5 שעות (ברוטו) בחדרה – חלק שני: ביקור באנדרטת אבשלום פיינברג

או-קיי. הגיעה השעה להתחיל במסע. לא בעגלה. ולא נטעה, כמו החדרתים דאז, ב-1913, לרתום חמור ופרד כצמד המושך בעול (אליבא הראי"ה). עולים על הרכבים. נוסעים. אין כמו לעבור בשדרת הפיקוסים מביתן אהרון אל בית הראשונים. ומשם אל מערב חדרה. לצד של גבעת אולגה. אל פארק חדרה. בסמוך לנחל חדרה. מדרום לתחנת הכוח – "אורות רבין".

מגיעים אל אנדרטת אבשלום פיינברג. זהו מיקום חדש. קודם לכן, עד לפני שנים מועטות, שכנה האנדרטה לצד כביש 4. בצדו המזרחי. במבוא הדרומי של חדרה. מול הקצה הצפוני של אזור התעשייה עמק חפר. את הגלעד הקימו אחיותיו של אבשלום – צילה ושושנה. לימים החליטו על סלילת כביש 9 (כביש רוחב מ-6 ל-2) והאנדרטה "הפריעה" למחלף המתוכנן שאם איני טועה מצוי בימים אלה בהקמה. ופרנסי העיר העתיקוה אל הפארק הלוחך את חוף הים. אבשלום, כידוע, קבור בהר הרצל. נקבר ב-29.11.1967, חודש לאחר גילוי וחשיפת שלד העצמות שמתחת לעץ התמר שנבט מן התמרים שהיו בכיסו.

צילומים מן המקום הישן:

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

צילומים מן המקום החדש:

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

P9270002

P9270006

P9270004

אני פוטר עצמי מלספר לקוראים מיהו אבשלום פיינברג הקשור בעבותות אל משפחת אהרונסון ואל "ניל"י". המחתרת. ובשליחות מצא את מותו. ולכן אני מתחיל מיום הרצח:

אור ליום שבת 20 בינואר1917 נפלו באחת השמים.

כארבה מתנפל ממעל בוקעים מתוך החולות ארבעים בדואים ומסתערים בקריאות גדולות על הזרים המרגלים את המדבר. הם מנסים להימלט. הכדורים מתחוללים באוויר. אחד מהם ננעץ ברגלו של יוסף [לישנסקי – מ"ה]. הוא מסב את ראשו ורואה את נקב הכדור בירך אבשלום. אבשלום נופל, חותר בחול, נלחם על חייו באגרופים קמוצים.

יוסף זוחל לעברו: "אבשלום?"

כבר קשה עליו הדיבור. אבשלום נוטל את שולי העבאיה ומסמן ליוסף שיסתלק. "ברח, טובין," הוא לוחש.

יוסף קם, רץ וכושל ורץ. כדור שני מפלח את כתפו. הוא כורע והכרתו מתערפלת. שני אגמי התכלת מתכסים. כבר אינו רואה את התורכי הקרב על סוסו על אבשלום הירוי, מקרב את לוע האקדח אל ראשו וסוחט את ההדק.

צווחת כדור אחרון מחדירה את שלוות המדבר ומנקרת את השמים הבהירים. דם אדם ניגר על החול. עיניים פקוחות לרווחה מביטות אל השמש העולה על יום חדש – והיד הקפוצה נפרשת.

הז'נדרם התורכי נושף בקנה האקדח ומקנח את שרידי אבקת השרפה בשרוולו.

"יהודי," הוא אומר ופוקד להשליך גופתו אל הפחת, לקבור מהר ורחוק, ומורה באצבעו על האופק, שלא ימצאו. שלא ישאלו מפקדיו שאלות מדוע לא הביאו חי, שלא ידעו שברח המרגל האחר. ייקבר היהודי בחולות וחסל סדר. שום גל אבנים לא יציבו. יבואו סופות ויכסו על הבור עד סוף כל הזמנים.

שני בדואים נוטלים את גופת אבשלום, פוסעים עמה חמישים צעד. כבר הסתובב התורכי, אפשר לעצור לפני האופק. בור נחפר באדמה. אין זמן, על בגדיו ייקבר האיש. גופת אבשלום נטמנת בחיפזון ונעלמת בחולות ואין סימן, ואין שם, ואין אות, ורק אלוהים זוכר את המקום שם נשק לאבשלום נשיקה אחרונה ואחר כך אספו אליו.

[…]

כמעט שישים וחמש שני שהיא כאן, מאז הלכו לעולמם, ותמיד אותה הצגה, ורק פעם אחת הוסיף לה הבמאי הגדול מערכה נוספת… כתב בעבורה פרק חדש שיהא מעתה ואילך:

השנה: 1967.

התפאורה: זו שהשתמשו בה במערכה הקודמת.

שום חודרים למדבר. תחנת הרכבת מדרום לרפיח, שביל צדדי מושך מזרחה. בקצה השביל עץ תומר פראי בודד צומח מתוך החולות. מאימתי גדלים דקלים יחידים לנפשם במדבר?

"מאימתי?" צוחק אבו צפרא אל תוך הכאפייה צחוק יבש, עגום. בן שמונים הוא כבר, וסיפורים הילכו בשבט כל השנים, נלחשים באוהלי נשי שבט רמליאת, מעל פינג'אן הקפה של הגברים החורף… הם, בניו ובני בניו לוחשים – אבל הוא זוכר… איך נכנס האיש ואמר, "מרגלים עברו פה." איך שעטו הגברים החוצה. איך הוא בא אחריהם, רואה איך סבו ארבעים גברים את הרוכב, איך הם ירו בו ואחר כך השליכו וקברו בחול. איפה? מי יודע? באו חולות המדבר וכיסו.

כיסו? הוא צוחק שוב. לא כיסו. כעבור זמן – עץ תומר בודד צומח בלב המדבר. ובשבט החלו ללחוש" "הדא קבר אל-יאהודיי.

אחרי כמה שנים כרתו את עץ התומר וחשבו שסוף פסוק.

"סוף פסוק?" מעגל אבו צפרא את המסבחה בין אצבעותיו, לש חרוז אחר חרוז, ממלמל ומעביר הלאה. "לא סוף פסוק, שמתוך השורשים של העץ הכרות צמחו ייחורים חדשים, ושוב התרומם עץ, שני מטרים וחצי גובהו ועוד ממשיך לגבוה.

"על מה מכסים החולות שמתחתיו?" אבו צפרא יונק מן הנרגילה. "על היהודי שהיו לו תמרים בכיסיו וצימחו הגלעינים עץ…" אבו צפרא משתתק לרגע. "ומה רוצה אדוני לעשות עכשיו, אחרי שעברו חמישים שנה?"הוא שואל את הקצין היהודי היושב מולו.

"לחפור," אומר לו בן אלקנה [שלמה אריה בן-אלקנה – מ"ה]. "להשיב את אבשלום מן המדבר."

"מתי?" שואל אבו צפרא.

הקצין פותח יומן קטן – איש מסודר הוא. מסודר ועקשן. אף אחד לא האמין שימצא את אבשלום… טוב שלא ויתר.

"אחרי חול המועד של סוכות," אומר הקצין, "ב-29 בחודש."

אותה, את רבקה [רבקה אהרונסון, ארוסתו של אבשלום – מ"ה], לא לקחו עמם. היכן היתה ב-29 באוקטובר 1967? ישבה כאן מול החלון הפונה להרים. היא כאן והם שם, במדבר, חופרים בחול, חושפים עצמותיו של איש, מגלים כי נלפתו אצבעות שורשיו של העץ בשלד אבשלום, כאילו הותכו לאחד. [1]

קצין המשטרה שלמה אריה בן-אלקנה, שמצא את גופותיהם של משה וברוריה ליזרוביץ ושל אליהו קירז'נר (ראו במאמרים קודמים: כאן וכאן), נרתם למשימה של חיפוש גופתו של אבשלום פיינברג, לאחר שקרא, כפי שהעיד על כך, מאמר של העיתונאי אורי קיסרי מ-21.1.1966. כאשר נכבש אזור רפיח, במלחמת ששת הימים, נפתחה האופציה הקרקעית. לימים כתב על-כך ספר. [2]

עטיפת ספרו של בן-אלקנה:

אבשלוםשבמןהמדבר

מקור: [3]

שימו לב שנבחרה תמונת הדקל/התומר/התמר שצמח מן הגלעין שהיה בכיסו של אבשלום ונטמן עמו. "צדיק כתמר יפרח" (תהלים, צ"ב, 13).

מפת אזור רפיח:

מפתרפיח

מקור: [4]

ספר דק וצנום המאכלס מלים בצפיפות ובדחיסות. הספר לקוני, יבשושי, סוג של כתיבה צבאית/היסטורית/עובדתית. יום רודף יום. לשון חפה מפומפוזיות, ללא סופרלטיביים. ובכל זאת מתגנבת הסובייקטיביות אל תוך האובייקטיביות ודרכה למדים אנו מעט על בן-אלקנה האיש. כאמור, אמנם כתוב כדו"ח אך מרתק. מומלץ.

מקורות הידע:

[1] נאוה מקמל-עתיר (2009), אות מאבשלום, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ע' 515-507.

[2] שלמה אריה בן-אלקנה (1987), אבשלום פיינברג שב מן המדבר: חקירת נסיבות הירצחו בינואר 2017 וגילוי שלדו באזור רפיח באוקטובר 1967, הוצאת רשפים.

[3] שם, עטיפת הספר.

[4] שם, עמ' 102.

צילומים: משה הרפז. כל הזכויות שמורות.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: