כך וכך מלים על הממלכה המאוחדת

זהו מאמר האוחז כך וכך מלים על הממלכה המאוחדת (כ-1,000 במנין). יצאנו לתור את מערב אנגליה. ערכנו תחקיר. לא בהיקף מי יודע מה וכמה אבל בכל זאת בדקנו היכן להיות ומה לראות. ותוך כדי הכנת התכנית צצה ועלתה השאלה: מיהם בכלל הבריטים?

בנדיקט אנדרסון, בספרו "קהילות מדומיינות", מצטט את הסופר דניאל דפו (1731-1660):

וכך, משעטנז אשר כזה, פה מתחילים

דברי-ימיו של ערב-רב זה הקרוי אנגלים,

אשר נולד באנס, בנאף ותשוקות

מזרע בן בריטון צבוע ורחם של בת סקוט:

וצאצאיהם למדו עד מהרה לרתם

עגלותיהם אלי מחרשת בעל ממלכת רום:

מכאן צמח לו גזע ממזרים, בני אי-כבוד,

ללא לשון ושם, ובלי יחוס אבות,

דם סקסים ובני דניה בעורקיו, בליל-תערובות.

ובנותיהם רחבות-השת, כמותן כהוריהן,

אמצו בחשק כל גויי-הים אל חיקיהן.

ונצר נאצל לאותו זרע-פיגולים הוא רום-היחס המזקק, תפארת האנגלים. [1]

ונזכרתי באמירה (או שמא זו בדיחה?) שנאמרה אודות מיהו הבריטי: הבריטי היחידי הוא היהודי. כל השאר הם אנגלי, סקוטי, אירלנדי, וולשי, בנגלדשי, הודי, פקיסטני, קניתי, גנאי…

יצאתי אפוא לבדוק את ההיסטוריה של הממלכה המאוחדת (להלן "המה"מ").

בשחר ההיסטוריה האנושית הייתה המה"מ מחוברת לאירופה. רק לאחר תקופת הקרח האחרונה, לפני כעשרת אלפים וקצת שנים, גבה הים והמה"מ נותקה מאירופה. נוצרה התעלה. האנגלית או למנש. תלוי את מי שואלים. לפני כן מוצאים אנו עדויות של תרבויות אירופיות כגון קלקטון, אשל, מוסטר (דומות להומו-סאפינס אך קדומות לאדם הניאדרטלי). דרך הגשר היבשתי הגיעה אל המה"מ גם תרבות מסוליתית. ואחר-כך נותק הקשר היבשתי.

הראשונה להגר לאיים, לאחר תקופת הקרח, הייתה כנראה תרבות ווינמיל היל (windmill hill) שהתחילה בהתיישבות בדרום אנגליה ולאטה התקדמה אל צפון האי. בעקבותיה, אך אלפי שנים לאחר מכן, בתחילת תקופת הברונזה, היגר אל המה"מ עם בשם בקר (beaker folk) שהתבסס על גידול בקר והשכיל לכרות נחושת בקורנוול. צאצאיו הקימו את שקרויה היום "תרבות סטונהנג'" ששיאה היה בסביבות 2000 לפנה"ס.

על מפת ההגירה, מן היבשת אל האי, מופיעים השבטים ממוצא קלטי. החל מסביבות אלף שנים לפנה"ס ועד לסביבות שנת האפס. גלי הגירה מתמשכים. האחרון מביניהם היה שבט ממוצא בלגי. עדויות ארכיאולוגיות מעידות כי קונובליוס, המלך הבלגי, שלט של שטח בדרום אנגליה שהשתרע מאוקספורדשיר ועד אסקס (דהיום).

הכיבוש הרומי החל, בגרסתו המסיבית, ע"י הקיסר קלאודיוס (41 – 54), במחצית השנייה של המאה ה-1 לספירה. מכאן ואילך אשמיט את הציון "לספירה". אמנם יוליוס קיסר מיודענו פלש מספר פעמים וערך כמה מסעי מלחמה, אך לא נאחז ממש בקרקע. הדריאנוס (117 – 138) הקים חומת אבן, הלימס הרומי, בין אזור הכיבוש הרומי לבין השטח שמצפון המצוי בשליטת השבטים הקלטים, סקוטלנד דהיום. את שרידה ניתן לראות בשטחים החקלאיים בדרך לאדינבורו גם היום. שיאו של הכיבוש הרומי, במובן היקף השטח הגיאוגרפי, היה בתקופתו של ממשיכו, אנטוניוס פיוס (138 – 161), שהמשיך להרחיב את גבול האימפריה צפונה ודחק את הקלטים להצטופף בצפון מעבר לחומת הכבול החדשה שהקים (שכן את הלימס תמיד הקימו מחומרים מקומיים). אך זאת לא שרדה את השנים. בניגוד לקודמיו, אנטוניוס פיוס לא יצא מרומא וסביבותיה, והמצביאים/הנציבים הם שעשו את העבודה. "בריטניה", כך כונתה הפרובינציה הרומית באי הגדול.

מפת חומות הדריאנוס ואנטוניוס (מקור – ויקיפדיה)

מפת חומת הדריאנוס - ויקיפדיה

לאטה התפוררה אחיזת רומי בבריטניה. שבטי הבריגנטים מצפון ופלישות של שבטים ממוצא גרמאני – סקסונים ופרנקים – שהגיחו מן היבשת. המאות ה-3 וה-4 התאפיינו בקרבות בין הפולשים מן היבשת (הסקסונים בעיקר) לבין המקומיים (הקלטים. שהם בעצמם צאצאים של פולשים מהיבשת 15 מאות לפני כן…). חלק מהמקומיים "חזר" אל היבשת. חצה את התעלה והתנחל בצרפת. חבל בריטני מנציח את שמם.

החלה התקופה האנגלו-סקסונים. מ-450 ועד 1066. תחילתה בפלישה של שבטים מן היבשת: האנגלים (יוטלנד), הסקסונים (הולנד), היוסטים (שפך הריין). "המקומיים" נסוגו. לקורנוול (מערבית לנהר תמר) לוולש ולסקוטלנד. התרבות הרומית/לטינית נמחקה. ההתנצרות החלה בסוף המאה ה-6. האחרים נותרו עדיין פאגאנים. אך ללא לאורך זמן. אחד המלכים המפורסמים מתחילתה של תקופה זו, בסביבות שנת 500, הוא המלך ארתור (שיש מטילים ספק בקיומו).

מפת התיישבות האנגלים, הסקסונים והיוטים בסביבות 600 לספירה (מקור – ויקיפדיה)

britain_settlement_600_1923

השבטים האנגלו-סקסוניים הקימו, בשיאם, 7 או 8 ממלכות מקומיות: ווסקס, אסקס, ססקס, קנט, נותרמבריה ועוד. מיתולוגיה זאת שימשה בסיס לחלק מסיפוריו של תומס הארדי המתרחשים בשטח דאז של מחוז דורסט דהיום. בקרב החוקרים וההיסטוריונים מקובל כי אגברט, מלך וסקס, הוא המלך הראשון של איחוד הממלכות האנגלו-סקסיות, אם כי אלפרד הגדול (871 – 879) הוא שהשתמש לראשונה בתואר "מלך אנגליה".

מפת אנגליה בתקופת הממלכות האנגלו-סקסוניות (מקור ויקיפדיה)

map

במאה ה-9 מתחילות הפלישות אל האיים מצפון אירופה: דנים, נורדים, ויקינגים, נורבגים וכד'. אנגליה, לפחות חלקה המזרחי, הייתה בשלב מסוים מחייה חלק ממלכתו של קנוט הדני (1016 – 1035). לאחר מותו איכשהו השתחררה אנגליה מהעול הדני. אך לתקופה קצרה. בליל 5 בינואר 1066 נפטר המלך האנגלי. אדוארד המוודה. ערירי. את הכתר ירש גיסו. הרולד ה-2. אבל ויליאם דוכס נורמנדי ומלך נורבגיה חשבו אחרת. שהכתר שייך להם. ויליאם פלש בראש הנורמנים. בקרב היסטינגז (14.10.1066) הביס את הרולד המקומי. וזכה בכתר. להלן ויליאם הכובש. בתקופה זו פסקו גלי ההגירה/הפלישות המסיביים אל האי.

1066 עד 1485: תקופה שבה השליטה באנגליה היא בידי צאצאי המהגרים (נורמנים, ברטונים, פלמים). השושלת הנורמנית שלטה בשנים 1066- 1154. ריצ'רד לב הארי הוא אחד מהמפורסמים בקרב השליטים הנורמנים. הבאים בתור היו הפלאנטאג'נטים ששלטו בשנים 1154 – 1399. מלכים מפורסמים: הנרי ה-3, ריצ'רד ה-2. עד 1204 נשא מלך אנגליה גם בתואר דוכס נורמנדי. ואנגליה שלטה למעשה על חלק מצרפת. מכאן האיבה/משטמה בין האנגלים והצרפתים. המלך ג'ון, דור 4 לויליאם הכובש, "הפסיד" את החלק הצרפתי של ממלכתו לפיליפ ה-2. האנגלים כמובן שאפו לחזור ולכבוש את נורמנדי. העלמה מאורליאן ניצחה. בית לנקסטר (הנרי ה-4) משל בשנים 1399 – 1461. בית יורק (ריצ'רד ה-3) החליפו ב-1461.

ב-1485 תופס את המלוכה בית טיודור המחזיק במושכות עד 1603 (הנרי ה-7, הנרי ה-8, אדוארד ה-6, אליזבת ה-1 [1558 – 1603]). הבא בתור – בית סטיוארט (1603 – 1714). לפעמים ההיסטוריה אירונית: לאחר מות אליזבת ה-1, יורש ג'ימס ה-6, הפרוטסטנטי, בנה של מרי מלכת סקוטלנד, הקתולית, שראשה הותז ע"י אליזבת ה-1, את כתר המלוכה האנגלי, ומייסד את שושלת סטיוארט. מתהווה איחוד בפועל של אנגליה וסקוטלנד שהרי ג'ימס ה-6, יורש את שני הכתרים. הוא האדם שאחרי לשם "בריטניה הגדולה".

לאחר מות המלכה אן, ב-1714, מתבסס, בשל קשרי נישואין, בית הנובר. ג'ורג' ה-1 מחליף את השם. אמרו מעתה: "הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה". ויקטוריה, ג'ורג' ה-5, אליזבת ה-2. הנה לכם תולדות המה"מ במספר מצומצם של משפטים. וחזרנו לשאלה הראשונה: מיהו תושב האיים? אנגלי? וולשי? סקוטי? אירי? בריטי? מעורב לונדוני.

הערות:

[1] בנדיקט אדנרסון (2000), קהילות מדומיינות, מאנגלית: דן דאור, האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 10. את שירו של דניאל דפו, "האנגלי טהור הגזע" תרגם עדו אבראביה.

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • zviarzi  On 27 באוגוסט 2014 at 9:51 AM

    ערב רב יצא גם ממצרים
    ההם הפכו למעצמה ואנחנו הלכנו לגולה
    אנחנו רצינו להיות עם לבדד ישכון והם חיו על אי
    התבדלות היא המסקנה הרלבנטית לימינו אלה
    "ירצו יקבלו לא ירצו לא יקבלו" אאוט OUT
    "אנחנו רוצים אנחנו מתבדלים" אין IN

  • nachum  On 27 באוגוסט 2014 at 10:21 AM

    העלמה מאורליאן ניצחה.=nonesense

  • nachum  On 27 באוגוסט 2014 at 10:22 AM

    האדם שאחרי לשם "בריטניה הגדולה"-typo

    • zviarzi  On 27 באוגוסט 2014 at 11:13 AM

      נחום תקום
      הלחוד לנו חידות בא זה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: