מבצר אירופה 1 – פתח דבר

"בכירה בנציבות האירופית: עלינו לחתור להקמת ארצות הברית של אירופה". זאת הייתה הכותרת הראשית של מאמר, מתורגם מעיתון ה"גרדיאן" הבריטי, שתפס חלק קטן מעמוד חדשות החוץ, שלעצמו נדחק אל העמודים העורפיים של העיתון המקומי, "הארץ". הרחק מן הכותרות הגדולות. ולכותרת הראשית הייתה גם כותרת משנה: "סגנית נשיא הנציבות, ויויאן רדינג, חזרה על הרעיון של צ'רצ'יל לפיו גוש היורו ייהפך לפדרציה מלאה. בריטניה לא תהיה חלק בה, אך תמשיך לקיים שוק משותף".

גזרתי את גזיר העיתון וירדתי אל שולחן העבודה להוסיף החדש אל הדפים הישנים שהצטברו, שעדיין לא טופלו כראוי ושחלקם אף הצהיב, ועוד לא דיברתי על פסקאות מסומנות, בעיפרון, בספרים אלה או אחרים, ובין לבין מצאתי פתק שרשמתי, מתישהו, אמנם לקוח שנות-אור מהסיטואציה לעיל, ובכל זאת קשור באורח כלשהו:

"כשתי שעות ישב הרבסט לפני שולחנו, סידר תכריך של פתקאותיו וצירף ענין לענין וזרק דברים שמצא מהם כפולים ומשולשים, שפעמים אדם רואה דבר ודומה עליו שהוא חדש ואינו זוכר שכבר העתיקו שתים שלוש ארבע פעמים, ואף על פי שמצא ברשימותיו כמה חידושים לא טעה לחשוב שהגיע לקצה תכליתו, ולא טעה כדרך המתייאשים, שאם רואים שלא הגיעו לקצה תכליתם מיד מרפים ידיהם ואומרים, לשם מה אנו עמלים, הרי לעולם לא נגיע לידי גמר, ברם צריך אדם לדעת שכל התחלה שי לה סוף, טופל אדם יום יום עשייה לעשייה בא יום שההתחלות מגיעות לידי סיום." [1]

נניח למנפרד ולהנרייטה. ולשירה גם. הבטתי אל ערימת הניירות. זאת החזירה מבט. וקיבלתי החלטה. בקיץ זה, שהתחיל אתמול עם חילוף השעון, אתלבש על העבודה ואפרסמה, טיפין טיפין, כרשומות לסירוגין. בסופו של יום ספרו של מנפרד הרבסט לא ראה אור. גם מרשימות אלה לא יקום, כנראה, ספר מכורך. אך לכל הפחות יוותרו הרשימות שיתפרסמו. פרקים. חלקים. במקום "פוסט-דוקטורט" יופיעו "פוסטים". ומן הסתם לא מעט. ותסכימו עמי שגם זה שווה משהו…

וכיצד הגעתי לכך שלרשותי עומדים קלסרים ומחברות העוסקים בנושא אחד שפנים רבות לו וטרם טופל במישור האקדמי? ומעשה שהיה כך היה. לאחר שסיימתי את כתיבת הדוקטורט והתואר נמסר בטקס רב רושם, שאלתי את עצמי, מה ההמשך? התשובה, לפחות לי, הייתה מובנת מעצמה. ממשיכים לכתוב. בתר-דוקטורט. "פוסט-דוקטורט" בלשוננו. בודקים, חוקרים, בוחרים נושא, אוספים, ממפים, כותבים, מגישים. בתחילה כותבים פשוט וגרוע. אחר-כך מורכב וגרוע. סיבוב נוסף מוצא את התוצר טוב אך מורכב מדי. בזיקוק הנוסף נקבל פשוט וטוב. כולם עוברים את השלבים הנ"ל. והחומר מתפרסם. קורם עור וגידים. וההכרה האקדמית צוברת נקודות. אך המציאות הייתה שונה.

כידוע לכם, את עבודת הבתר-דוקטורט יש להכין באוניברסיטה שונה מזו שהעניקה לך את התואר השלישי. ומנחה אחר. על נוכחות בחו"ל – אין מה לדבר. אנחנו כאן. וגם אין אנו מפסיקים בעבודה השוטפת. גם וגם הייתה המטרה הראשונית. נבחר נושא. אף הייתה התלהבות באוניברסיטת היעד ומוכנות לביצוע. אלא שחוקי המשחק באקדמיה הכריעו לרעתי. "אין לי אופק אקדמי ולפיכך לא נשקיע בך". במלים אחרות – אתה זקן מדי…

"אמר רבי שמואל בשם רבי אבהו: זקן שאירע בו דבר אין מורידין אותו מגדולתו, אלא אומרין לו: היכבד ושב בביתך." [2]

זאת יען כי עברתי, בנקודת הזמן שבה הגשתי בקשה למלגה (לכיסוי הוצאות המחקר הצפויות), את גיל ה-50. ואולם הלל אומר: "אל תפרוש מן הציבור". חומרים – ספרים, מאמרים, ציטוטים שנאספו במשך תקופה ארוכה – נותרו. כלומר יש בידי כמות מכובדת של חומר גלם. אמנם חלק התיישן אך הגיעה השעה ללוש אותו ולהמיר, ככל הניתן, את הישן בחדש.

רציתי לכתוב על גבול ועל טריטוריה. גבול כמגדיר טריטוריה. גבול המגן על טריטוריה. מהגאון שתחם סביבו גדר והכריז – טריטוריה זו שלי היא – ועד לביצורה של יבשת שלמה. המתח בין גבולות פתוחים לסגורים. מי פותח ומי סוגר. מי שומר ומדוע. מקרה הבוחן – האיחוד האירופי. לא רק קהילות מסוגרות מקומיות (Gated Communities) אלא הפיכתה של כמעט יבשת שלמה למבצר.

תכננתי להתקדם מן הפרט אל הכלל. בסופו של יום אנו רואים את האיחוד האירופי כמבצר. הודף את פלישות המהגרים שמחוץ למדינותיו אל הטריטוריה המוכרזת כשלו מחד-גיסא ומתיר הגירה פנימית מאידך-גיסא. מבחוץ מסתערים דורשי העבודה על חופי אירופה, כשבטים הגרמניים על חומות רומא לפני מאות של שנים, וחלקם משלם על-כך בחייו. בפנים – נוצרים מרחבים חדשים, אזורים של שיתוף פעולה, "אירוזורים" (תרגום שלי ל- earozone), שאין הגבול, הישן, שבגללו פרצו מלחמות אין-ספור, חוצץ כלל ועיקר. ולכל זאת חפצתי ליצוק בסיס תיאורטי כבמה עליה יציג המחקר האמפירי את ממצאיו. גם שם נכון לה, לעבודה: "גדרחומה". איכשהו הדבר לא הסתייע בידי. ואולם, כאמור, חומר הגלם קיים. וגם הטענה עדין חיה, נושמת ובועטת…

הבטחות צריך לקיים ולכן אנו יוצאים אל הדרך. אחסוך מכם את הנדבכים האקדמיים שבלעדיהם, בעולם ההוא, אין העבודה שלמה. כאן, על-גבי במה זו, שצופיה מריצים את העכבר בקלות בלתי נסבלת (ולא קראו את "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה" ובו אחזה תדהמה את ארתור כאשר מגלה הוא כי העכבר, כן העכבר, הוא הישות האינטליגנטית ביותר על פני כדור-הארץ), יש שיראו בה "חפירה". אז אני משוחרר מחוקי משחק אקדמיים שלפני שאתה כותב משפט אחד או שניים אתה משקיע אין-ספור של שעות לקריאה של ספרות מחקרית קיימת ולנסח את משפטך בקפידה מרבית שתעמוד במתקפה הצפויה של פרשנים כאלה או אחרים. שכן מי שלמד אינו עוסק במה שלמד. ולהיפך. אך ביקורת יש לכולם…

החזון, בא לעולם ארגון חדש, רקע היסטורי לאיחוד אירופה, עולמיות/גלובליות, מציאות יום-יומית, מאבק על זהות: משותפת או ייחודית, התפשטות עד לאן, התהוותו של מבצר, הסכם שנגן, המעטפת החיצונית, מבט פנימי, מרחבים חדשים: אירוזורים, חבלי גבול-משותף ואזורים חוצי-גבולות – כל אלה שמות מוצעים לפרקים הבאים. עם זאת, שמורה לכותב שורות אלו, לערוך שינויים כאלה או אחרים, על-מנת להתאים את הנכתב לפורמט האינטרנטי.

מקורות המידע:

[1] ש"י עגנון, תשנ"ט, שירה, שוקן. ע' 124.

[2] ירושלמי, מועד קטן, מ"ב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • nachum  On 18 בספטמבר 2014 at 1:31 PM

    והיה עושה מה שלבו חפץ. והיה חייב לפרסמו

  • עמירם  On 18 בספטמבר 2014 at 1:56 PM

    שווה כתיבת ספר רציני, אם הוא כתוב פשוט וטוב. נושא מעניין.

  • zviarzi  On 6 באוקטובר 2014 at 10:25 AM

    יש הכורך לו דפים לעשותם ספר ויש המספר וכורך לו קוראים נאמנים
    והקורא את שמעדיף יעשה.
    מ' ידידי אני קורא בשקיקה ולא מחסיר טיפה

  • ירון ג  On 16 באוקטובר 2014 at 12:54 AM

    קורא בעניין. הדברים נכתבים בטוב טעם, בשכל ובחן והנאת הקורא מרובה. חן חן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: