור ר' אליעזר קב ונקי בן יעקב, ור' יעקב אביו, ואבא חלפתא ואשתו ובניו." [יערי, מסעות, ע' 84]

הגענו אל המאה ה-16. בשנים 1523-1521, שהה בא"י ר' משה באסולה. וכך כתב:

"בחול המועד של פסח (בשנת רפ"ב הלוא היא שנת 1522 = מ"ה) הלכתי בכפר ענן (כפר ענאן המשמר את השם כפר חנניה = מ"ה), והוא מגליל התחתון רחוק מצפת יום אחד, ולשם קהל מסתערבים (יהודים הדוברים ערבית = מ"ה) כמו שלושים בעלי בתים, רובם כוהנים, ולהם בית הכנסת. והמקום שמן ודשן מלא כל טוב ומעין מים טובים. שם התפללתי על קבר ר' אבא חלפתא, והוא במישור, ואילן גדול על קברו, אין רשום הקבר נכר רק במעט מרזב אבנים סביב. וקרוב לו שני בניו בשני ארונות של אבן עם המכסה זה אצל זה, אותו שהוא גדול מעט מחברו הוא ר' יוסי והאחר ר' שמעון. והנה נודע בברור אמתי כי זה כארבעים שנה באה טענה בין הישמעאלים יושבי כפר ענן ובין יושבי פרדיא (פרוד של ימינו = מ"ה. וכבר עמדנו על כך ששמות חדשים משמרים ישנים וחוזר חלילה…), הוא כפר סמוך לכפר ענן פרסה, על דבר המעין הבא מדרך פרדיא לכפר ענן, כל אחד אומרים 'לנו המים', והיו יושבי פרדיא רוצים לעכב מרוצת המים היוצאים מגבולם ובא לכפר ענן, וטענתם היתה כי ראש המעין יוצא מארצם, ויושבי כפר ענן לא היה להם ראיה, רק טענת חזקה שהחזיקו מימי קדם, עד שהיו בני כפר ענן יוצאים מבית דין חיבים. ובא בחלום ר' אבא חלפתא ליהודי מכפר ענן ואמר לו: תחפשו בקברי ותמצאו תיבת נחושת ויש בה שטר כתוב איך קניתי את המעין מנחום איש גם זו ולא יוכל שום אדם לעכב את מרוצת המים ולהשקות שדהו עד אשר אשקה אני תחילה, ואתם תקחו השטר ותראוהו למלך ואח"כ תחזירוהו למקומו. וכן עשו, חפשו בקברו ומצאוהו, והובא הכתוב ההוא לפני מלך מצרים (המעשה אירע כנראה בשנת 1482 – ארבעים שנה לפני מועד הביקור של ר' משה באסולה – ובשנים דאז משלו בא"י הממלוכים ומקום מושב השולטן היה במצרים = מ"ה) ונצחו בדין בני כפר ענן. בזה הכל מעידים שהוא אמת, והרבה אנשים זוכרים את הנעשה." [יערי, מסעות, ע' 154-153]

בין עדות בכתב של יעקב בן ר' נתנאל הכהן לבין עדותו של ר' משה באסולה חלפו כ-400 ש'. בינתיים התפתח נרטיב הקבורה, הורחבה תכולת הקבורים בני המשפחה ואילן קדוש צורף אף הוא. זאת למעשה הסיבה מדוע כתבתי "כנראה" – מספר משפטים קודם לכן. מפני שהתפתחה דינאמיקה של מקום קדוש ושל צדיק הקבור בו. כן. היה היה ר' חלפתא איש כפר חנניה. אך גם היה ר' חלפתא אביו של התנא ר' יוסי בן חלפתא איש ציפורי. וכנראה שבשלב מסוים הוחלף הראשון בשני כ"בעל הקבר". השני כנראה, היה מכובד ומפורסם יותר. ואחר-כך ציון הקבר של ר' חלפתא הפך לציון של אבא חלפתא ובנו. אבא חלפתא הוא כינוי המיוחס, במרבית המקרים, לחלפתא אביו של ר' יוסי. וכך פגשו ר' יעקב בן נתנאל אי-שם במחצית המאה ה-12. מאבא חלפתא ובנו עברנו אל חלפתא ובניו. וכאן קיבלנו לגיטימציה להוסיף את ר' שמעון. הבן ו/או הנכד. בסוף הופיעה, משום מקום, גם האישה. לא שיש לנו משהו נגד נשים. נהפוך הוא.

ואצטט סיכום ביניים שמצאתי:

"התהליך הושלם כאשר בספרות עולי הרגל הופיע קבר אשתו של אבא חלפתא: 'אבא חלפתא, בניו ואשתו'. למשפחה המורחבת שזוהתה ככפר חנניה לא הייתה אחיזה במסורת הכתובה, אך היה לה מקום בנרטיבים שיצרה הסביבה ובמסורות הולכי הרגל." [נורית ליסובסקי (תשס"ה), "והוא במישור ואילן גדול על קברו", קתדרה 115, ע' 36]

היה לנו חג, ושבת, וחול המועד, וכך הזדמן זמן בידיי ויכולתי לאסוף חומר ולצאת למסע בצעדי נוסעים גדולים ובעקבות שכתבו החוקרות והחוקרים. ידידי צ' נאסף אף הוא ונסענו צפונה. יצאנו מוקדם יען כי החזאים/ות הבטיחו גשם. אך הם/ן לא ממש התחייבו. לפרקים. מקומי.

עוצרים לספל קפה (אני: הפוך, גדול, חזק ועל בסיס מים) וסהרון (אני: חמאה ובצדו מרקחת פירותית) אצל המלאכים, שיחה קצרה עם ד"ש, עיתונאי המדווש 60 ק"מ בכל בוקר נתון, בטרם יסעד את ארוחת הבוקר, שאמנם יש לו דף פייסבוק אך אין לו בלוג. יוצאים אל הדרך: 2, 22, 23, 85, 806, צומת חלפתא. בקעת חנניה. מתחם קברים מגודר. הנה המישור, הקברים והאילן הגדול. פה ושם שינויים אל מול תמונות העבר. האילן הגדול הוא, במקרה שלנו – אלון התבור. והוא באמת זקן מופלג ובא בימים וסובל. העץ חולה. חיפושיות היקרונית מנקרות בו. חלק מאמיריו קוצץ. נשען על קביים בטרם יעבור לכסא-גלגלים. גילו לפחות 500 ש'. וכבר אז, ב-1522, העידו עליו שהוא אילן גדול. אני מתבונן בצילום העץ מלפני כעשור ומשווה עם המציאות. הבדל בין שמים וארץ. חבל. ניתנה לנו הזכות להרוס כמעט כל דבר ואנו מנצלים אותה…

מקור: יעקב שקולניק (2008), מסע אל 101 עצים מופלאים בישראל, צילום: חנן ישכר, עם עובד, ע' 69.

מקור: יעקב שקולניק (2008), מסע אל 101 עצים מופלאים בישראל, צילום: חנן ישכר, עם עובד, ע' 69.

 OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

בצלו פגשנו את א' ומשפחתו מחצור הגלילית. ממתין לחברים. כאן נקודת המפגש. ודקות לאחר מכן אכן הצטרף ד' ומשפחתו. והחלפנו, ברוח טובה, מלים ומשפטים. לא הכול הסכימו עם הכול. אך אומצו פשרות. וכולם יצאו אל דרכם. צ' ואני הכתפנו את התרמילים ופנינו צפונה. אל חורבת באר-שבע. כן, ישנה באר-שבע וישנה באר-שבע הצפונית. אותה תמצאו על גבעה הנישאת מעל צומת חנניה וצומת חלפתא. 470 מ' מעל פני הים. התחלנו מ-330 מ' (לערך). חצינו גדרות ועוד גדרות.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

של מי הקרקע המגודרת? דונמים של מרעה ושל מטעים. בעיקר זיתים. הזיתים שייכים כנראה לערבים – שכן אינם מגודרים. אנחנו, היהודים, ממשיכים לגדר כל דבר. כאילו לא אנו בעלי הבית. חומת הגטו עדין מעיקה. וגם חומה ומגדל צרובים בנו. שלא לדבר על גדר ההפרדה וגדרות המערכת ו… וטיפסנו. וטיפסנו. והפרות טיפסו אף הן. בסוף יש סוף.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

הגענו אל הפסגה. גלי אבנים ע"ג מצוקים. עתה מובן מדוע החליט יוסף בן מתתיהו, לימים יוספוס פלויוס, בהיותו מפקד הגליל, להקים כאן, בשנת 66 למניינם, במסגרת ההכנה למרד ברומאים, מצודה השולטת על הגבול בין גליל עליון לתחתון.

"ואחרי אשר שם יוסף משפטי צדק בכל עיר ועיר מבית, שם את פניו לחזק את הארץ. ובדעתו כי הרומאים יעלו על ישראל דרך הגליל, בצר את כל משגבי הארץ, את יודפת ואת באר-שבע ואת צלמין ואת כפר איכו ואת יפה ואת סיגף ואת ההר הנקרא תבור ואת טריכי ואת טבריה, ומלבד אלה בנה חומות על המערות אשר מסביב לים כנרת בחלק הארץ הנקרא הגליל התחתון, ובגליל העליון בנה את המקום הנקרא סלע עכברה ואת צפת ואת ימנית ואת מרון, ובארץ הגולן את סיליקה ואת סגנה ואת גמלא. רק לבני ציפורי בלבד נתן יוסף לבנות את חומות העיר על דעת עצמם, בראותו כי הם עשירים בכסף ונכונים למלחמה גם באין מצוה עליהם." [יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלויוס) 1973, תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים, מיוונית: ד"ר י.נ. שמחוני, מסדה, ע' 184]

ומבאר-שבע הצפונית ירדנו אל מערות הקבורה שבמדרון הדרומי של הגבעה. נקרופוליס. מנווטים לפי מפה שגזרתי מאתר "עמוד ענן". והיו מי שסימנו בעיגולים כחולים מקומות שהם פקדו. עצה למטיילים: תסמכו על הטופוגרפיה וקווי הגובה יותר מאשר על הסימונים של המטיילים האחרים. לעתים יש סטייה ניכרת בין המציאות לסימון במפה. מערות קבורה, תוספת בנייה בחזית של אכסדרה ועמודים, כוכים רבים. כאן אין צדיקים.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

עקפנו חורבות של כפר ערבי. גלי אבנים, בתים הרוסים, בור מים, שרידי בוסתנים, משוכות צבר. וסתם גדר תיל הסובבת את האתר. במפת הממ"ג הלאומי אינו מסומן. בשטח דווקא כן. זהו אותו כפר ענאן המצוין לעיל. לפי אתר "זוכרות" היו 420 תושבים ערבים / פלסטינים / מקומיים בשנת 1948. לא נכתבה באתר סיבת העזיבה. האם היה זה מרצון או מכפייה, האם צה"ל גירש או שהתושבים ברחו ביוזמתם ליום או יומיים… על כל פנים במקרה זה אין מלינים שאנו אשמים. לעומת זאת גם לא מצאתי את הסיבה להיעלמות היהודים מכפר ענאן. שכן ר' משה באסולה מציין שישנם כ-30 בתי אב של יהודים ובית כנסת. וזאת ראה ב-1522.

וכותבת ליסובסקי:

"לפי המפקד שנערך בשנת 1555/6 היו במקום שבע-עשרה משפחות יהודיות, ובמפקד שנערך בשנת 1595/6 נרשמו שמונה-עשרה משפחות. במקור המכונה 'אגדת מספרת יחוסתא דצדיקי דארעא דישראל' (נכתב בשנת 1626) נזכר 'בית הכנסת בנוי' שהיה בכפר ענן. ואולם חיבור זה נשען בעיקרו על כתבי נוסעים קדומים שביקרו באתר, ואין להביא ממנו ראיה לישיבתם של יהודים בכפר חנניה במועד מאוחר זה.

במאה השבע-עשרה חלה ירידה ביישוב בצפת ובעקבות זאת ביישוב היהודי בגליל. נראה שבמועד לא ידוע במרוצת מאה זו עזבו אחרוני היהודים את כפר חנניה, ומאז לא נתקיים יישוב יהודי במקום." [נורית ליסובסקי (תשס"ו), "כתוב בנוף", קתדרה 120, ע' 62]

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

 

בשנת 1977 שב והוקם כפר חנניה. מושב שהפך לישוב קהילתי. על הגבעה שמדרום לצומת חלפתא. נושא מבטו אל קברי התנאים. מצפון וממערב. הנה סגרנו מעגל.

ובתום הקפת חורבותיו של כפר ענאן מכיוון דרום, הגענו אל מקבץ מערות קבורה המצוי אך מטרים ספורים מצפון לכביש 85 וממזרח לצומת חלפתא. ושם מצאנו מערות קבורה וציוני קבר של התנאים: ר' יעקב אביו של ר' אליעזר איש חנניא, ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ועוד צדיקים, ר' חנניא בן עקשיא ותלמידיו, ר' זכרי (זכריה) הקצב. וכן מצאנו מערת "הנביא" ותו לא, מספר מערות ללא שם ומספר שלטים ללא מערות.

ר' משה באסולה פקד את מקבץ מערות הקבורה הסמוך לקבר אבא חלפתא ובניו:

"רחוק מעט ממקום ר' חלפתא יש קבר ר' יעקב אביו של ר' אליעזר ב"י (בן יעקב = מ"ה) קב ונקי, ויש גל אבנים על קברו לציון, והיה שם אילן גדול ונפל, ועדין הוא שם וצבור של עצים מן האילן, ואין אדם נוגע בהם. אומרים כי פעם אחת ישמעאלי אחד טען חמור מהם, והיה החמור הולך סביב ולא יכול לנתקו משם עד שהורידו העצים מעליו. קרוב לו ר' אליעזר בנו במערה סתומה, ובית גדול בנוי לפניה, ושם נכנסים להתפלל. למעלה ממנו מערה, שם ר' חנינא בן עקשיא ותלמידיו. נכנסתי בתוכה להתפלל, ויש בה ה' כפות, ובכל כפה ה' קברים זה לפנים זה, ויש לפתח המערה דלת של אבן לסגור." [יערי, מסעות, ע' 154]

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

אז מה היה לנו? אין לנו מושג מי קבור והיכן. והסתבר שלא רק לנו… במתחם הראשון מצינו שקברו של חלפתא איש כפר חנניה הפך לקבר משפחה מציפורי – אבא חלפתא, יוסי, שמעון, האישה והנין גם… במתחם השני הפך ר' יעקב המקומי לאביו של רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי. ובין השניים אין כלל קשר. לא משפחתי ולא תקופתי. הראשון הוא אמורא בן הדור השלישי והשני היה תנא בן הדור השני. וגם לגבי מי שנקבר במערות ובכוכים הסמוכים אין ודאות. קבר חנניה בן עקשיא "זוהה" במקום בשל דמיון שם האדם לשם המקום. זכריה הקצב היה כהן. תושבי כפר ענאן היו כוהנים (רובם). וכך נוצר הקשר. בין לבין נשתרשה מסורת. וכבר אמרנו שמי שאינו מאמין בה נחשב אפיקורס. וכן, הנפטרים לא היו קדושים. את המושג "קדוש" אשאיר למילייה הנוצרי. אין ספק שהיו חכמים. והוסיפו לארון הספרים היהודי. ובזכותם אנו מי שאנו. היום – קוראים להם צדיקים. ותעשייה שלמה של תיירות להשתטח על קבריהם התפתחה בארצנו.

אגב, לא ירד גשם. כזכור, החזאים התחמקו מקביעה חד-משמעית. נשב רוח. מזג האוויר היה על הכיפק. הלוואי עלינו כך כל ימות השנה. ולעניין הגשם נאמר, למעשה נצטט:

"פעם היה רבי חנניא בן דוסא מהלך בדרך ונושא שק של מלח על ראשו. ירדו גשמים. אמר: 'ריבונו של עולם, כל העולם בנחת ורבי חנניא בצער.' מיד פסקו הגשמים. כיון שנכנס לביתו אמר: 'ריבונות של עולם, כל העולם צער ורבי חנניא בנחת.' מיד החלו יורדים גשמים." [מקור: מסכת תענית. מתוך אתר "סיפור טוב – זה כל הסיפור" (עורך האתר" יהודה עצבה). תאריך דליה: 25.11.2014]

התקפלנו דרומה.

צילומים: משה הרפז (סביבות כפר חנניה, 14.10.14). כל הזכויות שמורות©.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עמירם  On 27 בנובמבר 2014 at 6:18 AM

    ראיתי פעם סרט דוקו יפני, על רופא עצים. אדם שמקצועו להציל עצים עתיקים ע"י טיפול הולם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: