רשפון – סיפור ליום שבת

8.8.2014. הפסקת האש בדרום, בין ישראל לחמאסטאן, התפוגגה/קרסה. הצד השני, אבל לא החמאס (לפי הפרשנים) לקח אחריות על חידוש הירי ושבר את הכלים ואת המו"מ שהתקדם לשומקום. והעולם הנאור "הבין" שבגלל שישראל הפסיקה את המו"מ והשיגה את משלחתה מקהיר, החלו החמאסניקים לירות. איך זה שהעולם הבין אחרת את המציאות? האם מקרה רשומון לפנינו? בכל מקרה – ההסברה שלנו לא משהו… שיפתרו את הבעיות באפגניסטאן, עיראק, סוריה, מדינת האסלאם בין לבין, לבנון, לוב ובוקו-חראם גם. כבר כתבתי על חגורת אל-קאעידה החובקת עולם. אולי נלמד אנו משהו שלא ידענו…

הוחלפו 2 או 3 מסרונים. בין צ' לבין כותב שורות אלה. עוד אמש אמרתי, לו ול-ד', בבית המרזח או המסבאה שכן מן הראוי לעברת את ה"פאב": PUB – Public Building, שבשעה 08:00 הם יורים. אין מצב שלא. הבטחות צריך לקיים. וכך היה. לא שצריך להיות נביא או מומחה ע"מ לחזות את המהלך ו/או את השתלשלות האירועים העתידית. נראה כי הדם שהוקז עד כה טרם הגיע למסה קריטית. עדין אינו משמעותי. נראה לי, משיחות שהתנהלו פה ושם, שרוב עמנו רוצה לשטח את עזה. אחת ולתמיד. אולי יגדל דבר-מה חדש. אך לנו אין שליטה ו/או יכולת לבחור את השכנים…

כאמור, על פניו נראה כי קיימת הסכמה נרחבת, להגיע לכלל הכרעה. כולל מצביעי מרץ (לפחות כך עולה מן הריאיון שקיים קיציס עם זהבה גלאון…). ומדינתנו, בדרכה המגושמת, עוד תיגרר לכך. ובשל העיתוי הלא-נכון תפספס את הרוח הגבית. חבל. אסור להשאיר את המצב כפי שהוא. "טפטוף בעוטף עזה". כאילו מדובר בפלנטה אחרת. רחוקה שנות אור ממדינת ת"א. אסור לאפשר מלחמת התשה. יישובי הדרום אינם מעוזים בקו התעלה. אין אף מדינה בעולם שתסכים לכך. מצד שני אין מדינה שגבולותיה טרם הוסכמו/הוגדרו. לא נכחד שיש מחלוקות. אבל הן מתנהלות במשרדים ממוזגים… ולא בצל תותחים רועמים ומטחי טילים.

מלה אחת או שתיים אודות הפליטים שבקרבנו. קרוב ל-30 אלף. תושבי "עוטף עזה". צ' נסע לעפולה, החור שבסרגל, כדי לחזק את ידם של תושבי כפר עזה שמצאו שם מנוח לראשם אך לא לבטנם, למספר ימים, שלצערנו הולך וגדל. השהייה עולה בכסף. מי יממן? האם יפוצו? שערורייה. שלחו את מפקד הפיקוד – לא שיכנע. שלחו את הרמטכ"ל וכל צמרת השלטון נחפזה לציין – עסקים כרגיל. ובכן – לא כך. מיהרנו. הקדמנו להסיג את הצבא. המובילים נסעו צפונה. והחמאס הבין את שהבין.

20140808_110441

כך או כך, יצאתי לחפש סיפור. בתקווה שהוא, הסיפור, ימצא אותי. קדימה אל הדיווש. אל מפגש הדרכים 20 ו-531 המצוי בהקמה בימים אלו. 20 – צפונה. 531 – מערבה. והמפגש. חיפשתי דרכים צדדיות ככל הניתן. שכן המשאיות (וחלקן סמי-טריילר) דוהרות, אפילו ביום שישי, מכאן ולשם, עם מטען או בלעדיו, בלוויית ענני אבק המעלימים את סביבתם. והחברה גייסה, לשם המלאכה, צי ענק. מכל רחבי הארץ. די לראות את הכתובות בצידי כלי הרכב. ואתם – האם הייתם משביתים כלי של מיליון ליממה אחת או שתיים? אני סבור שלא. וגם החברה סבורה כך. ואין לי סיכוי לשרוד בדרכים הנ"ל. אז מחפשים אלטרנטיבות לשרוד.

ובאחת מן הדרכים הצדדיות, בצל הטנדר ומטע האפרסמונים – ואין זה האפרסמון מבקעת הירדן המצוין במקורותינו שאותו עדיין מחפשים כמו את החילזון שממנו אמורים להפיק את תכול הטלית, שאמורים להכתים בנובמבר הקרוב, ובצד עף גויאבות שלאף אחד אין מושג כיצד הגיע לכאן, מגרעין בודד שמישהו ירק, פגשתי שני מושבניקים מרשפון. ע"ש רשף. אחד מאלי כנען. האחד גבוה והשני נמוך. לרגע הזכירו לי את גדעון זינגר ויענקל'ה בן סירה. צרובי שמש. מושבניקים – הלא כן? וכוחם עדיין במותנם. הם היו קשישים/מבוגרים ממני. איך אני יודע? הם סיפרו לי שהשתחררו מצה"ל עוד לפני מלחמת ששת הימים. ואני – רק התגייסתי באותם הימים. הנמוך ציין, בגאווה לא מבוטלת, שנולד כאן. ברשפון. דור שני למייסדים שלא רצו את השם רשף לכפרם. נדיר למצוא מושבניקים בעבודה. האוטומציה עושה כמעט הכול. אם כי קיימת אמירה שככל שהחקלאי יראה את המטע כך הפרי יהיה מוצלח יותר.

ונוצרה והתפתחה שיחה. על המלחמה, על העבודה, על הפוליטיקה ומה לא… עד שהבנתי שבעצם אני מפריע להם ונטשתי לשלום. מן השניים הבנתי שמדינתנו הפקיעה, לשם סלילת הדרכים 20 ו-531, מן הכפר, 430 ד'. רובם מטעים. השאר – גידולים עונתיים. זה היה לפני עשור (מה לעשות והמרחק בין התכנון לבין הביצוע רחוק). מפקיעים שטחים – בדרך כלל חקלאיים – אך נותנים לך להמשיך בעבודה עד שקם זוכה במכרז לביצוע. המדינה הייתה אמורה לשלם פיצויים. מוסכמים על צד אחד. הצד של השמאי הממשלתי. כך וכך לירות/גרושים/פרוטות/אגורות. בקיצור – גורנישט.

מפת תת"ל 15 (תת"ל – תכנית תשתית לאומית):

531 פנת 20

כאמור, חלפו שנים. ואתם שואלים: האם המדינה שילמה? היכן הפיצויים? שאלה טובה. ברור שהמדינה טרם מילאה את חלקה. סחבת. בתי-משפט. בוררים. סיבה טובה להמשיך לחיות ולגבות את החוב. וכדברי הגבוה: "סגולה לאריכות ימים".

ובצד המחלף העתידי, נוצר ומתגבה הר של עפר. אדמה שנחפרה והוצאה מתחת לפני הקרקע. הגם שחלקה נוצל להקמת הרמפות עדיין קיים פער בין הרצוי לבין המצוי. עודף של חומרי חפירה. אין שימוש למילוי. לתומי חשבתי שאין תכנית מקבלת אישור ללא איזון בין עודפי החפירה למילוי. השניים הרגיעו אותי: אין קשר. תכנון לחוד ומציאות לחוד.

20140630_180444

לראש המועצה האזורית הקודם, בז'רנו, היה חזון/חלום. להקים שמורת טבע גדולה. לחבר את הבאסה של הרצליה עם הפאליק הוא נחל פולג. להרחיב את שלולית החורף. השניים זוכרים ימים שעברו. שהייתה שלולית חורף. חיה, נושמת ופעולת. החסידות היו חונות כאן במסען מאירופה אל אפריקה ובחזרה. ראשנים כמזון. סוג של פלנקטון. מהם למדתי כי ניתן לגדל דגים שגדלים מהר במים עומדים. שישמשו מזון לנודדות. ואולי יגיעו גם שקנאים. חגיגת טבע. כל זה לא קרה. קיבלנו במקום זה הר מלאכותי… בדומה להר הזבל של רעננה כמה מאות מטרים מכאן.

מפת האזור בשנת 1880 לפי אתר "עמוד ענן":

20 פנת 531 מפה 1880

אומרים במקומותינו כי הזמני נהפך לקבוע. ואת ההר יהפכו לסוג של פארק. בעזרת נטיעות עצים. נקבל ציון נוף ירוק או ציון ירוק בנוף. Landmark כהגדרתו של הארכיטקט קווין לינץ'. נחיה ונראה. אשתדל בעתיד הקרוב לדגום את הנושא.

צילומים: משה הרפז (2014). כל הזכויות שמורות.

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • zviarzi  On 14 באוגוסט 2014 at 5:27 PM

    הזמני שהופך לקבוע הלוואי על מדינתנו
    מסתכל אני במציאות ומגלה שמדינה יהודית היא זמנית שתחרוץ גורל הזמני שהופך לקבוע להיזרק לפח ההיסטוריה.
    מדינת "עוטף עזה" מפקירים. פיצוי לחקלאים מבטיחים בחוק אבל המימוש עוד רחוק. דיור הוגן לחיילי צבא ההגנה לישראל על הקרח נחקק, והימים ימי קיץ.
    הר העפר המיותר לא לשווא הוא שם עליו יניפו טייקוני נדל"ן את הדגל "חלום של מדינה למכירה" והרצל ממרום הגבעה שלו ייאנח: "אם רציתי אז בטח שלא כך"
    ובין לבין אני נערך ללכת לקחת חלק בהפגנה של תושבי "עוטף עזה"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: