מפעל צהוב לייצור מוצרי בטון. Low Tech מוקף ב-High Tech. בין לבין. בין ר"ג לב"ב. בין ישן לחדש. בין מגדלי זכוכית ובטון לבין מבנים מלבנים מתמוטטים. בין גבוהים ודקים לבין נמוכים, שטוחים ונפרסים. בין תעשייה עתירת שטח לבין תעסוקה עתירת ידע. שורת תוכנה מול מוצר בטון. אזורי "תעשייה" הוחלפו באזורי "תעסוקה". כאילו מתביישים אנו בצווארון הכחול. כולם רצים לרקאנטי במסלול ישיר לתואר שני. והבטון? בסופו של יום, או תקופה, גם הוא מתפורר…
עדין לא כלה אך יומו קרב. עדיין יש לו חיים משל עצמו. בזכות ולא בחסד. אין קיום לחור שבגרוש. אך כאשר יזדקן הבעלים הנוכחי, שיהיה בריא עד מאה ועשרים, ויצא לגמלאות לאחר מכן, לא יהא מנוס מלשטח את המתקן הצהוב ולהשיא את שניתן להוציא מן הקרקע. כי אין ממשיך. וראיתי זאת בעשרות של מפעלי ייצור קטנים. מלאכה זעירה. הנוכחי ירש מאבותיו אך היורשים שלו אינם חפצים בכך. ערכי נדל'ן. ועוד מגדל של שיש וזכוכית, סביב גרעין פלדה, יקום. סגידה פאלית.
אך זהו דרכו של העולם, ההולך ומשתנה מול עיננו. חדש מחליף ישן. הכלכלה מכתיבה את סדר היום. ועוד אחד משלנו, מארקס, צוחק מלמעלה. ביסודו של כל דבר עומד הקפיטל…
צילומים: משה הרפז (ר"ג, 27.8.2014). כל הזכויות שמורות.
משה הרפז 
תגובות
אייזן בטון
תפישה שונה של מבנים תעשייתים, ידועה עוד מתקופת הבאוהאוס. וכנראה כמו שהמכונית החליפה את העגלה והסוס, הקידמה צודקת.
הקידמה לא בהכרח צודקת אבל היא חזקה וכך גם את ההיסטוריה כותבת.
פעם רק להמחשה בריה"מ נחשבה לנושאת דגלי הקידמה החברתית עד שקרסה.
מקובל.