זוג אחר

כבר כתבתי על זוג שהנייד הבדיל ביניהם. והפעם זהו סיפור על זוג אחר. אתם זוכרים את בעלת השביס? אני עדיין ישוב על אותו הספסל. עמדת תצפית סבירה. השמש בעורפי. מה רע?

את הרחוב שמולי, הנמתח מצפון לדרום, ולהיפך, חוצה אישה. שמלה. רקע צהוב ועליו מוטבעים עיגולים צבעוניים. בכתמים עזים. ירוק, אדום, כתום. אוורירית. השמלה כמובן. קצרה עד קצרה מאוד. הרבה מעל הברכיים. ואתייחס לכך בהמשך. חלקה העליון נכרך סביב הצוואר. הגב – חשוף לגמרי. שערה מתולתל. תלתלי זהב. מקרוב ניתן להבחין שהזהב אינו צבע המקור. עמוסה בשקיות ניילון.

ויש גם גבר בסיפור. והנה תורו לעלות על הבמה. הגבר חצה אף הוא את אותו הרחוב. מן הסתם רחוב ראשי החודר אל השכונה. תחילה לא קישרתי אותו עם האישה. הוא פתח מכונית שחנתה. האישה שהמתינה ליד המכונית הכניסה את מרכולתה אל תוך הבגאז'. הגבר נראה מבוגר יותר. כסוף שיער. שערותיו ארוכות ומקובצות ל"קוקו". כיפה סרוגה מחפה על פדחת חשופה.

האישה פסקה נמרצות: "אין צורך שתבוא." ועלתה במדרגות אל עבר חנות הכל-בו. מסוג החנויות שמשמשות כעוגן מסחרי במרכזי הקניות. גדולים וקטנים כאחד. הגבר משך בכתפיו. לרגע נראה כאובד עצות. ואז קיבל החלטה והתנער. נעל במפתח את המכונית. הפעם שום אזעקה לא הופעלה. וטיפס לאטו במעלה המדרגות.

כאשר עלתה האישה במדרגות התקצרה שמלתה אל מתחת למינימום הנדרש. ואל תראו זאת כמחמאה. על סף הדלת, מצד ימין, המתינה המזוזה. יד נשלחה לגעת ולנשק. המצווה בוצעה. עשה לך רב כבר אמרתי?

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: