קרפטושקה – השטטל של חילק בן בילק

זהו סיפור פשוט אודות שטטל [1], עיירה מזרח-אירופית, ועל אחד מן היוצרים שהשכילה להוציא מקרבה. הסכיתו וקראו. היד עלעלה והעין חלפה על-פני עמודי/דפי העיתון. מודעה נצפתה. שחור על-גבי עיתון. מודעה קטנה. מכון כזה או אחר מוציא משלחת בעקבות מישהו אל ערבות אירופה. מצומצמת – כך הובטח – תהא הקבוצה. תריסר נבחרים ותו לא. כל המקדים זוכה. זה לא נכתב. זאת מסקנתו הפרטית של רושם שורות אלו.

נוסעים אל המזר"ח. מצד זה רוח חיים. מזרח אירופה. מסע בעקבות משורר, או סופר, או פובליציסט, או מסאי, או צייר, או גם וגם. יהודי. אחד משלנו. שנולד בקרפטושקה. עיירה טיפוסית של מזרח אירופה. בשיאה, דקות לפני המלחמה הארורה, מנתה כעשרת אלפים של תושבים. מחציתם היו משלנו, יהודים, והמחצית השנייה השתייכה לשני פלגים שרבו בינם לבין עצמם ושניהם ביחד כנגד הז'ידים. לא משהו שאי אפשר היה לחיות עמו.

את הקבוצה, המצומצמת, נבחרת ספרותית, אמורה להדריך פלונית בת פלמונית. דר' או פרופ'. מומחית לעניין. השם שמור במערכת. ולעניין הסופר? אף שמו שמור במערכת אם כי פוזרו/יפוזרו רמזים פה ושם וכבר כתבנו שמדובר בסופר בן-דור ההשכלה ששמו אינו מופיע בשדרות/פארק ההשכלה שבשכונת ביצרון (ת"א). לא, אין זה מסע לגליציה, לבוצ'ץ', בעקבות ש"י עגנון. בהחלט נשמח להיוודע למחוזותיו. עד כה טרם הסתייע הדבר בידינו.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

עבר יום. חלפו יומיים. ההודעה הנ"ל לא שנתה ולא שבה אל דפי העיתון. כאילו הייתה אירוע חד-פעמי. האם פספסתי? פניתי אל זוגתי שתחיה שכן לא אסע לבדי. והנ"ל תהתה: מיהו אותו ברנש, אותו חילק בן בילק, שאת מחוזות ילדותו מבקשים אנו לפקוד, ולעמוד, בצוותא, על אותם הדברים, העצמים, המקומות, הזיכרונות שהניעו את גלגלי יצירותיו והזינו את הקולמוס שרטט על הנייר (או שמא היו אלה רעשי התקתוק של מקשי מכונת הכתיבה)?

נו-טוב. האמת שאף אני לא הכרתי ממש את שמו או את יצירתו. היה הדהוד רחוק. אם בכלל. שכן חיים באר, לדוגמה, הוא, להגדרתו, תולעת ספרים. אנו, עם כל הכבוד לחיסולו של ספר אחד או שניים בחודש, לא ממש תולעים. בשביל כך נועדה הספרייה העירונית. הלכתי ושאלתי שניים או שלושה מכתביו. טונות של אבק נשרו אל הרצפה. ניכר בהם, בספרים, שזמן רב לא ביקשם איש. סופר שנשתכח מזיכרוננו. ולא חסרים שכמותו הידועים רק ליודעי ח"ן.

אי-שם במרשתת הופיע מאמר המלמד לקרוא מהר. בקצב של 250 מילים, לפחות, לדקה. מהו הקצב שלכם? בהזדמנות תערכו לעצמכם מבחן פרטי. ומה באמת זוכרים… אך עמדו לרשותנו מספר שבועות כך שיכולנו לעיין במחברותיו. אין אנו רצים לשומקום. אין כמו להתענג על מילות המספר שהרי הוא בעצמו ברר אותן עבורנו. אחת לאחת ובאופן אישי. ללוש יחד אתו את המחשבות. להאזין לרחשי הטבע. אלוהים=הטבע. לחזור ולדפדף לאחור. לוודא לעצמנו נקודה אחת או שתיים המצריכות ליבון… הייתי אומר, כמעט לקרא את הספר בקול רם. שכן כך נעשה השינון, בדיוק כפי שקוראים ספרים שנלקחו מארון הספרים היהודי…

בקיצור, רכשנו מושג קלוש אודות הקנדידט. ספר, סופר, סיפור. מהכא לתם, רכסנו את התרכוס והפלגנו לדרכנו. נחתנו אי-שם במזרח אירופה, או שמא היה זה הקצה המזרחי של מרכז אירופה, שכן בימים אלה כולם רוצים להיות חלק מן המרכז דבר שיקנה נקודות חיוביות במו"מ עם המערביות שבאירופה ולהותיר את המזרח בידי הרוסים המחדשים עטרה נושנה. ללמדך שאין חדש תחת השמש. וההוא, קהלת מירושלים, צובר לעצמו קרדיט.

גשמי קיץ קידמונו בצהלה. היה זה שדה תעופה, חו"ח פן נכנהו נמל, מן הסוג הישן, שבו אתה יורד במדרגות הכבש, מן המטוס אל המסלול, וההוא עם המדים, מראה לך, בכיוון כללי, לאן ללכת. מצביע אל בניין לוט בערפל. אין ברירה – הפונצ'ואים נשלפים מילקוט הגב. הרי בדיוק לכך נועדו. שירתו אותנו נאמנה: במאצ'ו-פיצ'ו, בהרי הרוקיס, באגם בלד ועוד. אין סיבה שלא נשתמש בהם גם כעת. נחמה פורתא – אין אנו צריכים לפרוק את המטוס…

כבודת היד – איתנו. גם זאת שנשלחה אל בטן המטוס. מטפסים ונבלעים באוטובוס. יוצאים אל הדרך. נוף זר. רטוב, ירוק. פה ושם רמז לצהוב. אך התרוג גובר. נרדמים לשעה קלה. וכמתעוררים – דומה שלא חל שינוי בנוף המונוטוני. החד-גוני. השטוח. הזהו נוף ילדות, הצרוב בזיכרון שאינו ניתן למחיקה? כך או כך – הגענו אל מחוז חפצנו.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

שלפנו ציטוט מאחד מן הספרים אותם נשאנו בצקלוננו (פריט חובה למטייל) בו מתאר הסופר את עיירת הולדתו:

"בין גבעות מרופיה העליונה התקיימה העיירה קרפטושקה. בתים קטנים, ברובם מעץ נבנו, בני קומה אחת או שתיים, מקצתם בני שלוש קומות, פזורים בינות גיאיות, שדות וחורשות. ונקבצו בה יהודים. ואלה מתקיימים ממשלח ידם. זה מורה וזה שוחט. זה פקיד וזה גובה. זה מלמד וזה עובר על התיבה. זה כובען וזה מוכר סדקית. זה חנווני וזה בורסקאי. זה גביר וזה חסר-כל…

ובלב העיירה נטועה כסלע הכנסייה שמולה מתנוסס בית פרנסי המקום. ובין הכומר לבין השופט פעם השוק. וסביבו חנויות של יהודים. והרחוב שנמתח ממערב אל המזרח הלוא הוא רחוב היהודים. על שמינו קראו לו…

ומהלך יהודי מכיכר השוק, עובר בינות לבתי היהודים, אל בית הכנסת. ואין יום השבת או יום חג נכנס עד שלא נקבצו ובאו כל תושבי הבית, בפנים מאירות ובבגדים של שבת, ויושבים איש במקומו, בנחת, כבימים ימימה."

כיום ריקה העיירה מיהודיה. אלו נפוצו לכל עבר. יש מי שגנב את הגבול ונמלט אל האדומים. גם שם לא סבל נחת. ויש מי שנלכד, נכלא, הועמס כצאן ונטבח. אין זכר לחנויות היהודים. אנו פוסעים לאיטנו ברחוב היהודים. עדיין רשום על כתליו "רחוב היהודים". אף על פי שאין כבר יהודים. אולי לא מצאו גיבור מקומי להעניק לו שם של רחוב. הרחוב הופך לתחום ההתכנסות היחידי שהוא בעל ערך. את בתי העץ החליפו מבני בלוקים וטיח. את הגוון האחיד של העץ המירו בגוון אחיד של טיח אפור. רק פה ושם מותז כתם של צבע.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

בית הכנסת, שהיה מרכז החיים הרוחניים – נמחק. כאילו ולא היה מעולם. במקומו נבנה מלון. ואולם, בקומת הקרקע, בחדר קטן-מידות, הוקם מוזיאון המשמר, ולו במעט, חלק מעברנו. תמונות, ספרי-תורה, פמוטים, פרטי-לבוש. יודאיקה.

"יקרות לי העיירות בהן דרו כנסת-ישראל, שבכל דור ודור הלעיזו אותן פולמוסיים וסופרים. מדי פעם צפה קרפטושקה ועולה בזיכרונותיי כאילו לא חלפו שנים כה רבות. כמתוך מראה מאירה רואה אני את קרפטושקה, עיירה קטנה ונטועה, צדה האחד שדות וכרים וצדה האחר יער. והנהר חוצה את העיירה ומרווה את השדות, את בני האדם ואת מקנם.

הנה ביתו של ר' משה בן שמחה, בית צנוע ועניו, כפוף מזוקן, נטוע בקרקע, סמוך לו ביתו של אברהם בן פישל, בניין ערטילאי, צר ממדים ומתגבה, ודומה שנשען על שכנו."

הקבוצה התנהלה בשתיקה. לא כזו הרועמת אלא כזאת המנסה לדמות איך נראו פני הדברים עשרות שנים לאחור. הנה הבניין בו התגורר הסופר בילדותו. ומולו הכיכר. אותה כיכר שנדמתה לו, לילד, כרחבה עד אין-קץ. פסענו בעקבותיו מביתו אל החדר. ואחר-כך אל הישיבה. מסלולי השיטוט. אותם השבילים. האם אותה האווירה? ולא פסחנו על בית העלמין שלמרבית הפלא לא נפגע קשות בשל המלחמה הנוראה. פה ושם גם קראנו בספר. והמדריכה הדריכה.

ומה זוכר הסופר: "חייתי כאן, כמעט בלי אנשים סביב, וראיתי כי אפשר הדבר."

להד"ם.

[1] נבדק במילון ספיר: שטטל=עיירה. ולא שטעטל או שטטעל או שטעטעל או כל וריאציה אחרת וזאת למרות שמשתמשים בהן, בוריאציות…

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: